גבעת הלבונה לג

מוכח מקרא דיבמתו דאינה מתייבמות ג"כ ובע"כ לח"ל קאי וא"כ ממילא דנשמע מזה דעשה דוחה ל"ת בכל מקום ושוב קשה למ"ל הקרא דכלאים בציצית. אולם יש לומר דלא מיבעיא לדעת הר"ן הנ"ל דעשה דיבום הוא עשה השוב"כ א"כ יש לומר דאין ראי' דצריך קרא דיבום הוה עשה השוב"כ אכן ציצית הוה עשה שאשוב"כ וגלי קרא דאף בה"ג דחי, רק אף לשיטת התוס' הנ"ל דעשה דיבום הוה עשה שאשוב"כ ג"כ אין ראי' משם דצריך קרא לאלמנה לכה"ג שגם הלאו אשוב"כ ומשו"ה הו"א דנדחה מפני עשה שאשוב"כ דתרווייהו כי הדדי נינהו, אבל שנאמר דעשה שאשוב"כ דוחה לאו השוב"כ דהלאו עדיף ממנו זה לא נדע וצריך קרא דכלאים בציצית דגם בה"ג דחי

ומעתה כ"ז אם כלאים נוהג בנשים, א"כ הלאו שוב"כ שפיר צריך קרא. אכן אם נשים מותרות בכלאים א"כ גם הלאו אשוב"כ וא"צ קרא דזה נשמע מקרא דיבמתו הנ"ל וא"כ בע"כ דמונח מקרא דכלאים בציצית דנשים אסורות בכלאים ומיושב גוף קושית התוס' לכאורה. אולם נראה דהתוס' שהקשו שפיר הקשו דהרי הש"ס ביבמות שם פריך אהא דקאמר דמשו"ה אינו דוחה דיליף מיבמתו מברייתא דאם בעלו קנו ומסיק הש"ס דבאמת מה"ת מתייבמות ורק מדרבנן אסור מגזרה ב"ר אטו ביאה שני' יעו"ש. וא"כ מבואר דהש"ס מסיק דלא כרב בהך דיבמתו ורק דהלכה כברייתא דאם בעלו קנו וא"כ כיון דהש"ס לית לי' הך דרשא דיבמתו א"כ שפיר צריך קרא דכלאים בציצית לענין גוף הדבר דעשה דוחה ל"ת וא"כ אין שום ראי' דכלאים נוהג בנשים לפי מסקנת הש"ס ושפיר הקשו תוס'. וכ"ז לפי מסקנת הש"ס שפיר הקשו תוס' אכן לרב לשיטתי' דהוא מרי' דהך דרשה דיבמתו א"כ לשיטתו נשמע מיבמתו דעשה דוחה ל"ת וא"כ בע"כ דקרא דכלאים בציצית אתי' לזה דעשה שאשוב"כ דוחה ל"ת השוב"כ וא"כ בע"כ דכלאים נוהג בנשים וא"כ אליבי' אין כאן שום קושי' כלל ומשו"ה לא הקשו תוס' על רב ורק על סתמא דש"ס ומיושב קו' הגאון רעק"א הנ"ל בדרך כרוב בעזה"י ודוק

ד') והנה לכאורה הי' נראה להביא ראי' לשיטת הר"ן דעשה דיבום הוה שוב"כ מהא דיבמות ד"כ דמשני רבא דמשו"ה אין עדל"ת באלמנה מן האירוסין משום דגם באלמנה מן האירוסין עשה ול"ת ופריך הש"ס ממזר ונתינה מח"ל, והנה יוקשה לשיטת התוס' הנ"ל דעשה דיבום הוה אינו שוב"כ א"כ מה מקשה הש"ס בשלמא לאו דאלמנה שהוא ג"כ אינו שוב"כ שפיר קשה דעשה דיבום ידחה אותו וצריך לתרץ דעשה ול"ת. אכן איסור ממזרת דהוא איסור השוב"כ א"כ בזה ל"ש לומר דעשה דיבום ידחה אותו כיון דהעשה אינו שוב"כ והלאו שוב"כ וע"כ דמוכח מזה לכאו' דעשה דיבום שוב"כ כשיטת הר"ן. ולכאורה גם לשיטת הר"ן קשה. דהנה בגוף סברת הר"ן דהעשה שוב"כ לכאורה צ"ב הרי באמת צדקו דברי התוס' דאינו במלך וא"כ אינו שוב"כ ונראה בדעת הר"ן דסובר כיון דמצינו במשנה בסנהדרין י"ח שם דרבי יהודא סובר אם רצה ליבם זכור לטוב וא"כ נהי דרבנן פליגי עליו מ"מ סובר הר"ן דאין זה מה"ת רק מדרבנן ומה"ת שפיר יכול למחול כדקאמר בש"ם שם בדף כ' מצוה שאני וא"כ כיון שרק מדרבנן הוא שפיר הוה עשה השוב"כ כיון דמה"ת שייך גם במלך וז"ב בדעתו

והנה כ"ז אם נאמר דמצד זה אינו שוב"כ משום דאינו במלך שפיר יש לומר כנ"ל. אכן לכאורה מצד אחר יש לומר דהוה אינו שוב"כ דהרי אלמנה לכה"ג חולצת ולא מתיבמות והמל"מ בפרשת דרכים חידש דכיון דמה"ת אינה מתייבמות קאי עלה באיסור אחות אשה ואין יבום תופס בה כלל והאריך בדברי הפר"ד הנ"ל הרב בשעה"מ בפ"ו מיבום וחליצה ובאבני מילואים בסי' קע"ד יעי"ש. וא"כ כה"ג אינו במצות יבום כלל אף שהתירה ריבתה לחליצה מ"מ מצות יבום אינו כלל בכה"ג מה"ת וא"כ הוה עשה דיבום אשוב"כ הואיל דאינו בכה"ג. אכן ז"א דהרי אלמנה מן האירוסין מתייבמות מה"ת גם לכה"ג דהוה רק ל"ת גרידא וא"כ עשה דיבום ישנו בכה"ג בנפלה לפניו מאירוסין ומעתה כ"ז לדידן אכן לשיטת רבא בש"ס שם דגם מן האירוסין איכא עשה ול"ת וא"כ לא יצויר כלל בכה"ג מצות יבום מה"ת וא"כ לכ"ע עשה דיבום הוה אשוב"כ ואליבי' אף הר"ן מודה דהוה עשה שאשוב"כ. וא"כ מה פריך הש"ס על הא דרבא ממזרת ונתינה מא"ל הרי אליבי' העשה אשוב"כ וא"כ אינו דוחה לאו השוב"כ וא"כ יוקשה גם לשיטת הר"ן

אכן נראה דהנה כבר נודע מה שכתב הרשב"א בתשובה דאין האשה מוזהרת בעשה דיבום ורק הוא. וזקיני הגאון במנחת יהודא הקשה עליו מהא דהקשה הש"ס ביבמות הנ"ל דאלמנה מן האירוסין נימא עדל"ת והרי הש"ס בכתובות ד"מ קאמר הואיל ואי אמרה ל"ב ליתא לעשה משו"ה אין העשה דוחה ופירשו תו"י שם דהלאו גם האשה עוברת והעשה מקיים רק האיש וא"כ מה הקשה הש"ס ביבום הרי גם בזה ל"ש עדל"ת משום דאין האשה מוזהרת בעשה רק בהלאו. ותירץ משום דהעשה דידי' דוחה גם הלאו דידה משום דאומרים חטא ורק בכתובות שם דהוא פשע ל"א חטא יעו"ש בחאו"ח סי' נ"ו מזה

ואאמו"ר הגאון המנוח מו"ה יוסף זצ"ל בתשובה כתב ליישב באופן אחר דלכאורה בגוף דברי התו"י בכתובות הנ"ל יש להעיר עפמ"ש התוס' ישנים בנדרים ד"צ לתרץ הקושי' דמדוע למשנה אחרונה אינה נאמנת הרי שאחד"א. דלא מצינו זונה שתהא אסורה לכהן דרק הוא אסור בה והקשו תוס' מיבמות דף פ"ד דכל היכי דאיהו מוזהר איהי מוזהרת וכתב אאמו"ר ליישב דשם קאמר רק כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת אבל אם אין הוא מוזהר אינה מוזהרת וא"כ כיון דלגבי דידי' אינה נאמנת א"כ גם היא אינה מוזהרת וכבר קדמוהו בזה האחרונים. ומעתה עפ"ז יוקשה בהא דכתובות כיון דאצלו העשה דוחה ל"ת א"כ גם אצלה ליכא איסורא. ולכן כתב לחלק דדברי התו"י בנדרים הנ"ל שייכי רק באיסור זונה לכהן דהוא איסור שאשוב"כ ולא נשמע מקרא דאיש או אשה רק מקרא דלא יקחו כמו דקאמר הש"ס ביבמות פ"ד שם בזה שפיר היא מוזהרת רק במקום דהאיש מוזהר. אבל בפסולי קהל דהמה איסורים השוב"כ ובזה נשמע מקרא דאיש או אשה שפיר האשה מוזהרת גם במקום שאין האיש מוזהר וא"כ שם בכתובות דקאי אהך דנמצא בה דבר ערוה או שא"ר לבא בקהל בזה שפיר מוזהרת אף במקום שאין האיש מוזהר. וא"כ זה רק בכתובות שם דקאי אפסולי קהל. אכן ביבמות דפריך באלמנה לכה"ג דהיא ג"כ רק מקרא דלא יקחו ושפיר במקום שאין האיש מוזהר אין האשה מוזהרת וא"כ שפיר פריך דנימא עשה דוחה ל"ת אף דגבי דידה ליכא עשה מ"מ כיון דגבי דידי' העשה דוחה ל"ת שפיר גם בדידה ליכא עשה עכ"ד אאמו"ר הגאון ז"ל ודפח"ח וש"י

ובזה מיושבים דברי התוס' בכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל שכתבו להוכיח דהך עובדא דנואף בנדרים צ"א בע"כ מיירי באינה אומרת טמאה אני דאם טוענת כן אין נראה כלל להתירה משום דאירכוסי הוה מירכס כיון דשאחד"א יעו"ש. ודבריהם תמוהים דהרי מפורש במשנה בנדרים שם באומרת טמאה אני תביא ראי' לדברי' למשנה אחרונה משום דעיני' נתנה באחר וכבר תמה בזה מהרש"א ז"ל שם יעו"ש. אכן להנ"ל נכונים דבריהם דבמשנה דמיירי באשת כהן באונס דהאיסור משום לאו דזונה שפיר ל"ש בזה שאחד"א וכדברי התו"י הנ"ל. אמנם בהך עובדא דנואף דמיירי באשת ישראל ברצין שפיר אסורה משום סוטה דהוי השוב"כ א"כ היא מוזהרת אף במקום שאין האיש מוזהר