גבעת הלבונה רכט

שם והדברים ארוכים] ועיי' שבת דף (ק"מ) גבי ואי אשקיין כסא אחרינא הואי מסתפינא דילמא מנכי לי מזכותא דעלמא דאתי וברש"י שם וכן בנדרים דף (נ') גבי דלי ציפתא וכו' אלא לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא, ובתענית דף (כ"ה) גבי רחב"ד שהראו לו בחלום שנמעט חלקו בעוה"ב מכ"ז נראה בפי' דעיקר הא דמנכין מזכיותיו היינו משכרו המוכן לו לעוה"ב, וא"כ לפ"מ דמבואר בב"י יור"ד סי' רמ"ו בשם הרי"ו והובא ג"כ ברמ"א סי' הנ"ל דשכר מצוה שכבר עשאה א"י למכור וטעמא דמילתא מדוע באמת א"י למכור ביאר מרן דודי מאור הגולה בעל אהל יהושע זצ"ל בספרו נחמד אה"י ח"ב סי' קי"ד עפ"מ שכ' ב"י שם עוד בשם מהרי"ו דעכ"פ המוכר אבד שכרו, והכוונה משום דשכר הצפון לעוה"ב עין לא ראתה אלקים זולתך וכשזה מוכרו בעד בצע כסף מראה בעצמו שאין שוה לו השכר ומזלזל בו ועי"ז אבד באמת שכרו וכיון שבעת שמוכרו אבד שכרו א"כ שוב אין לו מה למכור ולכך באמת ל"מ המכירה עכ"ד מר דודי זצ"ל וכמו"כ אני אומר בנ"ד כיון דמנכין לו מזכיותיו בעלמא דאתי בשביל הנס שעשו לו, ואם יהנה מהמ"נ הוי כאילו מוכר שכרו וזכותו בעוה"ב בעד המעשי נסים שהוא נהנה מהם, ויראה בעצמו שמזלזל בשכר טוב הצפון ולכך אסור ליהנו' ממ"נ דא הוא ברירא דהך מילתא לענ"ד

ומכל זה נראה דעיקר האיסור דא"נ ממ"נ הוא עלינו שאם נהנה נפגום עצמינו שנהי' מראים בנפשינו שאנו מזלזלים בשכר הצפון. ומיקרי א"ג כמ"ש לעיל בשם האבנ"ז ועוד יותר דלא נצטרך לבוא למ"ש לעיל דהוא מצד שאין אנו ראוים ליהנות אלא אפי' אדם גדול שראוי שיעשו לו ניסים אך כיון דאפ"ה מנכין לו מזכיותיו כמ"ש הישועות יעקב באו"ח ח סי' רי"ח עיי"ש בדבריו אסור ליהנות ממ"נ והטעם כנ"ל כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וא"כ א"א לומר שעושין לו הנס בשביל שכר מצותיו בהאי עלמא רק דמנכין מזכיותיו בעלמא דאתי ועי"ז אסור ליהנות דלא יראה בעצמו שמזלזל בשכר הצפון] אבל לא נמצא שום רמז שיהי' איסור חפצא שיונח על גוף חפץ הניסיי קדושה וחשיבות. ועוד ראי' ברורה דהוי רק איסור גברא ולא על גוף החפץ מדברי הש"ס הנ"ל בעצמו דאמר לה ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל. חזינן דכאחד מעניי ישראל התיר לה ליהנות והטעם ביאר בס' יד דוד בתענית שם כיון דר"א קנה חטים בעד זוז והשאר ניתוסף ע"י נס כנז' שם ומה שקנה ל"ה מ"נ, וא"כ עכ"פ הי' מותר לה ליהנו' כאחד מעניי ישראל בעד הזוז דל"ה מ"נ עכ"ד עיי"ש וזה יתכן רק אם נאמר כמו שביררתי דאין מונח על חפץ הניסיי שום איסור בעצם רק האיסור עלינו שלא נרויח ונהנה ממ"נ, וא"כ כיון שבין החטים האלו שנתהוו ע"י נם הי' בעד זוז חטים דל"ה מ"נ שפיר הי' מותר לה ליהנו' כנגד אותו הזוז דהרי בזה אינה מרויחה כלל מהמ"נ. אכן אם נאמר דחפץ הנסיי אסור בעצם, א"כ החטים שנתוספו ע"י נס המה חתיכה דאיסורא ממש והחטים בעד הזוז שקנה מעורב בהם וא"א לבררם ועוד שהחטים שנתוספו ע"י נס הי' הרוב כנז' שם בגמ'. והאיך הי' מותרת ליהנו' מהחטים בעד זוז הרי הכל מעורב ביחד והכל הוי חתיכה דאיסורא כיון דמ"נ החפץ גופא אסור, אלא ודאי כנ"ל דאין על החפץ גופא שום איסור וזה ראי' ברורה בעזה"י

ומצאתי עוד לרבינו הגדול השאגת ארי' בספרו גבורות ארי בתענית דף (כ"ה) כתב דבר חדש דהא דאסור ליהנו' ממ"נ הוא רק למי שנעשה הנס בשבילו ובזכותו אבל אחרים שלא נעשה בזכותם ובשבילם מותרין ליהנו' עיי"ש וזה דבר חדש [ולקמן נפלפל בדבריו בעזה"י] ומוכח ג"כ מדעתו ז"ל דאין האיסור על גוף החפץ, דאי הי' האיסור על גוף חפץ הניסיי בעצם האיך יותר לאחרים כיון שהוא חתיכה דאיסורא מפאת חשיבותו ומעלתו וכנ"ל אלא ודאי דאין שום איסור על החפץ רק עלינו ולכך לאחרים שלא נעשה בזכותם שפיר אין עליהם האיסור וז"ב

ד) ומאחר עלות כ"ז דעיקר האיסור עלינו ולא על: החפץ א"כ נמצא ממילא לפי"ז דאף היכא שאין עצם הויית הדבר ע"י נס יש מאין רק דנמשך ממקום למקום ע"י נם [כמ"ש לעיל בשם החת"ס בנס דאלישע]. ג"כ אסור ליהנות מזה והוה בכלל מ"נ עפ"מ שכתבתי לעיל אות (ב') דזה תלוי בזה וא"כ נסתרה דרכי במה שכתבתי בישוב הקושיא של הגאון מהרש"ק עפי"ד החת"ס לעיל אות (ב') כמובן. [אך י"ל דכעת שבררנו דאיסור דמ"נ הוי רק א"ג ולא חפצא הרי מיושבת קושיא הג' מהרש"ק בפשוט לפמ"ש לעיל אות (א') דבאיסור גברא ל"ש לאסור משום דל"ה ממשק"י ורק באיסור חפצא כדמוכח מש"ס פסחים (מ"ח) וא"כ שפיר הוי ממשק"י והבן.] ולכן אפתח אנא פתחא לנפשאי ליישב הקושיא בדרך פילפול חדש בעזה"י ובדרך הזה יתיישבו עוד איזה קושיות בענין דאין נהנין ממ"נ, הנה ראיתי לדו"ז קדוש ישראל היעב"ץ בהגהו' לש"ס בקידושין דף (מ') הקשה בדברי הש"ס שם גבי רב כהנא הוי מזבין דיקולי תבעתי' ההיא מטרוניתא וכו' אתי אליהו וכו' יהיב לי שיפא דדינרי והקשה דהאיך קיבל ר"כ הדינרים מאלי' הרי אין נהנין ממ"נ עכ"ק, עוד ראיתי בס' תפארת ישראל על משניות במס' מדות (פ"ג מ"ח) שהקשה במה דאי' בש"ס יומא דף (ט"ל) בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והי' מוציאין פירות וכו' ומהן הי' פרנסה לכהונה, והק' האיך הי' מותרין הכהנים להתפרנס מפירות האלו הרי הי' מ"נ ואסור ליהנו' ממ"נ. [וראה זה מצאתי במד"ר שה"ש עה"פ עמודיו עשה כסף הובא שם ג"כ מימרא זו שבש"ס יומא רק במקום דאי' ביומא ומהן הי' פרנסה לכהונה אי' שם במד"ר ומהן הי' מצניעין לבדק הבית ועל המדרש ל"ק כלל קושיא הנ"ל דלצורך בדק הבית אין קפידא במה דהוה מ"נ כמובן] ואמינא ליישב כל הקושי' עפ"מ שראיתי דבר חדש מאוד לרבינו החת"ס זצ"ל בספרו תורת משה עה"ת בפ' פנחס שכתב שם לחדש דאף דאמרי' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ כהנים שאני דהם אית להו שכר אף בהאי עלמא עיי"ש טוב טעמו ומתק דבריו. ולפי מה שביארנו לעיל דעיקר הטעם דאסור ליהנות ממ"נ משום דמנכין לו מזכיותיו בעלמא דאתי דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וע"י שנהנה מהמ"נ מראה בעצמו כמזלזל בשכר טוב הצפון, וא"כ כ"ז רק כל ישראל דלית להו שכר מצוה בהאי עלמא והא דמנכין מזכיותיהם ע"כ הכונה מזכיותיהם שיש להם מוכן לעוה"ב אסור להם ליהנו' וכנ"ל. אכן כהנים עפי"ד החת"ס דאית להו שכר אף בהאי עלמא. שוב אין מנכין להם מזכיותיהם בעלמא דאתי. דהרי להם נותנין שכרם בעד זכותם אף בעוה"ז ואי"צ לנכות להם כמובן. שפיר יהיו מותרים ליהנו' ממעשי נסים דל"ש גבייהו טעמא דמנכין מזכיותיו וזה דבר חדש ונכון בעזה"י ולפ"ז מיושב בפשוט קושי' התפא"י הנ"ל בש"ס יומא דאיך היו מותרין הכהנים ליהנות מהפירות של זהב הרי הי' מ"נ. דכהנים שאני דהם שפיר מותרין ליהנו' ממ"נ. והבן

ובזה יתיישב גם קושי' דו"ז היעב"ץ בש"ס קידושין (מ') הנ"ל גבי ר"כ שקיבל הדינרים מאלי' דהאיך קיבל הרי הי' מ"נ. דהנה התוס' בקידושין דף (ח') כתבו דתרי ר"כ הוו ואחד הי' כהן עיי"ש וכן כתבו בחולין דף (קל"ב) ועיי' פסחים (קי"ג) דרב אמר לרב כהנא פשוט נבילתא ואל תצטרך לבריות ואל תאמר כהנא אנא וכו' והפשט הפשיט כהנא אנא כהן אני [אף דהתוס' בפסחים (מ"ט) פירשו כהנא אנא לא שהי' כהן אלא כך הי' שמו. זה