גבעת הלבונה כט

להצל"ח דבהיקש ל"ש בכה"ג אין היקש למחצה. והוא בזבחים מ"ח ע"א ואמרי רבנן תחתון הוא דגמר מעליון כו' מפורש דכיון דצריך ההיקש ללמוד תחתון מעליון שוב אין ללמוד מזה עליון מתחתון ומוכח שם בש"ס דסברא הזו היא לכ"ע ואין בה חולק דפריך ור"ע האי סברא מנ"ל ולא קאמר דשניהם ילפינין מהקישא דאין היקש למחצה ובע"כ דבה"ג ל"ש אין היקש למחצה כדברי הצל"ח. ואמנם השטמ"ק שם בגליון ש"ס ווילנא הקשה באמת על קושית הש"ס דהרי אין היקש למחצה. ותירץ שם דא"כ הי' צריך לומר גז"ש למחצה ולעולם יש לנו לומר אין גז"ש למחצה יותר מאין היקש למחצה דהיקש יש לומר דצריך לתחתון מעליון ולא לעליון מתחתון יעו"ש בדבריו. מפורש שם דאמנם בהיקש דברי הצל"ח כנים אבל בגז"ש ל"ש לומר כן. ושם הגז"ש מופנית רק מצד אחד באשם תלוי. דבחטאת חלב נצרך לגופי' ללמוד מגז"ש מעכו"ם כמבואר בש"ס יבמות ד"ט ע"א יחיד ונשיא אתיא מצות מצות יעו"ש. וא"כ מבואר דאף במופנה מצד אחד אמרינין בזה אין גז"ש למחצה ומפורש ג"כ כדברי הצל"ח בענין היקש וזה מקור נאמן בעזהי"ת

ומעתה לפ"ז מיושב דברי הש"ס בר"ה הנ"ל דאף שיש היקש מ"מ מהקישא נוכל ללמוד רק זה מזה ולא בהיפוך. אבל כיון שיש גז"ש וא"כ נהי דהגז"ש מופנה רק בחד צד גבי יוה"כ כמבואר בש"ס ר"ה שם שאין ת"ל בחודש השביעי ופירש"י שם דהרי הוזכר יוה"כ וממילא נדע דבחודש השביעי הוא וא"כ מופנה רק בחד צד מ"מ גם בה"ג למדין זה מזה וזה מזה ושפיר קאמר הש"ס כיון דאיכא גז"ש הקישא לא צריך. אכן ההיקש לבד לא הי' מועיל ומבואר דברי הש"ס הנ"ל וא"כ אדרבה מש"ס דר"ה ראי' לדברי הצל"ח ודו"ק: ב

ד') ונראה עוד להביא ראי' לדברי הצל"ח מכתובות כ"ט ע"ב האי מיבע"ל לגז"ש שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה. והנה דברי הש"ס תמוהים דהרי כיון שבפירוש הקישה תורה כמהר הבתולות א"כ מדוע צריך לגז"ש הרי זה היקש מפורש בקרא והוה כמפורש בקרא וא"כ גז"ש למ"ל כלל. והש"ס התחיל מגז"ש ומסיים בהקישא דקרא. אכן לדברי הצל"ח נכון הדבר דבאמת מהיקש לא נדע רק שיהא זה כמהר הבתולות אבל שיהא מהר הבתולות כזה לא נוכל שוב ללמוד מהיקשא וכדברי הצל"ח ולהכי איצטרך גז"ש להקיש לגמרי זל"ז וזל"ז וכדברנו הנ"ל וראי' מזה להצל"ח ז"ל. אולם לעומת זה מוכח בחולין דף קמ"א ע"א שלא כדבריו דקאמר מקיש בצים לאפרוחים ואפרוחים לבצים יעו"ש ומוכח דגם בה"ג מקשינין וצ"ע. וכחו כן בב"מ דף פ"ט ע"א לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם כו' יעו"ש ומוכח שלא כדבריו

ה') ואולם אם נאמר דגם בגז"ש הוה כמו בהיקש דבה"ג נוכל לומר גז"ש למחצה הי' מיושבים דברי הש"ס ביבמות ע"ג ע"א ערל מהו במעשר וכו' והתוס' פירשו דהספק אי בגז"ש יליף או בק"ו והתו"י הקשו דהרי בק"ו איכא פירכא. ועוד קשה דהרי בפירוש מבואר לקמן בדף ע"ב דזה נלמד מגז"ש דממנו ממנו ומופנה ומאי מספק"ל להש"ס הכן לדברי הצל"ח נראה לפרש, הנה לכאורה אף אם ילפינין בגז"ש ל"ש למילוף מעשר מפסח ופסח ממעשר דבזה ל"ש אין גז"ש למחצה וכנ"ל. דהרי בשם הוה מופנה רק מצד אחד כמבואר ביבמות שם חד לגז"ש. ואולם כיון דאין אנו יודעים אם לדרוש הגז"ש על מעשר מפסח או בהיפוך פסח ממעשר א"כ כיון דמצינו כמ"פ בש"ס שקולים הם ויבאו שניהם וא"כ גם בזה כיון דשקולים המה א"כ הואיל ואין אנו יודעין האיך לדרוש הגז"ש אי לאקושי פסח למעשר לענין אונן או מעשר לפסח גבי ערל שוב מהראוי לומר יבאו שניהם. והנה יש מקום לומר דכיון דזה הוה חמור מקל וזה קל מחמור וא"כ בה"ג ל"ש לומר שקולים הם וילפינין רק פסח ממעשר ולא בהיפוך. וא"כ זהו באמת איבעיות הש"ס אי בה"ג נקרא שקולים הם או לא ומבואר דברי הש"ס הנ"ל. ובזה מיושב קושית התוס' שם דנילוף מעשר שני מביכורים לענין מיתה בטומאה. ולהנ"ל ניחא כיון דלענין זרות א"א לאקושי מעשר לביכורים כמ"ש התוס' וא"כ עדיף יותר לומר ההיקש הזה דמקשינין ביכורים למעשר וא"כ ל"ש לאקושי מעשר לביכורים דבזה ל"ש אין הקש למחצה וכנ"ל ודוק כי קצרתי

אמנם בש"ס ב"ב דף ק"כ ע"ב מפורש דבגז"ש אמרינין בע"כ גם בה"ג אין גז"ש למחצה בהא דפריך הש"ס לב"ש האי זה וזה מאי עבדי לי' יעו"ש ברשב"ם דאם דורשים גז"ש בע"כ גם בהיפוך אמרינין ומפרש שם הש"ס הני תרווייהו זה הדבר למאי אתי. ובתר הכי פריך הש"ס מנ"ל לב"ש הפרת נדרים בהדיוטות ומדוע לא קאמר דרק חד דרשי וחד זה הדבר לגז"ש ודרשי חד לחדא מילתא וע"כ דגם כשאחד מופנה שוב אמרינין אין גז"ש למחצה ובע"כ דלא דרשי גז"ש כלל ודוק כי קצרתי

ו') ואולם הדבר מפורש בש"ס דבגז"ש ל"ש לומר כדברי הצל"ח והוא בשבועות דף ל"ד ע"ב מחכו עלי' במערבא פקדון נמי נגמור מעדות ויעו"ש ברש"י דעיקר הקושי' מגז"ש דתחטא תחטא יעו"ש. והרי יש לומר דצריך הגז"ש רק ללמוד עדות מפקדון ולא בהיפוך וע"כ כדברנו הנ"ל דבגז"ש ל"ש לומר כן ודברי הצל"ח המה רק בהיקש ודוק וכן מוכח מקושית התוס' בקידושין ל"ו ע"א ד"ה תפילין יעו"ש דאל"כ לק"מ קושיתם ואקצר

ז') ואכן גם בהיקש יש להעיר מכמה מקומות דמוכח להיפוך מדברי הצל"ח. דהתוס' הקשו בקידושין דף ד' ע"ב ד"ה מעיקרא דנילוף מהקישא שהקישה הכתוב לאמה העברי' מואם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת ומעתה אם נאמר כדברי הצל"ח לק"מ כיון דבדף ט"ז שם יליף מהקישא אמה העברי' לאחרת האיך נוכל שוב למילף אחרת מאמה העברי' ובע"כ דמוכח מקושית התוס' דלא ס"ל כהצל"ח

וכן קשה מקידושין דף ה' ע"א דפריך הש"ס ואקיש נמי יציאה להוי' וקשה ג"כ כיון דמקשינין הוי' ליציאה א"כ א"א שוב להקיש יציאה להוי' וכדברי הצל"ח. וכן בהא דפריך הש"ס בקידושין ל"ג ע"א ואקיש נמי הידור לקימה. ומעתה לדברי הצל"ח כיון דמקשינין קימה להידור שוב אין להקיש הידור לקימה ומה פריך הש"ס. וכן קשה מהא שהקשו תוס' בנדה מ"ג ע"ב בהא דפריך הש"ס מנין לרבות נוגע בש"ז והקשו תוס' דהרי הוקש ש"ז לשרץ דמה"ט ילפינין בגד ועור מש"ז יעו"ש ולדברי הצל"ח אין מקום כלל לקושיתם דכיון דמקשינין שרץ לש"ז שוב אין להקיש בהיפוך ובע"כ דהתוס' לא ס"ל כהצל"ח

ח') ונראה ג"כ דבזה פליגי רש"י ורבותיו, דהנה בקידושין י"א ע"ב קאמר הש"ס מה כלים שנים אף כל שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב הביא רש"י בשם רבותיו שגורסים מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב והקשה עליהם דא"כ דכל כסף בתורה הוא דינר א"כ היכי אתיא הקישא ומפיק לי' הא כי אתא הקישא לאשמעינין מה כלים שנים הוא דאתי יעו"ש ברש"י. ונראה בשיטתם דבאמת מה"ט גורסים בהיפוך דקשיא להו האיך נוכל לדרוש מה כסף דבר חשוב הרי כבר נדרש ההיקש לאקושי כסף לכלים ומנ"ל לדרוש ג"כ וה ואי משום דאין היקש למחצה הרי בה"ג ל"ש אין היקש למחצה, וכדברי הצל"ח ומשו"ה גורסים ג"כ מה כלים דבר חשוב דבזה לא קשה הרי כבר נדרש מה כלים שנים דבזה שוב שייך לומר אין היקש למחצה ומשו"ה גורסים בהיפוך. אכן רש"י בע"כ דסובר שלא כהצל"ח ושפיר גם בה"ג ל"ש לומר היקש למחצה ודרשינין ג"כ כלים לכסף ודוק בזה. ועיין בתוס'