גבעת הלבונה רלב

קדושים דף (פ"ז) דענין שצריכין להמתין באילן ג' שנות ערלה הוא משום דהאילן צריך תיקון זה וקודם שעברו עליו ג' שנים לא נתקן עדיין שיהי' ראוי לאכול ממנו עיי' בזוה"ק שם באורך. והוי כמו ענין מעשר שהוא ג"כ לתיקון התבואה וא"כ לפי"ד הרד"ק הנ"ל דדבר הנתהוה ע"י נס פטור ממעשר משום דאי"צ תיקון דאין דבר רע יורד מן השמים וכמו שהסביר הבי"צ. א"כ גם הכא דהאי חרובא נתהוה ע"י נס. בודאי דלא הי' מחיוב בערלה [שהיא ג"כ לתיקון כמ"ש בזוה"ק]. דדבר הנתהוה ע"י נס אי"צ לתיקון כלל ושפיר הי' מותר לו לאכול תיכף מהאי חרובא ומיושב קושי' מרן הקדוש זי"ע מבעלזא עכ"ד ידידי הנ"ל ויפה אמר [ובגוף דברי הש"ס שם בשבת (ל"ג) אין להקשות דהאיך נהנה רשב"י מהאי חרובא הרי הי' מעשי נסים. זה אין קושי' כלל כיון דשם הי' פיקוח נפש שירא לצאת לחוץ מאימת המלכות כנז' שם בגמ' ואם לא הי' אוכל ממה שנברא לו שם במערה ע"י נס הי' מת ברעב וא"כ הוי פיקוח נפש ממש ולצורך פק"נ הותרו אפי' איסורים חמורים ומכ"ש הא דאין נהנין ממ"נ]

ואגב אעיר בדברי הבי"צ שם שכ' עוד טעם ע"ד הרד"ק מדוע דבר הנתהוה ע"י נס פטור ממעשר והוא עפי"ד התוס' תענית (ח') דדבר הנתהוה ע"י נס הוי הפקר והפקר פטור ממעשר. ומסתפק לפ"ז אם דבר הנתהוה ע"י נס חייב במתנות כיון דהוי הפקר. וכתב דאם זכתה לו חצירו קודם שחיטה חייב דתו ל"ה הפקר עיי"ש ולענ"ד כיון דאסור ליהנו' ממעשי נסים א"כ הוי מ"נ איסור הנאה ואיסור הנאה לכמה שיטות לא מיקרי שלו וא"כ מה מועיל זה שזכתה לו חצירו כיון דלא מיקרי שלו בודאי דא"ח במתנות [והא לא קשי' דכיון דמ"נ אסורים באכילה א"כ איך יאכלו הכהנים המתנות הלא אסורין המה מצד מ"נ. דשפיר יהיו הכהנים מותרים ליהנו' מהם עפי"ד הגבו"א שהבאתי לעיל דאחרים שלא נעשה בזכותם מותרין ליהנו' וא"כ הכא דהנס נעשה לבעה"ב שפיר מותר הכהן ליהנו', ועוד יותר לפ"מ שחידשנו לעיל דכהנים מותרין ליהנו' ממ"נ בודאי דאין קושי' כלל והבן] ויש לפלפל בזה ואכ"מ, עוד כ' שם הבי"צ להעיר גבי אשה הצרפית שאלי' אמר לה עשי לי עוגה קטנה ואי' במדרש שציוה לה להפריש חלה והאיך הי' בשם העיסה מחויבת בחלה הרי כיון ששרה שם נס וברכה כנז' בקרא שם ודבר הנתהוה ע"י נס פטור ממעשר וכן מחלה לפי"ד הרד"ק. ותי' דאפשר דמה"ט אמר אלי' עשי לי עוגה קטנה בראשונה קודם שתשרה הברכה כדי שתוכל להפריש חלה. דאח"כ שתשרה הברכה באמת יהי' פטור מחלה. עכ"ד. וראיתי בס' מרכבת המשנה על המכילתא בפ' בא עה"פ ויאפו את הבצק כ' להקשות דהאיך לקחה האשה חלה מהעוגה קטנה הרי ל"ה בהעוגה קטנה שיעור שיתחייב בחלה ותי' דביחד עם מה ששרתה הברכה הי' כשיעור וצרפה זה לשיעור עכדה"ק. ודבריו צ"ע דאם יצטרף מה ששרתה הברכה א"כ אדרבה פטור לגמרי מחלה עפ"י הרד"ק הנ"ל דדבר הנתהוה ע"י ברכה פטור ממעשר. וגם דברי הבי"צ הנ"ל שכ' דלקחה חלה מהעוגה קודם ששרתה הברכה ג"כ צ"ע כמו שתמה במרכה"מ דהרי בהעוגה ל"ה שיעור שיתחייב בחלה וכ"ז צ"ע לע"ע ובאתי רק להעיר

וראיתי במכילתא שם בפ' בא עה"פ הנ"ל אי' נס גדול נעשה להם בחררה שאכלו ממנה, עד ירידת המן ולכאורה כיון דזה הי' ע"י נס שהספיק להם כ"כ המצות שאפו במצרים עד ירידת המן וא"כ האיך הי' מותרין ליהנו' מזה הא א"נ ממ"נ אך י"ל דשם הי' בגדר ברכה שנתוסף על המצות שהי' להם והספיק עד ירידת המן ובה"ג יש לומר קמא קמא שניתוסף בטל למה שהי' מקודם דל"ה מ"נ ושפיר הי' מותר להם ליהנו' וכמו שהבאתי לעיל דברי ספר החיים שתי' כן קושי' בנס חנוכה והבן

ח) והנה לעיל הבאתי קושי' החיד"א זצ"ל בספרו מדבר קדמות דאיך הי' ישראל מותרין ליהנו' מהמן הרי הי' מעשי נסים. ותי' דכיון דהשי"ת ציוה להם לאכול והוי עפ"י הדיבור לכך הי' מותרין ליהנו'. עכדה"ק. ובזה אמרתי פרפרת נאה דהנה ראיתי בשו"ת חדות יעקב להגאון מלאסק ז"ל בסי' כ"ו מובא שם תשו' הגה"ק מגור שליט"א ורצה שם לחדש דבמן דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר אם עברו והותירו אותו הנותר הי' אסור באכילה משום ל"ת כ"ת דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל [ויותר חידוש מצאתי בשו"ת מהרי"א הלוי סי' ק"ט שכ' דבמדבר הי' כל הכלים של ישראל צריכין הגעלה בכל יום דכיון שבישלו בהם המן וא"כ בכל יום הבליעה של יום אתמול הוא נותר ואסור באכילה עכ"ד עיי"ש.] וכעין זה נסתפק המנ"ח מצוה רט"ו לענין נותר דאם הותיר יהי' אסור בלאו דל"ת כ"ת עיי"ש. והגאון בעל חדות יעקב שם תמה עליו מתוס' חולין (קט"ו ע"א) ד"ה חורש דמש"ה מעשי שבת אין בהם משום ל"ת כ"ת משום דבמעשה שבת אין ניכר שעושה בשבת וכל שאין ניכר התועבה ל"ש לאסור משום ל"ת כ"ת וא"כ גם הכא לא ניכר במן שהותירו אותו. ול"ש לאוסרו משום ל"ת כ"ת. עכ"ד הגאון בחדות יעקב עיי"ש, ולענ"ד להצדיק גוף חידושו של הגה"ק מגור שליט"א דאם הותיר מהמן אותו הנותר אסור באכילה. אך לא מטעמי' דל"ת כ"ת. [דז"א כמו שתמה הגאון בחדות יעקב הנ"ל] וטעמא חדתא קאמינא. והוא עפי"ד החיד"א הנ"ל דבאמת קשה האיך הי' ישראל מותרין בכלל ליהנו' מהמן הרי אין נהנין ממעשי נסים. ועיקר התירוץ הוא דהי' עפ"י הדיבור שהשי"ת ציוה להם לאכול וע"כ הי' מותרין. וכ"ז יתכן רק במן של אותו יום דציוה להם השי"ת לאכלו אז שפי הי' מותרין ליהנו' ממנו ול"ה בזה האיסור דא"נ ממ"נ. אכן במן שהותירו על יום מחר דמן כזה לא ציוה ד' לאכול אדרבה ציוה שלא להותיר לאכול ביום מחר. וא"כ שוב אהדרי' לאיסורא קמא דאין נהנין ממעשי נסים דל"ש הכא התירוץ דהי' עפ"י הדיבור. דהרי בזה אדרבה עפ"י הדיבור הי' שלא להותיר מהיום לאכול למחר, ונמצא דשפיר יוצדק דין הנ"ל דאם הותיר מהמן אותו הנותר אסור באכילה מטעם דאהדרי' לאיסורא קמא דא"נ ממ"נ והבן כי זה נחמד בעזהי"ת

ולכאו' יש להעיר על דברינו אלה מהא דאיבעי' לן בש"ס חולין (י"ד) אברי בשר נחירה שהי' להם לישראל בכניסתן לארץ ישראל אי נאמר הואיל והותרו כבר פ"א איברים אלו במדבר דהי' מותר להם אז בשר נחירה הותרו גם כעת בכניסתן לא"י. או לא. ועיי' ברא"ש שם דנ"מ לענין מי שנדר מאיזה דבר והי' לו מאותו המין מזמן קודם שנדר אי נאמר הואיל ואותו המין כבר הותר לו קודם שנדר יותר לו גם כעת לאחר שנדר ועיי' בנובי"ת חיור"ד סי' ס"ד מה שפלפל שם בדברי הרא"ש אלו בארוכה. ולפ"ז לכאו' גם בנ"ד יש לומר. דכיון דאותו המן שהותירו כבר הי' מותר פ"א באותו יום שנפל משום דאז הי' באמת עפ"י הדיבור לאכלו ול"ה שייך אז האיסור דאין נהנין ממ"נ. א"כ גם בהותירו אותו למחר אף דכעת ל"ש ההיתר דעפ"י הדיבור וכנ"ל מ"מ כיון שאותו המן כבר הותר פ"א שוב יהי' מותר גם כעת. אך אחר העיון דברינו צודקים ואין שום דמיון נידן דידן להא דחולין הנ"ל, דבשלמא שם דהאיסור דבשר נחירה הוא על גוף הבשר והאיברים א"כ שפיר שייך לומר כיון דאותן האיברים כבר הי' עליהם פ"א חלות היתר במדבר ל"ש כעת לומר שיתהפכו לאיסור כמובן. אבל בנ"ד דכבר ביררנו לעיל דאיסור דאין נהנין ממ"נ אינו על גוף החפץ רק האיסור עלינו שלא נהנה. וא"כ מאי איכפית לנו דביום אתמול הי' המן מותר. ביום אתמול דהי' עפ"י הדיבור ול"ה שייך בו האיסור דא"נ ממ"נ שפיר