גבעת הלבונה רל

לפי שיטתם שם דלא הי' תרי ר"כ רק אחד ולא הי' כהן הוכרחו לפרש כהנא אנא כך הי' שמו כמובן, אבל לפי שיטתם בקידושין (ח') וחולין (קל"ב) דתרי ר"כ הוו ואחד הי' כהן שפיר יש לפרש שם בפסחים (קי"ג) כהנא אנא כהן אני ומיירי שם מהר"כ שהי' כהן וז"ב.] ונלענ"ד לומר דזה הר"כ שהוזכר בקידושין (מ') הנ"ל הוא באמת אותו הר"כ דפסחים (קי"ג) שרב אמר לו שם שיפשוט אפי' נבילה בכדי שלא יצטרך לבריות. והכא בקידושין מצינו שקיים באמת מאמר רב כדאי' שהי' מזבין דיקולי [ופירש"י סלים שנשים נותנות שם פלכיהן] ועסק במסחר עם נשים שהוא לגבי' כעין הפשטת נבילה וכדחזי' באמת מהנסיון שאירע לו עי"ז עם המטריניתא. והכל כדי שלא יצטרך לבריות וכדאמר לי' לאלי' מי גרם לי לאו עניותא עיי"ש. ואחר שביארנו דזה הר"כ הי' כהן שפיר ניחא מה שקיבל הדינרים מאלי' אף דהי' מעשי נסים. דכיון דהי' כהן הי' מותר לו לקבלם. דכהנים מותרין ליהנו' ממ"נ וכנ"ל ומיושב קושי' דו"ז היעב"ץ וזה נחמד

[וחוץ לדרכינו י"ל קושי' דו"ז היעב"ץ הנ"ל בדרך קרוב לאמת עפ"מ דאי' שם בקידושין באותו עמוד תנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצול הימנו עושין לו נס. ופשוט דבכה"ג אין מנכין לו מזכיותיו דהרי זה שכרו המיוחד בשביל שניצול מהדבר ערוה שיעשו לו נס והוי כמו"ש בכהנים דבשביל דאית להו שכר אף בהאי עלמא ל"ש גבייהו טעמא דמנכין וכ"ש הכא דיש לו שכר מיוחד שיעשו לו נס וז"ב. וא"כ רב כהנא ג"כ שבא לידו דבר ערוה עם המטרוניתא וניצול הימנו כנז' שם בגמ' הי' שכרו שיעשו לו נס. ובאמת הי' כן ועשו לו תיכף הנס שאלי' בא ויהיב לי' שיפא דדינרי ולכך שפיר הי' מותר לו לקבלם משום דל"ש בזה הא דמנכין מזכיותיו כיון דבא בשכרו בשביל שניצול מהערוה ול"ה שם כלל איסור דמעשי נסים והבן]

ומעתה נתנה ראש ונשובה לקושי' הראשונה בשמן דנס חנוכה. דהנה שיטת התוס' בזבחים (פ"ח) ד"ה מן המדומע דרק דבר האסור לכל ישראל כולם ל"ה בכלל ממשקה ישראל אבל דבר שאינו אסור לכל ישראל כגון תרומה דלכהנים מותרת הוי שפיר ממשק"י ודבריהם נודעים וכעין סברא זו כ' המהרש"א בחולין (צ') לענין מליקה והענין ארוך בספרי האחרונים ולפ"ז נמצא דמעשי נסים אף דאסור ליהנו' מהם מ"מ כיון דאינם אסורים לכל ישראל דהא כהנים מותרים ליהנו' ממ"נ וכנ"ל עפי"ד החת"ס. המה שפיר בכנל ממשק"י. ונמצא דשפיר יצאו ישראל בשמן הניתוסף מצות הדלקה אף דהי' מ"נ ואסורים בהנאה, מ"מ הוי ממשק"י משום דאינם אסורים לכל ישראל דלכהנים מותרים והבן. ומיושבים כל הקושי' בדרך חדש וחריף בעזה"י

ה) ובאופן אחר נלענ"ד ליישב הקושי' הנ"ל דהרי כבר ביארתי לעיל אות (ג') דאם נאמר דאין איסור דמ"נ על גוף החפץ רק עלינו שלא נהנה ונרויח מהם. יועיל לגבי האיסור דמ"נ הולכת הנאת הדבר ניסיי לים המלח כיון דבה"ג שוב לא נרויח כלל בהמ"נ נהי' מותרים ליהנו' מהם ומעתה לפ"מ שהעלינו באות הנ"ל דאין האיסור דמ"נ על גוף החפץ רק עלינו, וא"כ נמצא לפ"ז דין חדש דיועיל הולכת הנאה לגבי איסור דמ"נ שיהי' מותר ליהנו' מהם. וא"כ י"ל בפשוט דאז בעת שנעשה הנס בשמן בודאי עשו הציבור עצה זו שהוליכו הנאתו לים המלח ונעשה עי"ז מותר בהנאה והוי שפיר ממשק"י וז"פ. ולפ"ז יתיישב גם קושי' הכלי חמדה הנ"ל דאיך יצאו בשמן הזה הניתוסף ע"י נס מצות הדלקה הרי בעי' שהשמן יהי' משל ציבור וכאן הי' השמן של גבו'. ולפי הנ"ל מיושב. דהרי בע"כ אנו מוכרחים לומר דהוליכו הנאה בעד השמן דאל"ה הי' פסול למנורה משום דל"ה ממשק"י. וכיון שבאנו לזה שפיר מיקרי השמן משל ציבור דהרי קנו אותו במה שהוליכו הנאתו מעות ערך שיוי השמן, ועי"ז קנו אותו שיהי' מותר להם בהנאה ועי"ז נעשה שלהם. ומיושבים ב' הקושי' בחדא מחתא בעזה"י והבן כי קצרתי

ומה מאד חדאי נפשאי דדברינו אלו נעימות יתנו בביאור דברי רש"י ז"ל בתענית דף (כ"ד) דסתרי אהדדי דשם (כ"ד ע"א) גבי בתו של אליעזר איש בירתא שאמר לה הרי הן הקדש עליך פירש"י דמ"נ הוא ואסור ליהנות ממ"נ וכו' משמע מדבריו ז"ל דהוי איסור גמור ושם (כ"ד ע"ב) גבי רב מרי דהוה קאים אגודא דנהר פפי חזי למלאכי דאידמי לאינשי וכו' אתי כו"ע למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשי נסים הוא ופירש"י וכל מה דאפשר להתרחק ממ"נ יותר טוב ונכון ע"כ. משמע מדבריו אלו דרק הרחקה יתירה אית בדבר ולא איסור גמור בהיפך ממ"ש לעיל (ע"א) וכבר עמד בדברי רש"י אלו בס' יד דוד בתענית שם אכן לפי דרכינו הנ"ל נכונים דברי רש"י ז"ל בטו"ט. דבשלמא שם גבי בתו של אליעזר איש בירתא שהיתה עני' ולא היה בידה להוליך הנאה בעד החטים שנתהוו ע"י נס רק רצתה ליהנות בחנם מהם ובאופן כזה באמת איסור גמור יש ליהנות ממ"נ וכדאמר לה אבי' הרי הן הקדש עליך שפיר פירש"י ואסור ליהנות ממ"נ דבאופן זה איסור גמור יש ליהנות. אכן בע"ב שם גבי רב מרי הי' המעשה שהביאו המלאכים הסמידי ולא נתנו בחנם רק לקחו מעות עבור זה וכדאיתא שם הלשון אתי כו"ע למיזבן וברש"י שם ד"ה דסמידי כ' והן עצמן מוכרין אותו עיי"ש. וכיון שהם רצו לתת להמלאכים מעות בעד המ"נ הוי כהולכת הנאה ולא רצו ליהנות בחנם דלא היו מרויחים כלל מהמ"נ באופן הזה. ובה"ג כבר ביארנו דאין איסור ליהנות ממ"נ וא"כ הי' מותר להם באמת ליהנות רק רב מרי לרב חסידתו החמיר עליהם ואמר מהא לא תזבנן דהרי מ"מ הדבר מ"נ הוא ולכך פירש"י וכל מה דאפשר להתרחק ממ"נ יותר טוב ונכון דאיסור גמור באמת ל"ה בכאן כיון שרצו לשלם מעות בעד הסמידי והוי כהולכת הנאה ורק רב מרי החמיר עליהם משום דטוב להתרחק והבן כי זה נקודה נפלאה בדברי רש"י בעזה"י

ובזה יובן גוף ענין הנס שהי' שם. דבאמת לכאו' יפלא מדוע נעשה להם באופן הזה שיצטרכו לשלם מעות להמלאכים עבור זה וכי מאתו ית' יבצר לעשות להם הנס באופן שלא יצטרכו לשלם מעות, וביותר יפלא וכי המלאכים צריכין למעות וכל הענין מחוסר הבנה. אכן לפי דברינו יונעם הדבר דהשי"ת המציא להם במכוון באופן הזה כדי שיוכלו ליהנות מהמ"נ בהיתר גמור ולא יהי' ע"ז האיסור דאין נהנין ממ"נ דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים ובפרט במידי דאכילה כמבואר בתוס' שבת (י"ב) והם כיון שזכו לנס כזה שהמלאכים יביאו להם מזון ומחי' בע"כ דהיו ראוים לזה והיו צדיקים ולזה המציא להם שיצטרכו לשלם מעות עבור המ"נ דזה הוי כהולכת הנאה ובאופן כזה יהי' להם הדבר היתר גמור וכנ"ל ולא יבוא להם שום תקלה. אך רב מרי לגודל חסידתו החמיר עליהם גם באופן הזה ולא הניח אותם לקנות והבן כי הענין ישר ומתוקן תלי"ת

ו) ואעורר עוד דמה שביארתי לעיל באריכות דאף היכא דאין עצם הויית הדבר ע"י נס יש מאין רק דנמשך לנו בסיבה נסיית ג"כ הוי בכלל, מ"כ ואסור ליהנות ממנו. ראיתי כעת בס' שנות חיים ם להגאון מהרש"ק תשו' קכ"ב שכתב להיפך דבאמת היכא דגוף הדבר הוא טבעיי ולא נתהוה ע"י נס יש מאין רק דנמשך לנו ע"י נס ל"ה בכלל מעשי נסים והביא סמוכין לזה מדברי הר"ן בנדרים (דף מ"ט) על מה דאי' שם בגמ' אלא הכי קאמר אי לא מיקרב פומא להכי ליקרב וכ' הר"ן וקריבה בעלמא ליתא בכלל אין כל חדש ע"כ א"כ חזינן כיון דהפתח גופא כבר נברא ורק אקרובי פתחא להכא ל"ה בכלל דבר