גבעת הלבונה רלג

הי' מותר וכעת שהותירו אותו למחר דל"ה עפ"י הדיבור שוב אסור ליהנות ממנו. כיון דבחפץ גופא לא נעשה שום שינוי דגוף החפץ גם כעת מותר הוא רק דביום אתמול בעת שלא הי' נותר והי' ע"פ הדיבור ל"ה עלינו האיסור דמ"נ וכעת שנעשה נותר ול"ה עפ"י הדיבור יש עלינו האיסור דמ"נ וא"כ ל"ש הכא לומר כיון דאישתרי פ"א אישתרי גם כעת ושפיר יש לאוסרו וכ"ז ישר בסברא בעזה"י ודברינו הנ"ל צודקים והבן

ומצאתי בסה"ק בני יששכר במאמרי חודש אב (מאמר א' אות י') מביא שם דבר חדש בשם ספר עיקרי הד"ט וז"ל בעיה"ק ירושלים נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית. ואם נשאר לו ממה שקנה לצורך שבת ור"ח שמע בשם הרב מהר"א יצחקי שהי' אוכל משיורי שבת ור"ח והביא ראי' לזה מש"ס חולין (דף י"ד) הנ"ל שיש סברא לומר כיון שהאיברים הי' כבר פ"א היתר במדבר יותרו גם כעת בזמן איסורן בכניסתן לארץ. וכיו"ב הכא כיון שהבשר כבר הי' היתר בש"ק או בר"ח דאז מותר לאכול בשר יהי' מותר גם בחול עכ"ד ס' עיקרי הד"ט והבני"ש שם דחה ראי' זו עיי"ש בדה"ק ופלא בעיני ולא זכיתי להבין דעת קדושים מדוע לא הרגישו דבפשוט אין שום דמיון דין זה להא דחולין כמ"ש לעיל. דשם בחולין דהאיסור דבשר נחירה הוא על האברים גופא א"כ שפיר י"ל כיון דאותן האיברים כבר הי' עליהם חלות היתר א"א לומר שיתהפכו כעת לאיסור אבל אכילת בשר בט' ימים הכי האיסור על הבשר הלא הבשר היתר הוא רק דבימים אלו אין אנו רשאים לאכול בשר וא"כ אין נ"מ כלל אם נשתייר משיורי שבת ור"ח. אף דבשבת הי' מותר לנו מ"מ כעת באמת אסור לנו לאכול כיון דבגוף הבשר לא נעשה שום שינוי דגם עכשיו היתר הוא ורק עכשיו בחול אסור לנו לאכול בשר וז"ב ואמת

ט) ובגוף קושי' החיד"א הנ"ל דאיך היו מותרין ישראל ליהנות מהמן הרי א"נ ממ"נ, נלענ"ד ליישב עפ"ד הגבורת ארי שהבאתי לעיל דהא דאסור ליהנות ממ"נ זה רק למי שנעשה בשבילו ובזכותו דאז שייך טעמא דמנכין מזכיותיו אבל לאחרים שלא. נעשה בזכותם שפיר מותרין ליהנות וא"כ לפ"מ דמבואר בתענית (דף ט') דהמן היה בזכות משה א"כ שפיר היו כל ישראל מותרין ליהנות מהמן דהרי ל"ה בזכותן רק בזכות משה ול"ש לאסור מצד מ"נ וממשה גופא ל"ק האיך נהנה מהמן הרי הי' בזכותו ובה"ג אסור ליהנות די"ל דאולי גבי משה ל"ש לומר דמנכין לו מזכיותיו דנפיש זכותי' טובא כדאיתא בתענית שם ועי' ע"ז (דף ז') שאני משה דרב גוברי' ומיושב קושיית החיד"א. וזה נכון

י) ובעוסקי בענין זה אכתוב מה שנסתפקתי אי לצורך מצוה מותרין ליהנו' ממעשי נסים. והנה זה פשוט בעיני דבמצוה שאין בה הנאת הגוף רק הנאת המצוה דשפיר מותרין ליהנו' לצורך המצוה מדברים שנתהוו בנס דמצות לאו ליהנות ניתנו. וניקח למשל. ד' מינים שנמצאו לנו ע"י מעשה נסים שפיר מותרין ליטול אותם ולצאת בהן יד"ח מצות לולב. דאין בנטילתן שום הנאת הגוף רק הנאת המצוה גופא ומלל"נ וכעין זה מצינו בש"ס מעילה (יב) דאי' שם ערבה של הקדש לא נהנין ולא מועלין ראב"צ אומר נוהגין היו הזקנים שהי' נותנים אותם בלולביהם ועיי"ש בתוס' דהטעם דראר"ב משום דמצות לאו ליהנו' ניתנו ועיי' במנ"ח מצוה שכ"ד מביא שהר"ם בפ"ה מה' מעילה פי' פירוש אחר במשנה שם ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ אך יש לעורר מטעמים אחרים דלא נוכל לצאת יד"ח בד' מינים שנתהוו ע"י מעשי ניסים ראשית י"ל כיון דבקרא כתיב פרי עץ הדר וכפות תמרים. וא"כ לולב או אתרוג שנתהוו ע"י מעשה נסים מן השמים. אף דלולב ואתרוג מיקרי מ"מ פרי עץ וכפות תמרים ל"ה כיון דאין הוייתן מעץ ומתמר. רק הוייתן ע"י נס מן השמים וכמו שהבאתי לעיל הקושי' בשמן דנס חנוכה האיך הי' יוצאין בו כיון דבעי' שמן זית ושמן שבא ע"י נס מן השמים אף דשמן מיקרי מ"מ שמן זית ל"ה דאין הוייתו מזית רק מן השמים, כמו"כ י"ל הכא. ואין יוצאין יד"ח המצוה בזה. שנית י"ל כיון דגבי מצות לולב בעי' לכם משלכם, כדאי' בש"ס סוכה בפ' לולב הגזול. וא"כ לולב שנתהוה ע"י מ"נ כיון דמעשי נסים אסורים בהנאה ולכמה שיטות איסור הנאה לא מיקרי שלו כמ"ש לעיל. וא"כ ל"ה משלכם, וא"י לצאת בו יד"ח. אך בזה עדיין יש לדין ולומר כיון דלצורך מצוה מותרין ליהנו' ממ"נ וכמש"ל א"כ שפיר חשוב לגבי המצוה גופא שלו ומיקרו משלכם, וכעין זה בתוס' ב"מ דף (מ"ח) בד"ה עושה מעשה עמך. דאף דלכל מילי הוי כעושה מעשה עמך מ"מ להא מילתא גופא מיקרי אינו עושה מעשה עמך עיי"ש בדבריהם וכמו"כ הכא, אף דלשאר מילי מעשי נסים לא מיקרי שלו כיון דאסורים בהנאה מ"מ לצורך המצוה גופא דמותרין ליהנו' ממ"נ שפיר מיקרי שלו ושפיר י"ל דיוצאים יד"ח מצות לולב בנתהוה ע"י נס וראי' לדברי אלה ממה שנסתפק במשנה למלך בפ"ה מה' אישות הלכה י"ט אם מקדש אשה באתרוג שמצד עצמותו אינו שו"פ רק בשביל מצותו שו"פ אם מקודשת (ועיין בס' יד המלך על הרמב"ם ובנובי"ת חאה"ע סי' ק"כ בענין זה בארוכה) ונראה פשוט מדעתו ז"ל דמצות אתרוג שפיר יוצאים אף באתרוג כזה שאין שו"פ רק למצותו רק עיקר הספק אם יכולין לקדש בו אשה כיון דלשאר דברים אינו שו"פ ולכאו' צ"ל אף דלמצותו שו"פ מ"מ כיון דלשאר דברים אינו שו"פ מדוע יוצאים באתרוג כזה יד"ח המצוה הרי כיון דאינו שו"פ בעצם רק מפאת המצוה לשי' רש"י בסוכה (כ"ז) דפחות משו"פ לא הוי לכם. וא"כ הכא דהאתרוג אינו שוה בעצם פרוטה ל"ה לכם. ועיין במנ"ח מצוה שכ"ה מה שהרעיש לענין ערבה כיון דאינו שו"פ האיך יוצאים בה לש' רש"י הנ"ל. אלא ודאי כמ"ש דכיון דלצורך המצוה אתרוג הזה שו"פ אף דבעצם אינו שו"פ ע"כ לגבי המצוה עכ"פ שפיר הוי לכם וז"ב בסברא, וכמו"כ בנ"ד דמעשי נסים אף דלענין שאר דברים אסורים ליהנו' מהאתרוג שנתהוה בנס ולא מיקרי שלו, מ"מ כיון דלצורך מצוה מותרין ליהנו' מיקרי עכ"פ לגבי המצוה שלו ושפיר י"ל דיוצאים יד"ח בד' מינים שנתהוו ע"י נס. ויש לפלפל בזה הרבה ובאתי רק להעיר) אך עיקר הספק הוא במצוה שיש בה הנאת הגוף ג"כ כגון מצה אי מותרין לאכול מצה כזו שנתהו' ע"י נס ולקיים בה מצות מצה [ולפ"ד הרשב"א הנודעים דס"ל דאף במצוה דאיכא בה הנאת הגוף אמרי' מלל"נ פשיטא דמותרין לצאת יד"ח ח במצה כזו.] כן נסתפקתי מכבר, אח"כ מצאתי בס' הנפלא רסיסי לילה להגה"ק מהר"ץ הכהן זצ"ל מלובלין בקונטרס דברי חלומות (אות ו') כתב בפשיטות דלצורך מצוה מותרין ליהנו' ממ"נ אף במצוה דאית בה הנאת הגוף ומתרץ שם בזה הא דאי' בש"ס סנהדרין דף (ס"ה) ר' חנינא ור' אושעי' הוי יתבי כל מעלי שבתא ועסקו בספר יצירה ומיברו להו עגלא תילתא ואכלו לי'. ולכאו' קשה דהאיך אכלו ממה שנברא להם ע"י ספר יצירה הרי הוי מ"נ דאסור ליהנו' מהם, אך כיון דהם הי' עניים ולא הי' להם בשר אחר לצורך ש"ק רק זה א"כ הוי לצורך מצוה ולצורך מצוה מותרין ליהנות ממ"נ עכדה"ק עיי"ש ומפורש בדה"ק דלצורך מצוה שפיר מותרין ליהנו' ממעשי נסים ונפשט ספק הנ"ל

יא) ועפי"ד הרסיסי לילה הנ"ל דנראה מדעתו ז"ל דמה שנברא ע"י ספר יצירה הוי ג"כ בכלל מ"נ ואסור ליהנו' מזה. נראה לי לבאר הא דאי' שם בש"ס סנהדרין (ס"ה) רבא ברא גברא שדרי' לקמי'