גבעת הלבונה רכו

נס על הגבעה

בעזה"י אמר הצעיר יוסף בן אחותו ותלמידו של מורי דודי עט"ר הגאון המובהק בעל המחבר שליט"א יען אנכי הייתי המשתדל בהדפסת ספרו הנוכחי גבעת הלבונה ועל ידי נגמר בעזה"י. וגם כמה שנים זכיתי לחסות בצל אהלו אהל תורה והרבה למדתי מפיו הן בהלכה הן באגדה תלי"ת, בהורמנותא דילי' אני מדפיס פה בסוף ספרו קונטרס אחד מחידושיי אשר חנני ד' למען יהי' למזכרת. וכאשר הספר נגמר כעת בימי חנוכה. בחרתי להדפיס מענינא דיומא קונטרס אשר הכינותי בענין השמן דנס חנוכה בשבת (כ"א) ואקוה כי בעזה"י ימצאו בו המעיינים הרבה דברים חדשים בפילפול ואגדה יחדיו משולבות, וקראתי שם הקונטרס נס על הגבעה מפני שמדובר בו בענין נס חנוכה ומעשה נסים. והוא נספח על הגבעה ס' גבעת הלבונה. והשי"ת יעזור לי שאזכה ללמוד וללמד מתוך הרחבת הדעת ויאריך ימי מו"ר דודי הגאון המחבר שליט"א על מי מנוחות ושובע שמחות ואשתעשע באור תורתו לאורך ימים אכי"ר

הכו"ח בימי חנוכה תרצ"ט לפ"ק

יוסף שאלל

בן לאאמו"ר החסיד המופלג בתו"י מו"ה שרגא פייביל שליט"א מק' יאברוב

נין ונכד לרבינו בעל תבואות שור זי"ע

ראיתי ונתתי אל לבי לעיין במה שראיתי בס' האחרונים שלשה קושי' בענין השמן דנס חנוכה בשבת (כ"א) ועד השלשה אני בא לתרץ כל הקושי' בחדא מחתא בעזה"י ובדרך אגב יתבארו הרבה דברים חדשים בענין דאין נהנין ממעשי נסים בש"ס תענית (כ"ד) ובזה החלי

קושיא א' בס' החיים להגאון מהרש"ק מבראדי בסי' תר"ע הקשה לפי"ד הב"י שם בה' חנוכה דחלקו השמן לח' חלקים ובכל לילה אחר שנדלק ניתוסף שמן ע"י נס, דהאיך הי' אותו שמן הניתוסף כשר לחנוכה הרי בכל עניני קרבנות וגבוה בעי' שיהי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל כמבואר במנחות (ו') וכמו"כ בשמן של מנורה בעי' שיהי' מן המותר לישראל [דמנורה דין מזבח יש לה לכמה דברים ועי' באבני נזר או"ח ח"ב סי' תק"ב] וא"כ להמבואר בתענית (כ"ד) דאסור ליהנות ממעשי נסים והרי אותו השמן שניתוסף הי' מעשי נסים ואסור ליהנות ממנו וא"כ ל"ה ממשק"י מן המותר לישראל עכ"ק. [ומה שתי' שם עפי"ד הטו"ז בריש סי' תר"ע שכ' דבנס דחנוכה הי' הדבר בגדר ברכה לא בגדר נס לגמרי יש מאין והיינו שנשתייר קצת מהשמן הנדלק ואח"כ ניתוסף וא"כ קמא קמא שניתוסף בטל בשמן הנשאר עכ"ד. מ"מ עדיין קשה מפשטות דברי הב"י שנראה מדבריו שנדלק כל השמן ואח"כ ניתוסף לגמרי בדרך נס יש מאין דלא כהט"ז. וכן ראיתי בס' שפת אמת בליקוטים החדשים שהק' באמת על דברי הט"ז שכ' דהי' רק בגדר ברכה והקשה דהרי כאן הי' נס לגמרי יש מאין וכנראה מפשטות דברי הב"י ועכ"פ עדיין קשה לפי"ד הב"י]

קושיא ב' בס' כלי חמדה בפ' וישב הק' הרי השמן של מנורה צריך להיות משל ציבור מתרומת הלשכה שיהי' לכל ישראל חלק בו וכיון שאותו שמן הניתוסף בא ע"י נס מן השמים ל"ה השמן של ישראל רק של גבוה והאיך יצאו בזה עכ"ק ועי' שבועות (י"ד) דדבר של ציבור צריכין הציבור לחסר ממונם ע"ז עיי"ש. [ולכאו' הי' אפשר לומר עפי"ד התוס' בתענית דף (ח') שכתבו דדבר הנתהוה ע"י ברכה בדרך נס הוי הפקר ואין לשום אחד רשות בו וא"כ כיון דהוי הפקר י"ל דזכו הציבור בהשמן מן ההפקר ע"י חצר ההקדש. אך ז"א ל"מ לשי' הרשב"ם והתוס' בש"ס ב"ב (ע"ט) דאין יד וחצר להקדש אלא אפי' לשיטת הרמב"ן שם דס"ל דיש חצר להקדש הוא רק לענין שלא יכול אחר לזכות בו אבל אין יכולין לקנות ע"י וא"כ לא זכו הציבור בהשמן. ואף בל"ז נלע"ד דאין ביכולת לקנות דבר הנתהוה ע"י נס לענין שיהי' נקרא שלו דהרי כיון דאסור ליהנות ממעשי ניסים א"כ הוי איסור הנאה ולכמה שיטות איסור הנאה לא מיקרי שלו עי' בר"ן נדרים (פ"ה) והדברים ארוכים. וא"כ כיון שלא מיקרי שלהם ל"ה יוצאים בהשמן הזה מצות הדלקה]

קושיא ג' שמעתי מקשים משמי' דגברא רבה הגה"ק בעל אבני נזר זצ"ל דהרי בעי' למנורה רק שמן זית דוקא וא"כ הכא שניתוסף השמן משמים ע"י נס אף דשמן הוי אך שמן זית ל"ה דאין הויתן מזית רק ע"י נס והאיך הי' אותו השמן כשר למנורה עכ"ק [ועי' מנחות דף (ס"ט) דאיבעי' לן חיטים שירדו בעבים אי הוי ממושבותיכם ופי' בתוס' שם דהיינו שירדו ע"י נס עיי"ש ובהגהות מצפה איתן שם]

א) ונלענ"ד ליישב הכל בעז"ה. ומקודם אפלפל קצת בקושיא הראשונה דהרי השמן ל"ה ממשק"י מצד דהי' מעשי נסים ולכאורה יש לת' דכיון דהא דאין נהנין ממעשי נסים הוא רק מדרבנן ומה"ת אין שום איסור בדבר כמ"ש בספר החיים הנ"ל (ולקמן נדבר בזה אי"ה] וא"כ י"ל כיון שהתורה הקפידה שלא יקריבו לגבוה דבר האסור לישראל ומה"ת דבר זה מותר לישראל שפיר הוי ממשק"י. ורק בדבר האסור מה"ת אז ל"ה ממשק"י. אך אחר העיון ז"א חדא לפ"ד הפ"י בשבת שם שתירץ לקושיא הנודעת דאמאי היו צריכין להנס הרי טומאה דחוי' בציבור ותירץ דעיקר הנס עשה השי"ת להראות חיבתן של ישראל שיוכלו לעשות המצוה בהכשר גמור לא ע"י דחויה עכ"ד עיי"ש. וא"כ אף דמה"ת שפיר הוי ממשקה ישראל כיון שמה"ת אין דבר זה אסור לישראל מ"מ בהכשר גמור ל"ה דהרי עכ"פ מדרבנן אין ראוי ליהנות ממ"נ ואין זה מיקרי הכשר גמור כמובן ועיקר הנס הי' שיעשו בהכשר גמור זהו חדא. ועוד דגוף דבר זה שאני אומר דדבר האסור רק מדרבנן ומה"ת מותר הוי בכלל ממשק"י לא ברירא לי עדיין ובאמת יש להסתפק בזה די"ל להיפך גם כן כיון דעיקר קפידת התורה הי' שלא יקריבו לגבוה דבר האסור לישראל, א"כ אף אם אסור רק מדרבנן ג"כ לא הוי בכלל ממשק"י דמאי נ"מ לנו אם איסורו מדרבנן או מה"ת הרי מ"מ הדבר אסור לישראל והתורה אמרה שדבר האסור לישראל אסור להקריב לגבוה, ועיין במלא הרועים אות א' האריך לבאר אי איסור דרבנן מיקרי אינו ראוי, מה"ת לענין כמה פרטים בש"ס ע"ש באריכות ובאמת יש להסתפק כמו"כ לענין פרט זה דממשקה ישראל אי דבר האסור לישראל רק מדרבנן אי מיקרי א"ר אף מה"ת ול"ה ממשק"י ולענ"ד דאף אם נאמר כאותן שיטות דאיסור דרבנן מיקרי ראוי מה"ת מ"מ בנ"ד כ"ע מודים דאף מה"ת ל"ה בכלל ממשק"י אף דאיסור דאין נהנין ממ"נ הוא רק דרבנן. דהנה גוף הספק הזה אם דבר האסור רק מדרבנן הוי