גבעת הלבונה לא

מיוחד שפיר כ"א נקרא פסול בפ"ע ובהצטרפות ב' פסיל בדיעבד. ואולם אם כולם נלמדים מחד קרא דבעינין שניהם שוים ובתורת אין היקש למחצה נלמד דצריכים להיות שוים בכל הדברים א"כ כולם רק כחדא נחשבו דצריכים להיות שוים ואינם שוים ולהכי כתבה התורה כ"א בקרא בפ"ע בכדי שיהי' בהצטרפות שני פסולים בדיעבד ג"כ פסיל ושוב שפיר אין הוכחה מזה דבה"ג יש היקש למחצה ומהראוי לומר בכל גווני אין היקש למחצה

ואולם גוף הדבר אי בב' פסולי לכתחילה פסול גם בדיעבד כ' אחי מו"ר הגאון בספרו אהל יהושע בסי' נ"ה אות ד' דהדבר תלוי במחלוקת דלמ"ד טומאה הותרה בצבור אין לנו ראי' דפסול בה"ג ורק למ"ד טומאה דחוי' בצבור יש ראי' דבב' פסולי לכתחילה פסיל גם בדיעבד יעו"ש בדבריו כי נעמו, ומעתה לפ"ז נמצא דלשיטת ר"ש דסובר ביומא דף ו' דטומאה דחוי' בצבור ואליבי' ג"כ ב' פסולי לכתחילה פסולים בדיעבד אין הוכחה דבה"ג יש היקש למחצה ומש"ה מהראוי לומר אליבי' גם בה"ג אין היקש למחצה אכן לר"י דסובר שם טומאה הותרה בצבור וגם ב' פסולי לכתחילה כשרים בדיעבד מוכח מדכתבה תורה ג' קראי דבה"ג יש היקש למחצה. ומעתה מיושב קושית התוס' ביומא הנ"ל דלשיטת ר"י דס"ל בזה יש היקש למחצה שפיר קאמר הש"ס דצריך הקראי למראה קומה ודמים. אכן ר"ש לשיטתי' דגם בה"ג אין היקש למחצה שפיר נלמדו תרווייהו משום דאין היקש למחצה ולשיטתייהו אזלי בזה ודוק בזה

ומעתה נשובה לסוגי' דחולין. הנה גם לענין אי בעינין שיהי' שניהם שוים גם בכשרות הדבר תלוי בזה דלשיטת ר"ש דבזה ג"כ אין היקש למחצה א"כ נשמע מזה ג"כ דיהי' שוים גם בזה דאין היקש למחצה, אכן לר"י בעינין שיהי' שוים רק בהני ג' ולא יותר דאין לנו לימוד כיון דבזה ל"ש לומר אין היקש למחצה, והנה כבר תמהו בהא דקאמר הש"ס וכ"ת מאי נ"מ בזה הרי אין הגורל קובע לעזאזל אא"כ ראוי לשם כנ"ל, והרי למ"ד אין הגרלה מעכבא וא"כ הוה רק מצוה לכתחילה וא"כ בה"ג דלא אפשר אינו מעכב גם לכתחילה ומאי הוכחה יש מזה ועי' באהל יהושע שם מזה. ומעתה יבואר דברי הש"ס בחולין הנ"ל דשפיר קאמר הא בעינין שניהם שוים והיינו דלשיטת ר"ש דבה"ג ג"כ אין היקש למחצה א"כ נלמד גם בזה דיהי' שניהם כשרים ולזה קאמר וכ"ת מאי נ"מ בזה והיינו דעדיין יוקשה לשיטת ר"י דבעינין שוים רק במראה וקומה ודמים ואין לנו לימוד שיהי' שוים בכשרות וא"כ שפיר יש לומר דמשתלח כשר גם בטרפה ול"א בת"ר. וקאמר והא אין הגורל קובע לעזאזל אא"כ הוא ראוי לשם ואם תשיב דזה אינו מעכב הרי זהו רק בשיטתי' דר"ש ביומא ס"ג ואליבי' הרי מוכח מהוכחה דלעיל דאליבי' בעינין שוים גם בהכשר ועיקר הקושי' דמאי נ"מ הוא רק אליבא דר"י ור"י הרי סובר במשנה יומא ס"ב שם דהגרלה מעכבא גם בדיעבד וא"כ ממ"נ מוכח בין לר"י ובין לר"ש ולזה הביא הש"ס ב' הוכחות דהוכחה ראשונה אליבא דרש"י והוכחה שני' אליבא דר"י ומוכח לכל השיטות דאזלינין בת"ר ומבואר הסוגי' הנ"ל בישוב כל הדקדוקים שהעירו בזה דו"ק כי קצרתי

ומעתה מיושב קושית הצל"ח הנ"ל כיון דשם קאי הש"ס בשיטתי' דר"י שפיר קאמר הש"ס האי לקובעו חובה בזה"ז הוא דאתי ול"ש לומר אין היקש למחצה כיון דחמץ ומצה המה חלוקים בדינייהו מהיפוך להיפוך בה"ג לשיטתי' דר"י יש היקש למחצה. ואולם עפ"ז קשה בהא דקאמר הש"ס ור"ש לקובעו חובה בזה"ז מנ"ל. והרי לר"ש לשיטתי' גם בה"ג שייך בזה אין היקש למחצה והרבה יש להאריך בזה ואקצר. שוב נזכרתי שגוף הדבר שחידשתי דאם אינו שוה בכל דבר ל"ש לומר אין היקש למחצה כיון שע"כ בדבר אחד המה חלוקים. הנה הסברא מבוארת בתוס' ורא"ש בנדרים דף ו' ע"ב בהא דקאמר או דילמא כי איתקוש לבל תאחר הוא דאיתקוש שכתבו דל"ש אין היקש למחצה משום דכמה דברים כתובים בפסוק זה שחלוקים בכמה ענינים וע"כ דהוקשו רק לענין בל תאחר יעו"ש. וה"ה בנ"ד הוא כן ושמחתי. אולם מתוס' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה וכי שכתבו גבי עוף ובהמה אין היקש למחצה מוכח קצת שלא כדברינו דהרי עוף ובהמה אין דינם שוה בכמה ענינים ובפרט בשחיטה ומוכח דגם בה"ג שייך אין היקש למחצה ויש לעיין הרבה בכלל הזה ואכמ"ל

סי' ג'

להרה"ג הנ"ל

א') ומה שפלפל בחכמה בקושית הגאון מוהרעק"א ז"ל בגליון הש"ס בשבועות דף כ' בהא שהקשו תוס' ביבמות שם ושבועות שם דלמ"ד נשים פטורות מציצית א"כ גם מכלאים יופטרו מהקישא דכל שישנו בגדילים תעשה וע"כ דאיסור כלאים נוהג בנשים לכ"ע כדאמרינן בסופ"ק דביצה כלאים למאי חזי ולא משני דחזי לנשים וע"כ דלכ"ע נוהג איסור כלאים בנשים וע"ז תמה דאמאי לא הביאו ראי' גדולה מזה מרב עצמו דקאמר בברכות ד"כ המוציא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק ומבואר שם בש"ס דרק לאו השיב"כ אינו נדחה מפני כבוד הבריות ומפורש דרב סובר כלאים נוהג גם בנשים והרי רב סובר דנשים פטורות מציצית ואעפ"כ סובר דבכלאים אסורות ויוקשה קושית התוס' עכ"ק והיא פליאה גדולה ומעכת"ה כתב ליישב הדבר בדרך נכון

ולענ"ד נראה בזה. ונקדים ליישב קושית התוס' גופי', דהנה לכאורה יש להקשות בהא דצריך קרא דכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת. דהרי כבר הקשה המהר"ם מלובלין בשבת דף כ"ה לב"ש דלית להו סמוכים מנ"ל דעשה דוחה ל"ת בכל התורה אם לא דרשי סמוכים. אכן בחידושי כתבתי בישוב הקושי' דב"ש לשיטתם הי' להם ראי' דעשה דוחה ל"ת ממק"א, דבגיטין ד"צ סברי ב"ש לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר והביאו תוס' בשם הירושלמי להקשות דא"כ למ"ל קרא דלא יוכל בעלה כו' לשוב לקחתה הרי בלא"ה אסורה משום סוטה ותירץ בירושלמי לעבור עליו בב' לאוין וע"ז הקשה הדורש לציון בדרוש ו' כיון דכתיבי תרווייהו בחד לאו ואינו לוקה עליהם אלא אחת וא"כ אין נ"מ בריבוי הלאוין כמ"ש תוס' בב"מ דף ס"א וא"כ מאי נ"מ בזה שיש ב' לאוין ותירץ דנ"מ לענין יבום דקיי"ל עשה דוחה ל"ת אבל ב' ל"ת אינם נדחים מפני עשה וא"כ יצויר לפרקים שתפול לפניו סוטתו וגרושתו ליבום ואי הי' רק לאו א' הי' מותר לו לייבם אותה דעשה דוחה ל"ת וכיון שיש ב' לאוין אין העשה דוחה אותם יעו"ש בדבריו. ומעתה לפ"ז שפיר ב"ש לשיטתם הי' להם ראי' מקרא דמחזיר גרושתו דעשה דוחה ל"ח דאל"כ קרא למ"ל וכנ"ל וע"כ דחדא ל"ת נדחית מפני עשה ומיושב קושית מהר"מ מלובלין הנ"ל והארכתי בזה

ומעתה לפ"ז יוקשה למ"ל קרא דעשה דוחה ל"ת והרי נשמע מקרא דמחזיר גרושתו ואף דזה רק לב"ש ואנן הרי קיי"ל כב"ה. אולם הרי מבואר בגיטין שם דב"ה מצרכי קרא דדבר דאל"ה הייתי אומר כב"ש וא"כ אם אין עשה דוחה ל"ת למ"ל קרא דדבר הרי ממילא נשמע דמותר לגרש גם בלא ערות דבר מקרא דמחזיר גרושתו וע"כ דעדל"ת וצריך הקרא דדבר וא"כ נשמע דעדל"ת ולמ"ל הקרא דכלאים בציצית, אולם נראה עפמ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין י"ח דעשה דיבום הוה עשה השוה בכל וא"כ שפיר צריך קרא כמ"ש תוס' ביבמות דף ו' שם דצריך קרא לכלאים בציצית משום דהעשה אינה שוה בכל דאינה