גבעת הלבונה רלו

מפתחות

סי' א' בדברי הפמ"ג באו"ח סי' ד' אי מצוה שאינה הכרחית צריכה כונה. ובדברי תוס' פסחים ד"ז בענין מילת גרים. ובדברי החת"ס באה"ע סי' צ' בענין הכשר מצוה אי צריכה כונה. ובענין מרור אי בעי כונה. ובדברי תוס' פסחים ק"ז אי נקרא רשע אם לא קיים מצות אכילת פסחים, וכמה דברים מחודשים בענין אי בעובר על עשה נקרא רשע. וביאור מחלוקת אביי ורבא ביבמות ד"כ אי עובר על דברי חכמים נקרא רשע. ובספיקת המל"מ אי בקיום עשה בעינן ג"כ כדר"א. וביאור פלוגתת ר"י ור"ל בחולין ק"ג בענין חלקו מבחוץ. ובדברי החת"ס בענין יוה"כ אי חייבין בהנאת גרון או בהנאת מעיו. וביאור הא דבכורות כ"ו ע"ב וכ"ת מיתה לא [הנה באות י"א כתבתי דר"י דסובר דשלכד"א ל"ה אכילה היא דלשיטתו אזיל דתליא בהנאת גרון ולר"ל דתלוי במעיו גם שלכד"א הוה אכילה. הנה בזה יש לבאר הא דשבת (דף עו) כי אתא רבין כו' ואיפכא ר"י אמר פטור אכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה ור"ל אמר חייב אכילה ע"י הדחק שמה אכילה יעו"ש ואינו מובן מדוע דוקא איפכא גם טעם מחלוקתם. ובדברינו שם יבואר דאזלי לשיטתייהו דלר"י דעיקר תלוי בהנאת גרון משו"ה אכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה. ולר"ל דעיקר הנאת מעיו גם ע"י הדחק שמה אכילה דהדחק היא רק בעת הלעיסה והבליעה אבל במעיו אין נ"מ ולשיטתייהו אזלי ואקצר]

סי' ב' בסוגיא דקידושין ל"ה בהא דפריך ולמ"ד תפילין ל"ה מ"ע שהז"ג מא"ל. ובדברי הצל"ח בפסחים כ"ח אי שייך אין היקש למחצה גם שנלמוד המלמד מהלמד. ואם גם בגז"ש שייך לומר בה"ג אין גז"ש למחצה ועיין בהשמטות בסוף הספר עוד מענין זה. ובגוף דברי הצל"ח אמר לי תלמידי חביבי הה"ג מו"ה יצחק אייזיק הכהן יאללעס שליט"א מפה"ק שכבר האריך בספק הזה בספר יד מלאכי ואין הספר תח"י לעיין בו אם העיר במ"ש] והדבר מסתעף לכמה מקומות. ופלפול בחולין י"א בהא דאתיא משעיר המשתלח. וביומא ס"ב בענין שניהם שוים

סי' ג' בדברי תוס' בשבועות ד"כ דיופטרו נשים מכלאים בישוב קושית הגליון הש"ס שם, ובענין עשה דיבום אי הוה שוב"כ. פלפול ביבמות ד"כ. ובספיקו של הד"מ באה"ע סי' ט"ו במקדש שני' אי קידושי אחר תופסין בה. ובדברי הישויע"ק באה"ע סי' קס"ה דעשה דיבום רק היבם מחויב ולא היבמה. ובענין מצות חליצה אי היבם והיבמה מחויבים. וביאור דברי תוס' ביבמות ה' דמצוה הנוהגת גם בנשי כהונה חשיבה יותר שוב"כ ממצוה הנוהגת בכל זכרי ישראל

סי' ד' בדברי המג"א בסי' ח' דבחור ומי שאינו ת"ח אפי' נשוי אינו מכסה ראשו בטלית. וביאור מקרא קודש במצות ציצית וראיתם אותו וזכרתם כו'. וביאור הא דקידושין כ"ט הא לן והא להו. ובענין אונסא כמאן דעביד אי אמרינן. ופלפול בסוגי' דעלי' ביבמות ה', וביאור הפיוט שושנת יעקב צהלה ושמחה כו'. וביאור הא דמגילה י"ב הא דהם לא עשו אלא לפנים, ובענין אי הכנה למצוה חשיב כמו מצוה עצמה או חמור ממנה או קל ממנה. וטעמא דמלתא דקבעו חז"ל בן י"ח לחופה. וביאור להא דגיטין י"ז זאת לא זאת. ולמדרש בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה

סי' ה' בדברי התוס' מנחות ל"ב בהא דאין מורידין, ובדברי הטו"ז ביו"ד סי' ר"צ ובדברי החת"ס בחיו"ד סי' רפ"ב שכתב ליישב קושיות הטו"ז שם. ובדין אי בנפסל אות מהס"ת נשארה בקדושתה או שחלפה הקדושה מכל הס"ת עי"ז, ובדברי הטו"ז באו"ח סי' קנ"ד בהא דאין מורידין דל"ש באם אינו ראוי שוב לקדושה חמורה שקשה עליו ממנחות שם וביאור לסוגי' דמנחות שם בהא דמנעל לכתחילה א"ב. ובדברי תוס' בריש סוכה דבעובר אדרבנן לא קיים ג"כ המצוה מה"ת, וליישב קושית בת הגאון מאה"ו בתוס' חולין דף ה' בענין דר"י קרא והטה, ובענין אי קדושת ס"ת חמורה מתפילין

סי' ו' בענין הנ"ל ובהא דבעינין בתו"מ כסדרן אי צריך שלא יהי' המאוחרות קודם למוקדמות וכשר בב"א או דצריך דוקא שהמוקדמות יהי' קודם ופסול בב"א. ופלפול בהא דיומא ל"ח בבן קמצר והרבה ענינים בענין כסדרן ביאור שיטת הרמב"ם ז"ל. ובהא דיבמות ד' בענין סמוכין אי דרשינן

סי' ז' בהא דמכילתא דבתו"מ שנכתבו שלכ"ס צריכים גניזה. וישוב לקושית תוס' חולין ק"ו בהא דמ"ש ברכה דלכתחלה מברכה דלסוף. ובדברי מהרי"ט דא"י להקדיש ע"י שליח שתמהו עליו במח"א ובשעה"מ. וביאור הקרא בפ' וירא ואקחה פת לחם, ובקידושין דף ע"ח בהא דיכיר. וישוב לקושית הגליון הש"ס בנדרים מ"ז על הר"ן שכתב דאפי' אחר שנשאה

סי' ח' בסוגיא דמנחות ל"ב בהא דתפילין שבלו ובישוב דברי תוס' בסוטה י"ז דנסתפקו דמועיל שירטוט אחר הכתיבה מקושית הגרעק"א. ובסוגיא דמנחות שם בענין מזוזה שאינה משורטטת. וביאור הא דפסחים ד"ל וכי מאחר דאיתותב רבה ב"א. ובדברי הרמב"ם אי שייך מחלוקת בהלל"מ. ובדברי הטו"ז באו"ח קנ"ד בענין אין מורידין. ובנדרים ל"ז בהא דלא ילמדנו מקרא

סי' ט' בישוב קושיות הגה"ק מסאכטשוב זצ"ל על מנהג העולם שמשנין הקשר בתפילין שאולים, ובדברי תוס' בעירובין צ"ז בשם רבינו אלי' דצריך קשר בכל יום וביאר הסוגיא דעירובין שם אבל בחדשות פטור

סי' י' בדבר השאלה בסופר שנשפכה דיו על אותיות השם בכתיבה וליחך בפיו הדיו והשם ניכר היטב מה משפט היריעה, פלפול בענין אי נפסל בזה משום של"ש, ובדברי אחי מו"ר הגאון ז"ל באוהל יהושע סי' כ"ז מזה

, סי' י"א בשאלה הנ"ל אי שייך בזה החשש משום חק תוכות, ובדברי המג"א בסי' ל"ב סקכ"ג בענין נטף שעוה ובדברי המחצה"ש שם. וכדברי ב"י וד"מ שם בענין שין של דפוס. ובדברי המ"ס שהביא המרדכי בה' קטנות דדיו שנשפך ע"ג הכתב מותר למוחקו

סי' י"ב בשאלה הנ"ל בענין אי מהני הע"ק בפסול דחק תוכות. ואם מותר להעב"ק ול"ה מוחק השם וישוב לקושית המשנ"ח בהא דגיטין נ"ד כמאן דלא כר"י ובדברי הבית אפרים בחיו"ד ס"א וס"ב בענין זה

סי' י"ג תשובת הגאון מטרנא ז"ל על שאלה הנ"ל ופלפול בדבריו. וביאור הא דפסחים ק"ה ע"ב גמרנא וסדרנא אנא. ופלפול נחמד מחתני הגאון האבד"ק גאליגורא שליט"א בענין מחיקת השם ובשבת ק"כ בהי' שם כתוב על בשרו

סי' י"ד בדברי רש"י ברכות ט"ו ע"ב ברכה דרבנן דא"ר כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן שתמהו עליו. ובדברי הפ"י שם, ובדברי השאג"א בפי' ז' בענין עובר לעשייתן. ובענין אי בדאורייתא יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד. ובענין הא דבקדשים בעינן שינה לעכב, ובענין דבר הצריך סדר ופוסל בו קדימה ואיחור אי מהני בב"א

סי' ט"ו ביבמות ד"ב מכדי כלהו מאחות אשה ילפינן וביבמות ד"ח כל היכא דאי בעי האי נסיב. וביאור דברי התוס' ביבמות י"א בד"ה מאי נסתרה, ודברי רש"י שם

סי' ט"ז בדבר הספק בבת כהן שנתעברה באמבטי מש"ז של נכרי וילדה בן אם הוא כהן לעבודה ודוכן