גבעת הלבונה כב

ואחד אכלו לשם אכילה גסה אמר לי' ר"ל רשע קרית לי' ניהו דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד והרי לשיטת ר"ל דמצ"כ שפיר לא קיים המצוה יעו"ש שהקושי' עצומה. אכן לדברי הפ"י הנ"ל מיושב לנכון דבאמת באכילת פסח דנהנה ל"ב כונה ורק במרור סובר ר"ל דצריך כונה דבזה לא נהנה משא"כ בפסח ומיושב קושית הטו"א וראי' גדולה מכאן לדברי הפ"י הנ"ל

ובזה אמרתי להדר פני זקן דו"ז הגאון יעב"ץ ז"ל בהגהותיו הנדפסים בש"ס ווילנא בנזיר כ"ג כתב שם לפרש דברי הש"ס בשני בנ"א שצלו פסחיהם דלא כוון לשם מצוה ור"ל השיב לו פסח מיהו קא עביד והיינו דמה בכך הרי קיי"ל מצאצ"כ יעו"ש בדבריו. ועפ"י דרכו יש לפרש מחלוקת ר"י ור"ל דפליגי בזה אי הוה רשע דלשיטתייהו אזלו בזה לפ"מ דמבואר בירושלמי פסחים פ"י ה"ג דפליגי ר"י ור"ל וסובר ר"י דצריך לאכול מרור בפעם ב' משום דמצ"כ ור"ל סובר דא"צ משום דאצ"כ יעו"ש בפירוש הק"ע. וא"כ ר"י לשיטתו דמצ"כ וא"כ לא קיים מצות אכילה ור"ל לשיטתו דא"צ כונה ושפיר קאמר פסח מיהו קעביד משום דא"צ כונה. ומה דקאמר ניהו דלא עביד מצוה מן המובחר אע"ג דא"צ כונה. יש לפרש עפ"י דברי הר"ן בפרק ערבי פסחים בשם רבינו האי דאע"ג דמצאצ"כ יהא אדם רגיל לכוין יעו"ש כן יש לפרש ע"פ דרכו. אולם באמת מאוד תמוהים דבריו דהאיך אפשר לפרושי דברי ר"ל בש"ס דידן משום דקיי"ל מצאצ"כ והרי בפירוש אמר ר"ל בש"ס דידן בפסחים קי"ד זאת אומרת מצ"כ בהיפך מדברי הירושלמי בשיטת ר"ל והאיך נוכל לפרושי כן דברי ר"ל המובאים בש"ס דידן והדבר תימה גדולה על היעב"ץ אכן להנ"ל דבריו נכונים דהרי בל"ז צ"ב מה שכתב דקיי"ל אצ"כ והרי אנן קיי"ל מצ"כ. ונראה דכונתו ע"פ הנ"ל דבאמת במצה קיי"ל באו"ח תע"ה דל"ב כונה משום דנהנה וה"ה בפסח וזהו כונתו דמצות אצ"כ היינו מצות שהמה באכילה. וא"כ זה רק בפסח ומצה ולא במרור וצדקו דברי היעב"ץ. וא"כ מוכח שלא כדברי החת"ס. ורק דבמצה באמת גבי לר"ל ל"ב כונה וה"ה ביבום ותמוהים דבריו שכתב דר"ל סובר דגם במצה בעינן כונה

ו) אמנם באמת אין מזה ראי' להיפוך מדעת החת"ס. דהנה גוף קושית הטו"א הנ"ל לכאורה תמוהים דבריו ונעלמו מאתו דברי התוס' פסחים ק"ז שהקשו אהא דאמר ר"ל פסח מיהו קא עביד והרי זה אכילה גסה ולא שמה אכילה כמו דמצינו דר"ל פוטר ביוה"כ באכילה גסה וכן הקשו בנזיר שם וכתבו שם בפסחים לתרץ דאין לו לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח אע"פ שלא קיים מצות אכילה דאכילת פסחים לא מעכבא יעו"ש. וא"כ לק"מ קושית הטו"א הנ"ל דהרי באמת מצות אכילה לא קיים ואחרי שתמהתי בזה מצאתי שקדמני בזה הגאון מוהרצ"ח מזאלקווא בהגהותיו לנזיר כ"ג העיר שם על הטו"א בזה. אכן לענ"ד נראה בדעת הטו"א ובאמת תירוצם של התוס' הנ"ל בפסחים תמוה מאוד דתירוצם יתכן רק על דברי הש"ס בנזיר שם דנאמר בלשון פסח מיהו קעביד שפיר יש לפרש כדבריהם אולם מה יענו ביום שידובר בנו סוגי' דהוריות דף י' דשם מבואר בלשון הזה פסח מי לא קאכיל הרי דסובר ר"ל דקיים מצות אכילה ג"כ ובזה שוב יוקשה קושית התוס' וקושית הטו"א וזה פליאה עצומה על דברי התוס'. ובזה יוקשה ג"כ על התוס' בב"ק ק"ו שכתבו שם לתרץ קושי' הנ"ל וז"ל דהתם לא קאמר דיצא אלא דלא מיקרי רשע עכ"ל, ולכאורה דבריהם תמוהים דהרי בפירוש קאמר הש"ס ניהו דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד מבואר מזה דיצא ואין שום פירוש לדבריהם. ובע"כ צ"ל דד"ת עני' במקום זה ועשירה במק"א וגם בכאן כונת דבריהם כמו שכתבו בפסחים דלא קאמר דיצא מצות אכילה ורק דמצות פסח יצא וכנ"ל ועדיין יוקשה מה יענו בהך דהוריות ותמה אני על מפרשי הש"ס הפ"י והצל"ח שלא העירו בזה. וכמו כן ראיתי להגאון בעל אורח מישור בנזיר שם כתב כן מדעתא דנפשי' לתרץ קושית התוס' והאריך בזה בדקדוק לשון הש"ס מיהו קא עביד ולא קאמר מיהו קא אכיל יעו"ש. ואנכי אתמה לנפש אדם גדול כמוהו מלבד דנעלמו מאתו דברי התוס' בפסחים וב"ק שתירצו כן הך קושי', מלבד זה האיך לא ראה דברי הש"ס בהוריות הנ"ל דמבואר בהיפוך מדבריו. ועכ"פ שוב צדקו דברי הטו"א בקושייתו דיוקשה עכ"פ על לשון הש"ס בהוריות הנ"ל. אבל ראה זה מצאתי דבר חדש בתו"י הנדפס בש"ס ווילנא ביבמות דף מ' שכתבו לתקן קושיות התוס' הנ"ל וז"ל עוד יש לומר דשאני אכילת פסחים דלא מעכבא דהא לא ממעטינן מקרא דלפי אכלו כי אם חולה וזקן שאינו ראוי כלל לאכילה אבל אפילו אכילה גסה גמורה מותרת דפסח מיהו קא עביד אבל בכל מקום אכילה גסה לא שמה אכילה ואין חילוק באכילה גסה עכ"ל. עינינו הרואות דברים חדשים יוצאים מפי רבותינו הקדמונים דבפסח אכילה גסה שמה אכילה, דזה ברור דאין לפרש בכונתם דאכילת פסחים לא מעכבא ועכ"פ קיים מצות הקרבה כדברי התוס' בפסחים הנ"ל. דאם כן למה להו להאריך ולהביא הך דלא ממעטינין כ"א זקן וחולה שא"י לאכול כלל ורק הי' להם לומר בפשוט דלא מעכב לקיים עכ"פ מצות הקרבה אע"ג דלא קיים מצות אכילה כמו"ש התוס' בפסחים. ועוד דהרי כתבו בפי' אבל אפילו אכילה גסה גמורה מותרת בפסח. ולד' התוס' פסחים באמת אסור אכילה גסה בפסח דמבטל המ"ע דאכילת הפסח ורק יוצא ידי הקרבה כאילו לא אכל כלל אבל התו"י הרי כתבו דאכילה גסה מותרת בפסח. ולכן מבואר בע"כ דס"ל דגם מצות אכילה מקיים בזה והביאו ראי' מדממעט קרא זקן וחולה שא"י לאכול כלל ולא ממעטינן גם מי שכבר אכל קודם שחיטת הפסח הרבה מאוד עד שאנו יודעים שלא יהי' תאב לאכול כל הלילה ויהי' אכילה גסה אצלו שאין שוחטין עבורו ובע"כ דבאמת אם אך יכול לאכול אף אכילה גסה הוה אכילה בזה. וטעם הדבר הואיל ואכילת פסחים לא מעכבא ואין האכילה עקרית במצות ק"פ משו"ה גם באכילה גסה יוצא ורק במקום שהאכילה הוא מצוה עקרית בזה ל"ש אכילה אבל בפסח שהתורה עשאה שירי מצוה גם אכילה גסה שמה אכילה דבזה לא הקפידה תורה האיך תהי' האכילה ואם אך אוכל מקיים מצות אכילה ג"כ וז"ב בכונת דבריהם

ונראה להביא דוגמא לדבריהם מהא דס"ל לר"ש במשנה זבחים י"ג שכשר הקרבן בהולכה של"ש משום דהוה עבודה דיכול לבטלה, ואף לרבנן דפליגי עליו מ"מ קאמר בש"ס זבחים ד' דבעי קרא מיוחד לזה ולא נלמד משאר עבודות משום דאפשר לבטלה הרי דאף דבכל העבודות בעינין לשמה מ"מ בעבודה זו שאפשר לבטלה אין ללמוד משאר עבודות וכמו כן סוברים החו"י לענין אכילה גסה דלא נלמד בפסח משאר מצות וכמו דקאמר הש"ס בזבחים י"ג שם יצאו שפיכת שירים והקטרת אימרים שאין מעכבין את הכפרה ולא פסול בזה של"ש לכ"ע וה"ה בפסח באכילה לענין אכילה גסה. וכמו כן נראה לענין מצ"כ דאף אם נאמר מצ"כ זהו רק במצוה שהוא עקרית בפני עצמה וא"א לבטלה אבל באכילת פסחים דלא מעכבא והוא רק שירי מצות הקרבה א"צ כונה והדבר דומה לדברי הפרמ"ג הנ"ל באות א' דבמצוה שאינה הכרחית לכ"ע א"צ כונה וה"ה בנ"ד. ונראה להביא ראי' לזה משיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מעשי הקרבנות שפוסק דהא דמבואר במשנה זבחים מ"ו לשם ששה דברים הזבח נזבח הוא רק בד' עבודות אבל בהקטרה ל"ב כלל לשמה אף לכתחילה וכמו"ש הלח"מ והמל"מ שם משום דהקטרה לא מעכבא וא"צ כלל כונת