גבעת הלבונה מ

וע"כ הקרא אתי להתירא דאל"ה א"צ קרא וכנ"ל ואולם אם לא הי' לנו שום קרא בביהמ"ק ובכיבוד ולא תבערו ורק קרא דעלי' ונאמר דצריך הקרא בכדי למילף מזה דבכל התורה עדל"ת שיב"כ. א"כ שוב יוקשה למ"ל הקרא דכלאים בציצית דעדל"ת גרידא הרי נשמע מעלי' דאף ל"ת שיב"כ נדחה דביבום אין לומר כמו בשבת דצריך קרא משום מקלקל או משאצל"ג דזה ל"ש ביבום וא"כ למ"ל הקרא בציצית. ומיושב קושית התוס' בדף ג' הנ"ל דשפיר פריך הש"ס למ"ל הקרא דעלי' ואין לומר דצריך קרא בכדי שנדע דבכל התורה דחי דא"כ למ"ל קרא דכלאים בציצית. ומעתה מיושב מה שדקדקתי במה דטרח הש"ס למצוא ראי' דעדל"ת גרידא דכ"ז נחוץ לאלומי הקושי' בכדי שלא נוכל לתרץ דקרא אתי להשמיענו דעדל"ת שיב"כ ומשו"ה האריך הש"ס להביא הך דכלאים בציצית. ובתר הכי הקשה שפיר אשכחן דדחי ל"ת גרידא משום דכל הקושי' היא רק מזה שצריך קרא דדחי ל"ת גרידא וכנ"ל ומבואר דברי הש"ס הנ"ל בישוב כל הקושית

ועכ"פ יצא לנו מזה דבאמת אדרבה למסקנת הש"ס דצריך קרא דעלי' שלא נימא עדל"ת שיב"כ שוב בכל התורה ילפינין מעלי' דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ, ומעתה מיושב קושית מהרש"ל דשפיר בע"כ צריכין לדרוש הקרא דכלאים בציצית להתירא דאי לאיסורא למ"ל הקרא. ואין לומר דממילא הוה ידעינן דעדל"ת שיב"כ וצריך קרא לאסור וכקושית מהרש"ל. דזה רק קודם הקרא דעלי' אבל לבתר שכתבה תורה עלי' א"כ אדרבה ילפינן בכה"ת דאין עדל"ת וממילא גם ל"ת גרידא אינו דוחה ושפיר א"צ קרא בכלאים לאיסורא וע"כ להתירא אתי קרא ומיושב קושית מהרש"ל. וכל הסוגי' תתפרש יפה בדרך הזה דהמקשה שהקשה למ"ל קרא דעלי' והיינו טרם שיש לנו הוכחה מקרא דשבת ורק קרא דעלי' גרידא א"א לומר דצריך קרא בכדי שנידוק מזה דעדל"ת שיב"כ בכה"ת. דיוקשה קרא דכלאים בציצית למ"ל ואי דתאמר דקרא דכלאים בציצית אתי אדרבא לאיסורא. ז"א דא"כ שוב בכל התורה ילפינן מכלאים בציצית דאינו דוחה, וא"כ שוב יוקשה לא לכתבו קראי גבי יבום וגבי כלאים וממילא נדע דבתרווייהו לאיסורא וגם בכל התורה אין עשה דוחה דאין לנו שום ראי'. וממ"נ יוקשה אי קרא דכלאים להתירא למ"ל קרא דכלאים. ואי לאיסורא לא לכתוב לא עלי' ולא קרא דכלאים ורק לבתר דמשני הש"ס דיש קרא בשבת דמוכח מיני' דעדל"ת שיב"כ. והיינו כדברנו הנ"ל דנהי דעיקר הקרא צריך משום שלא נאמר דמקלקל או דמשאצל"ג מ"מ עכ"פ יש לטעות ולומר דצריך הקרא לענין עדל"ת וכד' המהדורא בתרא הנ"ל. ושוב צריך קרא דעלי' דאינו דותה וממילא דצריך קרא בציצית שפיר להתירא. ואי דא"כ לא לכתוב רק קרא דגבי שבת וקרא דציצית דמזה יהי' מוכח דקרא דשבת אינו משום עדל"ת. ז"א דא"כ היינו אומרים דקרא דכלאים בציצית לאיסורא אתי. ולזה צריך קרא דעלי' דמזה נשמע דקרא דכלאים להתירא דלאיסורא א"צ קרא כדברי התוס' ומיושבת כל השיטה באר היטב בישוב כל הקושית עי' היטב בזה ותבין. עכ"פ היוצא לנו מתמצית הסוגי' עפי"ד הנ"ל דמקרא דכלאים בציצית נשמע בע"כ דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ דכל עיקר ההוכחה הוא רק מקרא דכלאים בציצית. וא"כ ממילא דנשמע מזה דגם אונסא כמאן דעביד אמרינן וכדברי הנ"ל

ג') ומעתה נבא לביאור מקרא קודש הנ"ל. הנה אם נאמר כרבי יוחנן דאונסא כמאן דעביד ל"א א"כ כל איש בהגיעו לכלל מצות פ"ו לא יוכל לישא כשיטת רבי יוחנן דאמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה וא"כ יחסר לו מצוה אחת. ועוד דעי"ז יהי' כל ימיו בהרהורים וילמוד בהרהור וכמו"ש התוס' בקידושין שם דמשו"ה סובר שמואל נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה בכדי שלא יהי' בהרהור וא"כ אם נאמר אונסא כמאן דעביד ל"א יחסר לו קיום מצות פ"ו וגם יהי' בהרהור עינא ולבא תרי סרסורי דעברה. ואולם ממצות ציצית יש ראי' דאונסא כמאן דעביד וא"כ יוכל לישא אשה ואף אם לא יוכל לעסוק בתורה יעלה עליו הכתוב כאילו עסק כמו שאחר שמואל נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. וגם לא יצטרך לבא לידי הרהורים רעים. ומעתה זהו הפירוש וראיתם אותו היינו מצות ציצית דמזה נשמע דאונסא כמאן דעביד ועי"ז תזכו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם שתוכלו לקיים כל המצות בל יחסר שום מצוה וגם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הואיל ותכלו לישא אשה ולא להיות שרוי בהרהורים וזה הפירוש וזכרתם את כל מצות ה' היינו שבזה שתזכרו המצות ותרצו לקיימם ויהי' בכלל חושב לעשות והאונס מונע אתכם זה יהי' נחשב כאילו עשיתם אותם ואולם עכ"פ צריכים אתם לזכור המצוה ושיהי' ברצונכם לקיים וכנ"ל בלשון הש"ס ואח"כ ילמוד תורה ומבואר הקרא הנ"ל היטב ודוק בזה

ד) ומעתה יבואר לנכון הטעם דמי שלא נשא אינו פורס סידרא ארישא רק אחר הנשואין. דבאמת מצד קיום מצות ציצית א"צ להיות הטלית על הראש כמבואר בטוש"ע שם בה' ציצית. רק הטעם דנשוי פורס הטלית על הראש הוא משום דכל עיקר שנושא אשה ומטרד עצמו מלימודו הוא נלמד ממצות ציצית וא"כ משו"ה הוא פורם הטלית על הראש בכדי להראות אף שהוא מטרד א"ע ולא יוכל לעסוק בתורה דזהו עבודה שבמוח שהוא בראש הוא בא לו ממצות ציצית. וא"כ משו"ה פורס הטלית על הראש. דזהו המקור שיצא לו מזה להכניס ראשו וצוארו בעול הפרנסה. וגם בפשוט לפי המבואר בקרא ובגמ' דמנחות שם דמצות ציצית מסוגלים לזכור מצות ה' כפשטי' דקרא וא"כ הרי כבר כתבתי דרק אם במחשבתו ורצינו ללמוד אז המחשבה נחשבת כמעשה. וא"כ עי"ז שמכסה בטלית יזכור מצות ה' וידע שמחיוב הוא לעסוק בתורה ואז אם יחשוב במחשבתו ויתן דעתו ולבו ללמוד תורה א"כ יהי' נחשב לו כמעשה ולזה מתעטף גם הראש בכדי שיזכור המצוה הזאת. וכ"ז אחר שנשא אשה צריך הוא לעצה הזו. אבל טרם שנשא א"צ לזה ומשו"ה אינו מכסה ראשו רק אחרי הנשואין. והנה כבר כתב אחינו הגאון הצדיק ז"ל בהקדמת ספרו הנחמד אהל יהושע ח"ר אות ט"ז לפרש מה דאמר רבי יוחנן רחיים בצוארו ויעסוק בתורה כי באמת מי שאינו לומד בעיון להמציא חדשות ולבנות ולסתור רק שונה הלכות זה יכול היות אף אחרי הנשואין. אמנם עיקר המצוה הוא העיון והיגיעה להוליד חדשות בתוה"ק וכמ"ש הטו"ז באו"ח סי' מ"ז בביאור הברכה דלעסוק בדבר תורה דעיקר המצוה היא העסק והעיון בדברי תורה וזה באמת אינו יכול אחרי שהכניס ראשו בעול הפרנסה ולזה אמר רבי יוחנן רחיים בצוארו ויעסוק בתורה דנהי דיוכל ללמוד אבל לא יוכל לעסוק בתורה עכ"ד ודפח"ח וש"י. והנה לפ"ז אמנם באמת עיקר המצוה היא העסק בדברי תורה אבל זה הוא רק במי שחננו ה' בהבנה יתרה ובכחו להוליד חדשות והוא בגדר ת"ח הוא מצווה ועומד לעסוק בדברי תורה. אבל במי שאינו בגדר ת"ח ואין בכחו לעיין ולעסוק בדברי תורה אמנם גם הוא אינו בן חורין להבטל מד"ת ורק שחובה עליו ללמוד בתורה כפי מה שיד שכלו מגעת היינו להיות שונה הלכות וכדומה לדעת המעשה אשר יעשה האדם וחי בהם, וכמ"ש בש"ע התניא בה' ת"ת פרק ג' אות ד' יעו"ש בדבריו. והנה זה יוכל ללמוד אף אחרי הנשואין וא"כ אינו מבטל עצמו כלל מלימוד התורה ע"י הנשואין ואינו צריך לפרוס טלית על ראשו אף אחר הנשואין. ומעתה שפיר מובן טעם המנהג שאין פורס סודרא על