גבעת הלבונה כג

לשמה יעו"ש. הרי דדבר שאינו מעכב א"צ כונה וה"ה בנ"ד באכילת הפסח. ואף לשיטת התוס' בריש זבחים דגם בהקטרה בעינין לשמה זה רק משום דהקרא בהקטרה כתיב יעו"ש בדבריהם. אבל בלא קרא שפיר א"צ לשמה וה"ה לדידן לענין כונה דלשמה היא כונה וכמו דבהקטרה א"צ כונה אף שהוא מ"ע כיון שאינה מעכבת ה"ה באכילה לענין כונה. וא"כ מיושב קושית הטו"א הנ"ל דבאכילת פסחים שפיר א"צ כונה אף למ"ד מצות צ"כ ומיושב קושית הטו"א הנ"ל

ואולם הדבר ברור דכ"ז רק אם נאמר דהכשר מצוה א"צ כונה א"כ ה"ה שירי מצוה. אולם אם נאמר דגם הכשר מצוה בעי כונה א"כ בודאי דגם אכילת פסחים בעי כונה דלא גרעא מטבילה וכדומה. והנה כבר הבאתי באות ג' דבזה פליגי רב ורבי יוחנן בחולין ל"א וסובר רב דא"צ כונה, ור"י סובר דצריך כונה. ומעתה לשיטת רבי יוחנן גם אכילת פסחים בעי כונה. וא"כ בזה יבואר לנכון טעם מחלוקת ר"י ור"ל שם בנזיר שם וסובר ר"י דהוה רשע ור"ל השיב לו נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קא אכיל ואינו מובן במה פליגי. ובדברינו הנ"ל יבואר לנכון. דבאמת הוה בלא כונה ורק ר"ל סובר כשיטת רב בחולין שם דא"צ כונה. אכן ר"י לשיטתו דסובר בחולין שם דגם הכשר מצוה בעי כונה וא"כ ה"ה שירי מצוה ושפיר לשיטתי' לא קיים המצוה וקרי לי' שפיר רשע ומיושב קושית הטו"א בצירוף טעם פלוגתתם שם ודוק

ז) אכן עכ"ז יוקשה לתרץ דברי התוס' בפסחים הנ"ל שכתבו בפירוש דלא קיים מצות אכילה ויוקשה מש"ס דהוריות הנ"ל ונהי דגוף הקושי' יש לתרץ כדברי התו"י. אבל על התוס' בפסחים יוקשה דבפירוש קאמר הש"ס מיהו קאכיל. ולתרץ זה נצטרך לומר דהתוס' הי' בגירסתם גם בש"ס דהוריות הנ"ל פסח מיהו קא עביד כגירסת הש"ס בנזיר. ובאמת בל"ז בע"כ צ"ל כן כיון דאין זה לשון הש"ס רק לשון ר"ל האיך אפשר שיהי' גירסות מחולפות הרי ר"ל רק לשון אחד אמר ובע"כ דהגירסא בשניהם בשוה וגם בהוריות צריכים לגרוס פסח מיהו קא עביד כלשון הש"ס בנזיר. ומצאתי בתוספי הרא"ש בהוריות שם שנדפסו על הגליון שהי' להם הגירסא גם בשם פסח מיהו קא עביד וכן מדברי מהרש"א בח"א בהוריות שם נראה ג"כ שהי' גירסתו כן. וכן מבואר בחידושי הרמב"ן ביבמות דף מ' הביא לשון הש"ס בהוריות פסח מיהו קא עביד והביא ג"כ ש"ס דנזיר הנ"ל והביא שינוי לשון בין נזיר להוריות דבנזיר הגירסא לשום אכילה גסה ובהוריות הגירסא אכילה גסה [ובאמת בש"ס דידן גם בהוריות הגירסא לשום אכילה גסה] הרי שבגירסת הרמב"ן הי' רק שינוי זה בין ש"ס דנזיר לש"ס דהוריות שם וכתב ג"כ לתרץ כתירוץ התוס' פסחים הנ"ל דעכ"פ קיים מצות פסח אע"פ שלא קיים מצות אכילה ומכ"ז מבואר דהי' גירסתו בהוריות ג"כ קא עביד ואנהרינהו לעיינין בדיקדוקי סופרים בהוריות שם הביא גירסת הש"ס כת"י שהי' לו כלשון הנ"ל פסח מיהו קא קעביד יעו"ש. ומהפלא שהמחבר דיקדוקי סופרים בגודל בקיאתו לא זכר שכן הוא הגירסא ברמב"ן ובתוספי הרא"ש ובמהרש"א וכן התוס' פסחים בע"כ גרסו כן וכנ"ל [אמנם בבאר שבע בהוריות שם הביא הגירסא מילא קאכיל] ומעתה מיושב קושית הטו"א הנ"ל

א) אמנם עדיין יוקשה דאם כתירוץ התוס' בע"כ צ"ל דבעובר על עשה לא מיקרי רשע. והרי הטו"א שם הביא ראי' מש"ס יבמות ד"כ דגם בעובר על דברי חכמים נקרא רשע ומכ"ש בעשה של תורה אמנם הדבר נכון עפמ"ש בתשובת חוט השני סי' י"ח באורך להוכיח דבעובר על עשה בשוא"ת אף בעשה דאורייתא לא נפסל אפי' מדרבנן ורק בעובר על איסור בקום ועשה אפי' על איסור דרבנן נפסל יעו"ש שנדחק מאוד לסתור ראיות הרב מוהר"י ז"ל שהביא ראי' דהעובר על תקנת חכמים בשוא"ת נקרא רשע מדכתב מהרי"ק דהמשיאו עצה לזה נקרא רשע ערום מכ"ש העובר בעצמו ונדחק שם לבאר טעמו של דבר דמשיא עצה גרע דהוא חוטא ולא לו יעו"ש. ולענ"ד החילוק פשוט עפמ"ש המנ"ח בקומץ מנחה במצוה רל"ב דמכשיל חבירו באיסור דרבנן עובר בלאו דלפ"ע מה"ת דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת לו יעו"ש וכבר פלפל בזה הברית אברהם בתשובה שיש לומר כן. ומעתה החילוק פשוט דזה שנותן לו עצה לעבור על תקנת חכמים נהי דהעובר לא נפסל דהוה שוא"ת בדרבנן. אמנם המשיאו עצה עובר בלפ"ע מה"ת דמשיאו עצה שאינה הוגנת ובה"ג אף שאין בזה מלקות נפסל מדרבנן ונקרא רשע לפמ"ש הרמ"א בחו"מ סי' ל"ד ומש"ה נקרא המשיא עצה רשע ולא העובר עצמו וז"פ. ועכ"פ מיושב קושית הטו"א דבזה דהוה בשוא"ת שפיר לא הוה רשע גם בעשה משא"כ ביבמות דהוא בקום ועשה שפיר גם בדרבנן נקרא רשע. וראי' גדולה מדברי התוס' פסחים הנ"ל לדעת החוט השני הנ"ל

ובזה מיושב ג"כ מה שראיתי בטו"א הנדפס מחדש עם הגהות הגאון ברוך טעם ז"ל שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל משבועות י"ב וזבחים ד"ז דבעובר על עשה נקרא זבח רשעים תועבה יעו"ש והיא באמת פליאה עצומה. ובהנ"ל מיושב דהש"ס שפיר פריך דהרי איכא כמה עשין שעוברין עליהם בקום ועשה כגון עשה דמצרי ואדומי ועשה דשבתון בשבת ויו"ט לדעת הרמב"ן בפירוש התורה בפרשת אמור דפותח חנותו אע"פ שאינו בצאו עובר בעשה דשבתון ובזה שפיר נפסל לעדות ולשבועה כמו"ש בתשובות חת"ס חחו"מ בהשמטות בסי' קצ"ה שם יעו"ש ומשו"ה שפיר נקרא רשע. ואמנם בפסחים מיירי התוס' מעשה דאכילת פסחים דעוברין עלי' בשוא"ת שפיר ל"ה רשע וכנ"ל. אמנם לפ"ז יוקשה מה דקאמר ר"ל פסח מיהו קא עביד והרי אף אם לא קיים מצות פסח הרי הוא ג"כ בשוא"ת ולא הוה רשע ומה חילוק בין מצות הקרבה למצות אכילה. אכן נראה דגם זה נכון עפמ"ש המגיה במל"מ פ"א מה' יו"ט דאף דמבואר ביבמות קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת זהו רק בלאו שיש בו מלקות אמנם בלאו ועשה שאין בו מלקות ל"ש לומר כן יעו"ש. וכמו כן אני אומר בהיפוך דבמצות עשה שיש בה כרת שפיר נקרא רשע אף שהוא בשוא"ת ומ"מ בעשה שאין בה כרת ל"א כן משום דבזה ל"ש לומר מה לי וכנ"ל. וזהו מה דהוצרך הש"ס לומר פסח מיהו קא עביד דאל"כ שפיר הוה רשע כיון דע"ז חייבין כרת ורק במצות אכילה דאין בו כרת ל"ה רשע ומיושבים ד' התוס' הנ"ל וראי' מדברי התוס' לדברי המגיה במל"מ הנ"ל: ובזה נראה לפשוט מה שנסתפקתי בהא דפסק הרמב"ם בפ"י מה' עדות דלא נקרא רשע מה"ת רק בלאו שיש בו מלקות ומכ"ש חייבי מיתות ב"ד יעו"ש והטור בחו"מ סי' ל"ד הוסיף דח"כ בכלל חייבי מלקות המה ובחוט השני שם הביא זה בשם הרמב"ם וטעה בדברי הטור שסבור שגם זה מדברי הרמב"ם וז"א רק דברי הטור הוא. ובפשוט הכונה דח"כ בכלל חייבי מלקות הם משום דגם בחייבי כריתות יש חיוב מלקות לדידן דלא קיי"ל כר"י במכות י"ב ורק דישנם בכלל מלקות ארבעים ונסתפקתי. האיך הדין במ"ע דפסח ומילה שאין בהם מלקות אם נפסלו. ולהנ"ל הדבר מבואר בש"ס דנזיר ותוס' פסחים הנ"ל ודוק כי קצרתי

ט) אמנם עדיין יוקשה על דברי התוס' מש"ס ערוך ומפורש בר"ה י"ז דקאמר פושעי ישראל בגופן כו' שנאמר ועסותם רשעים כי יהי' אפר תחת כפות רגליכם הרי דהש"ס לומד הך דפושעי ישראל בגופן מקרא דעסותם רשעים ובתר הכי קאמר הש"ס דפושעי ישראל בגופן