גבעת הלבונה כה

שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים ובע"כ דמיירי דקורא ק"ש ורק אינו מניח תפילין, וא"כ הרי קאמר בש"ס דהקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר וא"כ זה הוה איסור בקום ועשה שקורא ק"ש בלא תפילין ושפיר הוה רשע והבן הדבר כי קצרתי]

י"א) וראיתי בהגהות הגאון מוהריח"ל הנדפסים בש"ס ווילנא בנזיר כ"ג שם הקשה על גוף קושית התוס' שהקשו מהא דביוה"כ פטור באכילה גסה על הך דפסח והרי לפמ"ש המל"מ בפ"ה מיסוה"ת שיש לומר דאף דבאיסורין פטור בשלכד"א מ"מ במ"ע יוצא ג"כ בשלכד"א וא"כ מה הקשו מיוה"כ למצוה הרי יש לומר דביוה"כ שפיר פטור באכילה גסה ובמ"ע שפיר יוצא עכ"ק ומ"ש שם בישוב הדבר הרבה יש לפקפק. אכן בגוף הקושי' על התוס' נעלמו ממנו דברי הש"ס בפסחים ק"ז שם דמפורש גם במ"ע דמצה דאינו יוצא באכילה גסה והתוס' הביאו רק הך דיוה"כ משום שרצו להקשות מר"ל אדר"ל דתרוייהו מרי' דהני מימרי הוא ר"ל אבל גוף הדבר מפורש בש"ס גם לענין מ"ע. ואחוי לך עוד יותר בדדמי דהדבר מפורש בש"ס יבמות מ' שם קאמר הש"ס דא"א לומר דרצה אכילה גסה אוכלה והרי אמר ר"ל האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור הרי דהש"ס גופי' מייתי ראי' מיוכ"כ למצות מצוה ממש כדברי התוס' ובחנם הקשה ע"ד התוס'. אולם על גוף דברי הש"ס ביבמות שם יש להקשות כקושיתו דמה ראי' וכבר העירותי בזה זה כמה ומצאתי שכבר העיר בזה הגאון מוהר"ש לנדא ז"ל בתשובתו הנדפסת בנובי"ת חאו"ח סי' קט"ז יעו"ש

ולענ"ד נראה בישוב הקושי' דהנה בגוף ספיקת המל"מ אי יוצאין במצה באכילה שלכד"א יש לומר דתליא בזה דהנה כבר כתב המחצית השקל באו"ת סי' תע"ה דאף לר"י דסובר בחולין ק"ג דחייב על הנאת גרון מ"מ במצוה דמצה בעינין הנאת מעיו דהרי קיי"ל בלע מצה יצא והיינו משום דעיקר המצוה תליא בזה בהנאת מעיו יעו"ש. אכן החת"ס בתשובה חאו"ח סי' קכ"ז כתב דאף במ"ע, הדבר תלוי כמו באיסורין בהנאת גרון יעו"ש. ומעתה אם נאמר כהמחה"ש הנ"ל שפיר יש לחלק בין ל"ח למצוה דשלכד"א היינו שעירב דבר מר ויש לומר דרק בל"ת פטור משום דעיקר החיוב על הנאת גרון וכאן שעירב בו דבר מר שוב לא נהנה גרונו ומשו"ה פטור. אמנם אעפ"כ הנאת מעיו שפיר הוה אף בשלא כד"א כיון דאז שוב אינו מרגיש המרירות כמו דקיי"ל במרור בלע לא יצא והיינו כיון שאינו לועסו אינו מרגיש טעם המרירות הרי דבמעיו שוב אינו מרגיש ושפיר אף שלכד"א נקרא אכילה ומשו"ה נסתפק המל"מ דיוצאין גם בשלכד"א במצוה והיינו דהספק הוא אם במצוה בעינין הנאת מעיו כדעת המחה"ש ומשו"ה יוצאין גם בשלכד"א. או דגם במצוה העיקר תלוי בגורן כדעת החת"ס ומשו"ה אין יוצאין בשלכד"א, ובאמת דין זה דשלכד"א פטור הוא מימרת רבי יוחנן בפסחים כ"ד. ויש לומר דלשיטתו אזיל דסובר בחולין ק"ג שם דבעינין הנאת גרון

ומעתה מיושב הקושי' הנ"ל על ש"ס דיבמות דשפיר הביא ראי' כיון דהך מימרא דאכילה גסה פטור ביוה"כ הוא מימרת ר"ל והרי ר"ל סובר בחולין ק"ג שם דאף באיסורין בעינין הנאת מעיו ואעפ"כ פוטר ובע"כ דאכילה גסה גם לענין הנאת מעיו ל"ה אכילה, ואדרבה מצד הסברא עיקר הגריעותא באכילה גסה היא רק במעיו שהמה מלאים ושבעים ואין ביכולתם לקבל יותר משא"כ הגרון חיך אוכל יטעם וא"כ שפיר פשט הש"ס מזה לענין מצוה, ובפרט לפמ"ש האחרונים דביוה"כ דבעינין יתובי דעתא יש לומר דכ"ע מודים דהחיוב בהנאת מעיו וכ"כ ג"כ החת"ס באו"ח קכ"ז שם. ולענ"ד נראה ג"כ להביא ראי' לדבריהם מהא דר"ל דפוטר באוכל אכילה גסה ביוה"כ והרי כבר כתבתי דמצד הסברא אכילה גסה היא רק במעיו אבל הגרון מה איכפת לי' שכבר אכל ובפרט לפירוש התוס' שאינו תאב לאכול בודאי דזה הוא רק מהמעים. וא"כ מדוע פוטר ר"ל הרי הוא סובר דהחיוב הוא בהנאת מעיו ובע"כ דיוה"כ החיוב בדבר על המעים וא"כ שפיר פוטר. ואולם אין מזה ראי' דאדרבה יש לומר ר"ל לשיטתו דבכל התורה רק בהנאת מעיו חייב משא"כ לר"י. ועכ"פ האחרונים כתבו דלכ"ע כן הוא ביוה"כ וא"כ שפיר מוכח לענין מצוה ג"כ דאכילה גסה ל"ה אכילה ושפיר הקשה הש"ס. ומעתה גם דברי התוס' בקושיתם נכונים דהם הקשו אר"ל ושפיר הקשו ומיושב קושית הגאון מוהרש"ל והג' מוהריח"ל הנ"ל ויומתקו עוד יותר דברנו לפמ"ש הגאון שאג"א בסי' ע"ו לדון בדבר חדש דביוה"כ חייבין אף שלכד"א יעו"ש. וא"כ שפיר הביא הש"ס ראי' מיוה"כ לענין מצוה דדינייהו שוה. ובאמת שיש לומר בטעם הדבר דחייב ביוה"כ אף בשלכד"א ע"פ דברנו הנ"ל דעיקר מה דאמר ר"י דשלכד"א פטור הוא משום דאזיל לשיטתו דמחייב בכל התורה בהנאת גרון וכנ"ל. וא"כ ביוה"כ שכתבו האחרונים דבעינין הנאת מעיו שפיר גם בשלכד"א חייב

אכן עפ"ז לכאורה יש לסתור ראיות השאג"א שם מדממעטינן אכילה גסה ביוה"כ מוכח דעכ"פ שלכד"א חייב יעו"ש. ולהנ"ל י"ל דהרי ר"ל קאמר לה להך דאכילה גסה ויש לומר דאזיל לשיטתו דמחייב בכל התורה בהנאת מעיו וא"כ יש לומר דגם בשלכד"א חייב משו"ה פוטר רק באכילה גסה. משא"כ לדידן דחייב בהנאת גרון ושלכד"א פטור ה"ה ביוה"כ. אך הרי כבר הבאתי דברי האחרונים דביוה"כ לכ"ע חייב רק בהנאת מעיו ושפיר הוכיח השאג"א. אך אמנם לפ"ז כ"ז בתר דכתיב לא תעונה ועי"ז נדע דהשיעור ככותבות ומוכח דתליא ביתובי דעתא שפיר אף לדידן חייבין בהנאת מעיו דוקא ביוה"כ משא"כ אי הוה כתיב גם ביוה"כ אכילה ושפיר הי' הדבר תלוי במחלוקת ר"י ור"ל בכל התורה ולר"ל שפיר הי' חייב גם בשלכד"א כיון שעכ"פ יש בזה הנאת מעיו והוא סובר דהחיוב בהנאת מעיו. ומה מאוד יתיישב בזה קושית השאג"א בסי' ע"ו שם בהא דאר"ל ביומא פ"א מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר היכי נכתוב יכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית. ולמה לא קאמר דמשו"ה לא כתיב לא יאכל משום דאז הי' מותר בשלכד"א. ולהנ"ל מיושב דר"ל לשיטתו באמת בכל התורה מחייב בשלכד"א ומשו"ה הוכרח לומר משום דאכילה בכזית ומיושב קושי' הנ"ל

ובזה נראה ג"כ לבאר מה דפליגי ר"י ור"ל בחולין ק"ג שם לענין אמה"ח בחלקו מבפנים דר"י מחייב ור"ל פוטר יעו"ש ואינו מובן במה פליגי. ולדברינו הנ"ל נראה דאזלי לשיטתייהו, דהנה כבר הקשה הש"ס שם בחולין לר"ל דפוטר בחלקו מבפנים האיך משכח"ל שיהי' חייבין באמה"ח ומשני הש"ס בגורמיתא זעירתא ופירש"י שאין אדם לועסו אלא בולעו והנוב"י במהדו"ק חיו"ד סי' ל"ה הקשה לפמ"ש התו"ח בחולין ק"כ דבליעה בלא לעיסה הוה שלכד"א א"כ עדיין יוקשה היכי משכח"ל יעו"ש. אכן עפ"י דברנו מיושב לנכון דלר"ל שפיר חייבין גם בשלכדה"נ ושפיר משני הש"ס בגרומיתא זעירתא וכ"ז לר"ל. אכן לר"י דמחייב על הנאת גרון ומה"ט סובר בפסחים כ"ד דכל האיסורים אין חייבים עליהם רק כדה"נ וא"כ שפיר לא משכח"ל בה"ג ומשו"ה סובר חלקו בפנים חייב וא"כ הני ב' פלוגתת ר"י ור"ל בחולין ק"ג שם מקושרים ומשולבים אשה אל אחותה ודוק

י"ב) והנה משכא לנו שמעתתא דנזיר הנ"ל ועתה נשובה לדברינו באות ה'. ומעתה כיון שתרצנו קושית הטו"א שוב אין ראי' מהך דנזיר להיפך מד' החת"ס הנ"ל באות ה' שם ושפיר יש לומר דגם במצוה שיש בה הנאה סובר ר"ל דבעי כונה, ובאמת שהרב מלוא הרועים במערכה