גבעת הלבונה רלח

כ"ה כזית חי מבית טביחתה. ובחולין ט"ו ע"א דחזי לכוס. וכדברי המג"א באו"ח ש"ח סקנ"ו בענין טלטול בשר חי בשבת

סי' ל"ח בביאור פירושא דאומצא כמה דברים מחודשים שלא נתבארו כל צורכן ופלפול בכמה מקומות המסתעפים לזה

סי' ל"ט בדבר השאלה אי חשבא"ס מותר לאכול בשבת דברים מוקצים לצורך רפואה, פלפול בדברי הרשב"א בב"י או"ח שי"ח דמבשל לצורך חולה שיב"ס אסור לחולה שאב"ס, ובענין איסורי תורה ורבנן אי המה איסורי חפצא או גברא. פלפול בפסחים מ"ח. ופסחים ט"ו ע"ב א"ה אמאי אינה מן המדה ובדברי רשב"א בשבת כ"ט בענין הנאת מוקצה. וביאור הירושלמי בשקלים פ"ח מ"ג בענין קופץ ובסוגי' דביצה ד' בעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט

סי' מ' בדין הנאת מוקצה אי אסורה הרבה פלפולים בסוגי' דביצה ד' ובדברי הרשב"א בשבת כ"ע. ובמג"א בסי' שכ"ה ותק"ז

סי' מ"א בדין הנאת מוקצה בדבר ששייך בו גזרה כגון בעצים שנשרו אי מותרות. ופלפול בהא דשמא יעבירנו ובביצה י"ב ועוד

סי' מ"ב בביאור דברי הר"ח בביצה ד' בהא דאין מבטלין איסור לכתחילה התמוהים מאוד ובדברי התה"ד דאין מבטלין איסור ביו"ט ופלפול בסוגי' שם

סי' מ"ג. בספיקת הדג"מ באו"ח סי' רע"א אי קטן שהתפלל ערבית מוציא בקה"י לגדול שהתפלל ערבית. וישוב לקושיות הטו"א במגילה י"ט על התוס' שם שמחלקים בין חד דרבנן לתרי דרבנן. וישוב לדברי הירושלמי פ"ה דדמאי בעובדא דר"ט דהיא בהיפוך מבבלי במנחות ל"א ופלפול בסוגי' דמנחות שם ובדברי התו"ח בפ"ה דדמאי שם ובסוגי' דמגילה י"ט שם בביאור טעם מחלוקת ר"י ורבנן שם

סי' מ"ד בענין הנ"ל אי תרי דרבנן קולא מחד דרבנן פלפול בדברי הש"ס בפסחים מ"ד וא"א תוכא"פ דאורייתא ובישוב דברי רש"י התמוהים שם. וישוב לדברי הב"י ביו"ד ס"ט בענין עכו"ם משמש בבית ישראל שתמהו עליו המהרש"ל והד"מ. וישוב לדברי האו"ה ותו"ח שהובא בטו"ז וש"ך ביו"ד צ"ח לענין נשפך בבשר עוף בחלב. וביאור לדברי הש"ס ביבמות פ"א מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן, ופלפול בכתובות דף נ"ו בהא דקאמר קסבר ר"מ כתובה דאורייתא. ובדברי הנחלת שבעה בדיני כתובה דעיקר כתובה לכ"ע מה"ת

סי' מ"ה בדברי הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר שהעתיק הדין דהלוקח יין בשינוי מהמבואר בש"ס ופלפול בישוב קושית תוס' בבכורות י"ב. ובסוגי' דחולין י"ד. ובפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בענין ביטול איסור דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא

סי' מ"ו פלפול בסוגי' דסוף עירובין. ובקושית התוס' ביבמות ד"צ, ובכתובות ו' בהא דטרוד טירדה דמצוה. ובענין הא דחז"ל יכולים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ולא בקו"ע

סי' מ"ז תשובת אאמו"ר הגאון ז"ל בסוגי' דבכורות ל"ז פירות ונמצאו טבלים. ובשיטת הרמב"ם והראב"ד בפ"ב ממעשר בענין לקוח ופלפול ביומא דפ"ג בסוגי' דבולמס. ודבר חריף בישוב קושית הישויע"ק ביו"ד סי' כ"ז בהא דפסחים ר"ב דפריך והרי אמה"ח, ופלפול בפסחים מ"ו בישוב כמה קושיות ובדברי רמודז ביו"ד שכ"ד דבאוכל ואח"כ מפריש צריך להפריש חלין פחות מששים

סי' מ"ח בענין לקוח אי הוה בתבואה שאינה שלו ולא לקוחה מאתו וביאור הא דיבמות פ"ו ואכלתם אותם מגיד שנותנת רשות לתרום. ובענין יורשים אי המה בכלל לוקחים וישוב לקושית תוס' פסחים דף ט'.

סי' מ"ט בישוב שיטת הרמב"ם במוכר איסור דרבנן אין צריך להחזיר הדמים רק באיסוה"נ ביאור ראי' לדבריו ופלפול בישוב כמה קושיות ופלפול בסוגיא דבכורות ל"ז. ובענין חליפי איסוה"נ ביאור לתוס' פסחים כ"א ע"א בשם ר"ת. ובענין זה נהנה וזה לא חסר. ובדברי מפורשי הש"ע בחו"מ סי' רל"ד ובש"ך יו"ד קי"ט שם. ובדברי הר"ן בע"ז ר"פ כל הצלמים בענין קנין באיסוה"נ

סי' נ' בדין הורג או שוחט טרפה בשבת אי חייב ופלפול בסוגי' דביצה ל"ד באיבעיא דמה לשחוט ספק טרפה ביו"ט. ובביצה כ"א במעשה דשחטנו להם עגל ובדין אי שייך צעב"ח בהריגה. ופלפול ביצה כ"ה בהא דבהמה מסוכנת, ובפסחים ע"א בשוחט ונמצא טרפה. ובענין פס"ר דלא ניחא לי' אם בשעת מעשה ניחא לי' בטעות ונתברר אח"כ שאינו ניחא לי', ובדברי הפ"י בביצה י"ב בענין מפרק

סי' נ"א בסוגי' דמנחות ה' בענין טרפה להקרבה ובשיטת הרמב"ם בפ"ד מאיסורי מזבח, ורש"י בזבחים ע"ד ובדברי הצל"ח בפסחים ע"ג דאין איסור בשחיטת טרפה ושארי פסולים לגבוה. ובזבחים ע"ד ובפסחים דף ה'. ובדין אי נשים מוזהרים באיסור כרת שאין בו מעשה

סי' נ"ב בדברי הפליתי בסי' נ"ח דאין כבוד לגבוה לבדוק בהמה. ובדברי הריב"ש אי צריכים לבדוק הריאה בבהמות קדשים. ובסוגי' דמנחות דף ה' בהא דפריך ממשקה ישראל נפקא, וישוב לקושית התוס' בזבחים ע"א בהא דמוקי בולד טרפה

סי' נ"ג במנחות דף ה' מן הבקר להוציא טרפה ובדברי הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח. ובדברי הכ"מ שם ובדין אי פסולא דהקריבהו נא לפחתך הוה מה"ת. ובדין אי פסולא דהקריבהו פוסל גם בדיעבד אף בלא שינה עליו הכתוב לעכב. ובדין אי בעוף פוסל טרפה לקרבן. וביאור דברי תוס' בחולין ק"מ בצפורי מצורע עיהנ"ד

סי' נ"ד בדבר אי בשעיר המשתלח בעינין ג"כ ממשקה ישראל, פלפול בחולין דף י"א בהא דאתיא משעיר המשתלח. ובדברי הרמב"ם בפ"ה מעיוה"כ דיליף פסול טרפה בשעיר מקרא דיעמד חי. וביומא ס"ו בהא דחלה המשתלח. ובחולין פ"א היא חולין ובנה עולה פטור. וישוב לקושית הלב ארי' בהא דתמורה דף ו'. [באות ה' כתבתי דהא דחולה פסול הוא רק בחולה ממש והא דיומא ס"ו בחלה המשתלח היינו בחלה ברגליו. הנה באמת הדבר מבואר בשבת ק"ו ע"ב הא בחולה מחמת אישתא הא בחולה מחמת אובצנא ופירש"י שם מחמת עייפות שא"י לזוז ממקומו יעו"ש. מבואר דזה ג"כ נקרא חולה ומ"מ אין זה פסול מחמת חולה וצדקו דברינו מאד. ובזה ידוקדק ג"כ לשון חלה. שבאמצע הדרך מחמת עייפות חלה ואקצר]

סי' נ"ה בדבר השאלה אי רשאין לעכב מילה שלב"ז עד הפדיון שיהי' ביחד הפדיון והמילה ובדין אי יוצאין סעודת ברית מילה ביום שאחר המילה וטעם על מצות הסעודה בברית מילה, ובדברי התשב"ץ שהובא ביו"ד רס"ו דאין לעשות מילה שלב"ז ביום ה' וישוב לדברי רש"י בחולין פ"ד, ובדין לא אד"ו ראש אם הי' בזמן הבית ביאור דברי הילקוט בקרא דושמרו בנ"י את השבת, ופלפול בנדה ל"ח בהא דחסידים הראשונים, ובשיטת הבה"ג דבעינין ג"י מעל"ע ביולדת לענין חילול שבת, ואי מותר לעשות מילה שלב"ז ביום ראשון בשבת: