גבעת הלבונה רלא

חדש ומעשי נסים ומותר ליהנו' ממנו עכ"ד וביאר שם בזה דברי הש"ס בתענית (ה') בדרך נפלא עיי"ש בדבריו באריכות אך לענ"ד י"ל דהגאון מהרש"ק לשיטתי' אזיל בזה במה שכתב בספרו ספר החיים [בה' חנוכה שהבאתי לעיל] לחדש דהא דאסור ליהנו' ממ"נ היינו רק מגוף חפץ הניסיי. אבל מותר למכור חפץ הניסיי וליהנו' מדמיו ומתרץ שם בזה מה דקשה ג"כ בנס דאלישע האיך הי' אשת עובדי' נהני' מהשמן שנתהוה לה ע"י נס הרי א"נ ממ"נ. אלא ודאי משום דהיא הי' מוכרת השמן כנז' בקרא שם (מלכים ב' ד') דאמר לה הנביא לכי מכרי את השמן ולא הי' לה הנאה מגוף השמן ובה"ג אין איסור ליהנו' ממ"נ עכ"ד ומוכח מדבריו אלו דס"ל דאיסור דא"נ ממ"נ הוא על גוף החפץ יען שמונח עליו קדושה וחשיבות. ולכך אסור ליהנו' רק מגוף החפץ אבל מדמיו ע"י מכירה שפיר אין איסור ליהנו'. [דאם נאמר דס"ל דאין האיסור על גוף החפץ רק האיסור עלינו שלא נרויח ונהנה מהמ"נ א"כ מה נ"מ לנו בין אם נהנה מגוף החפץ או נהנה רק מדמיו סוף סוף נהנה הוא מהמ"נ ואסור ליהנו'.) והנה כבר כתבנו לעיל דאם נאמר דהאיסור הוא על גוף חפץ הניסיי ולא עלינו. אז אסור ליהנו' רק היכא שגוף הדבר נתהוה ע"י נס דאז שפיר יוצדק לומר שהחפץ גופא אסור כיון שגוף החפץ דבר ניסיי. אבל היכא שגוף החפץ לא נתהוה ע"י נס דל"ש לומר שיש חשיבות בגוף החפץ כיון שאין גוף החפץ דבר ניסיי בה"ג מותר ליהנו' וא"כ כיון שמוכח מדבריו בס' החיים הנ"ל דס"ל דהאיסור דמ"נ הוא על גוף החפץ שפיר לשיטתי' אזיל כאן בספרו שנות חיים שכתב דהיכא דאין עצם הויית הדבר ע"י נס מותר ליהנו' ול"ה בכלל מ"נ וז"ב בדעת הגאון מהרש"ק

אך בגוף דבריו בס' החיים הנ"ל במכתה"ג ועפר אני תחת כפות רגליו. לענ"ד ברור דלא כדבריו ז"ל חוץ ממה שהוכחתי לעיל מש"ס תענית (כ"ד) דאין איסור דמ"נ על גוף החפץ רק עלינו וממילא דאין חילוק בין אם נהנה מגוף חפץ הניסיי ובין אם נהנה מדמיו דבכל אנפין אסור דסו"ס יש לנו הנאה ממ"נ דעוד יותר מוכח כן מדברי הש"ס בתענית (כ"ד) הנ"ל ממה שאמר אליעזר איש בירתא לבתו בעת שנעשה לו הנס העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל ואי כדעת הגאון מהרש"ק דאם אין נהנין מגוף חפץ הניסיי רק מדמיו אין איסור א"כ הרי הי' לה עצה שתמכור החטים שנתהוו בנס ותהנה מדמיהם. ותוכל עי"ז ליהנו' מכל החטים ומדוע אמר לה שאין לה בהן אלא כאחד מעניי ישראל אלא ודאי דאף אם היתה מוכרת החטים הי' אסור לה ליהנו' מדמיהם ולכך אמר לה דאין לה בהן אלא כאחד מעניי ישראל וזה ראי' ברורה. דלא כדברי הגאון מהרש"ק. ואחת היא שקשה לי בדברי הש"ס בתענית שם דכיון דר"א קנה חטים בעד זוז ומזה ניתוסף ונתמלא אוצר גדול כנז' שם בגמ' ולפ"ד הס' החיים שהבאתי בראש דברינו דהיכא דניתוסף ע"י ברכה יש לומר קמא קמא בטל במה שנמצא מקודם דל"ה מ"נ. וא"כ הרי הכא הי' ממש כן שנמצא חטים בעד זוז וע"ז ניתוסף וא"כ הוי בגדר ברכה ונצרך לומר דקמא קמא שניתוסף בטל בהחטים שהי' שם מקודם בעד הזוז שקנה ומדוע אסר לה ליהנו' ואמר הרי הן הקדש עליך וצ"ע

ובגוף הדבר שכתבתי דאף היכא דאין עצם הויית הדבר ע"י נס רק שנמשך לנו ע"י נס ג"כ הוי בכלל מ"נ ואסור ליהנו'. אף דהשנות חיים כ' להיפך כמ"ש לעיל מצאתי לי בעזה"י תנא דמסייע ה"ה קדוש ד' מכובד בספר הק' בני יששכר במאמרי חודש אדר (מאמר ו' אות י"א) עה"פ ובבזה לא שלחו את ידם כתב הטעם משום דאין נהנין ממעשי נסים עכדה"ק ומוכח בפי' מדעתו הק' דס"ל דאף היכא דגוף הדבר טבעיי רק דנמצא לנו ע"י נס ג"כ אסור ליהנו' ממנו דהוי בכלל מ"נ. דהרי שם הבזה בעצם הי' רכוש וחפצים טבעיים ולא נתהוו ע"י נס רק דנמצא ליד ישראל ע"י נס ואפ"ה לא רצו ליהנו' מהבזה משום דאין נהנין ממ"נ וזה ממש כדברי ושמחתי מאוד שכיונתי לדעת גדול וקדוש הבני"ש זי"ע

ז) ועפי"ז נ"ל לבאר מה דמצינו גבי אאע"ה שלא רצה ליהנו' מרכוש סדום ועמורה שהציל. ואמר למלך סדום אם אקח מחוט ועד שרוך נעל, אף דעפ"י דין הי' הרכוש שלו דהרי המציל מזוטו של ים הרי זה שלו וכמו"כ אברהם הציל אחר שהם נתייאשו בודאי. וא"כ הי' הכל שלו ול"ה גם בכלל שונא מתנות יחי' וכמו"ש האור החיים בשם. ומדוע באמת לא רצה ליהנו'. אך עפי"ד הבני"ש הנ"ל דלכך לא רצו ישראל אז בימי מרדכי ליהנו' מהבזה אף דהבזה בעצם ל"ה דברים ניסיים רק משום דבא לידם ע"י נס דנו בזה דהוי בכלל מ"נ דאסור ליהנו' מהם, וכמו"כ הכא דן אברהם אבינו ברכוש שהציל משום שהוא נצח המלחמה בדרך נס כמ"ש ברש"י בפ' לך שאליעזר לבדו הי' עמו ואעפ"כ עמד נגד מלכים אדירים שהוא דבר היוצא מן הטבע. וא"כ בא לו הרכוש בדרך נס והוי בכלל מ"נ דאסור ליהנו' מהם ולכך לא רצה ליהנו' אף דבאמת היי הכל שלו. ולכן באמת לא החזיר למלך סדום רק חלקו אבל חלק גבו' לא החזיר רק נתן מעשר למלכי צדק כדכתיב בקרא ויתן לו מעשר מכל דהא באמת הי' שלו והי' מחויב ליתן מזה מעשר ורק הוא לא רצה ליהנו' משום דאין נהנין ממ"נ וזה נכון בעזה"י

אך יש להעיר לפמ"ש הרד"ק במלכים (ב' ד') בנס דאלישע בשם תוספתא וז"ל וכד איתרחיש לה האי ניסא אמרה לי' לנביא אית לי עישור מהאי מישחא או לא אמר לה דמן נס הוא ואי"צ לעשר עכ"ל ונשמע מזה דבר חדש מאוד דדבר הבא ע"י נס פטור ממעשר וכבר האריך בדברי הרד"ק אלו בשו"ת בית יצחק יור"ד סי' פ"ד בדברים ערבים. ולפ"ז האיך נתן אאע"ה מעשר מהרכוש שבא לידו ע"י נס הרי דבר הבא ע"י נס פטור ממעשר אך אחר העיון הדבר נכון. דטעם הדבר דמה שבא ע"י נס פטור ממעשר כתב בבי"צ שם בשם ס' נחלת בנימין משום דעיקר ענין מעשר הוא שהדבר צריך תיקון זה להתעשר וכך גזרה התורה וא"כ דבר ניסיי בודאי אי"צ שום תיקון כדאי' בש"ס סנהדרין דף (נ"ט) אין דבר רע יורד מן השמים. ולכך פטור ממעשר. עכ"ד. וא"כ זה ניחא רק היכא שגוף הדבר נתהוה ע"י נס מן השמים אז י"ל שפיר אין דבר רע יורד מן השמים אכן בכה"ג דהי' אצל אאע"ה דגוף הרכוש הי' דברים טבעיים ולא ירדו מן השמים, רק דבאו לידו בסיבת נס ל"ש לומר דאין צריך תיקון משום דאין דבר רע יורד מן השמים ושיהיו פטורים ממעשר עי"ז דהרי לא ירדו משמים כלל ולכך באמת הי' חייבים במעשר וכן עשה אאע"ה ויתן לו מעשר מכל. אך לענין ליהנו' מזה. דכבר כתבנו לעיל דאין נ"מ בין אם נתהוה ע"י נס בעצם וירד הדבר מן השמים או דגוף הדבר טבעיי ובא לנו בסיבת נס. דבכל אנפין אסור ליהנו' לכך לא רצה אאע"ה ליהנו' והבן

ועפי"ד הבי"צ הנ"ל בביאור דברי הרד"ק דלכך דבר הנתהוה ע"י נס פטור ממעשר משום דדבר ניסיי יורד מן השמים ואין דבר רע יורד מן השמים ולכך אי"צ תיקון להתעשר. העירני יד"נ הב' הגדול בתורה כמר מרדכי יודא לובארט יחי' מקוטנא, ליישב הקו' המפורסמת מאדמו"ר רשכבה"ג מבעלזא זי"ע ועכ"י בש"ס שבת דף (ל"ג) גבי רשב"י בעת שהי' במערה איברי לי' חרובא ועינא דמיא ואכל מזה. והק' דאיך אכל תיכף מאותו אילן חרוב בעת שנברא לו הרי קודם ג' שנים הוי ערלה דאסור באכילה עכ"ק ולהנ"ל יש ליישב לפמ"ש בזוה"ק