גבעת הלבונה רכה

בזה באיזה ענין נקרא עיקר בדאורייתא יעו"ש ואקצר

בסי' נ"ה אות ג' פלפלתי בענין לא אד"ו ראש. והנה תמוהים לפי"ז דברי הש"ס בנדה ס"ז שכן אשה כו' בב' ימים של ר"ה שחלים אחר השבת. ואיך יציר זה הרי לא אד"ו ראש ואף אם נאמר דמיירי בזמן שקידשו ע"פ הראי' ג"כ קשה דהרי גם אז דקדקו ע"ז, ונראה דבאמת מסוגי' זו מקור נאמן לדברי הרמב"ם בפ"א מתמו"ס שנראה דעתו שם דקיי"ל כאחרים דבזמן הראי' לא השגיחו ע"ז ויוכל להיות אד"ו ראש והלח"מ שם תמה עליו דאין הלכה כאחרים ובאמת מסוגי' זו מקור נאמן לדבריו ואקצר

בסי' נ"ח אות ב' פלפלתי בדברי המנ"ח דאחר י"ג אין המצוה על האב ואנכי כתבתי דגם אח"כ האב מצווה והנה לכאורה מפורש בפיהמ"ש להרמב"ם בסופי"ט דשבת כדבר' המנ"ח שכתב שם דכשיוגדל הילד ויגיע לחיוב מצות נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא בעצמו יעו"ש, ולכאורה מפורש כדברי המנ"ח. אמנם באמת אין ראי' משם דהרי הרמב"ם כתב שם מקודם מצות האב למול בנו וכתב דמצוה למולו תמיד ואח"כ כתב וכן כל מי שיראה זה הערל ולא ימולו עובר וע"ז כתב דכשנתגדל נפטר כל אדם והכונה כל ישראל באלו אין המצוה רק עד י"ג. אבל אביו באמת מצוה ג"כ אח"כ כמו שכתבתי בתשובתי שם בראי' מישמעאל וכן מדויק בלשון הרמב"ם שם שכתב גבי אביו מצוה למולו תמיד ועד שימולו עובר יעו"ש. עוד נראה מדברי הרמב"ם שם מפורש דגם אחר ח' המצוה על האב כמו שהארכתי בתשובתי שם. ואולם לכאורה משמע שם דגם אחר ח' עובר בכל זמן וזה להיפוך ממ"ש בתשובתי שם בסי' נ"ט אות א' לדייק מדברי הרמב"ם דאינו עובר בכל זמן רק הערל בעצמו ולא האב. אולם נראה דדברי הרמב"ם בפיהמ"ש קאי על תחילת דבריו באם עבר ולא מלו ביום ח' בזה באמת עובר בכל זמן עד שימול אותו אבל בלא עבר אז רק לא הי' באפשרי למולו בזמנו שפיר יש לומר כדברי הרמב"ם בספר הי"ד וכמ"ש בתשובתי שם עיין היטב בפיהמ"ש שם ותבין כי קצרתי, ואולם דברי הרמב"ם בפיהמ"ש בסופו שם תמוה מאוד שכתב ואיני יודע בכל המצות מצוה כזאת ר"ל שלא יתחייב בה מלקות והוא מכשול גדול כדי שימות החוטא בחטאו עכ"ל. ודברים אלו אין להם שום פירוש אם הכונה שהחידוש הוא מה שאינו חייב מלקות, זה אין בו חידוש דהרי הוא בשוא"ת וכמבואר במכות י"ג ע"ב. ואם הכונה שאע"פ שאין בו מלקות מ"מ חייב כרת החמור ממלקות זה נמצא ג"כ בפסח ומדוע קאמר שא"י מצוה כזאת בכל המצות. באופן שלא זכיתי להבין דבריו וה' יאיר עיני במאור תורתו הקדושה

בסי' נ"ט אות ד' הארכתי לבאר דישמעאל כבר הי' גדול בעת שנימול דלא כהפנים יפות, והנה מצאתי בעזהי"ת ראי' גדולה לדברי בתרגום יונתן פ' לך שם דפירש הקרא דכתיב גבי ישמעאל בעצם היום הזה בכרן יומא הדין בארבעת עשר שנין כו' ולכאורה תמוה: הרי בקרא מבואר שהי' בן י"ג וע"כ דהכונה שנמלאו לו י"ג ונכנס בשנת י"ד והוציא הדבר מקרא דאמר בעצם היום הזה דאין לו פירוש ומיותר לכאורה. וע"כ דהקרא גילה בזה דאין הכונה בהא דשנת י"ג שכתוב בישמעאל שהי' בשנת י"ג ורק דנמלאו לו י"ג ובעצם היום הזה שנמלאו לו י"ג ונכנס לשנת י"ד נימול, וא"כ מבואר מדברי התרגום יונתן כמ"ש דכבר הי' גדול. ויש לומר באמת דהקרא קמ"ל בזה שלא יוקשה קושית הפנים יפות, וגם דאחר היותו גדול ג"כ המצוה על האב וכמ"ש בסי' נ"ח, ועכ"פ מדבריו ראי' לדברינו ושמחתי כמוצא שלל רב. בעזה"י

ולמלאות הגליון אדפיס פה מסוף ספרי דבר יקר ואמיתי שאמרתי בעזה"י

הנה ראיתי להחינוך במצוה קכ"ג שכתב וז"ל ומן השורש שאמרנו שהכשלן קרוב בענינים אלו הקל להם עוד בשבועות העדות כו' לפי שענין העדות היא תמידי ביותר כו' וע"כ מהתמדת הענין וקלותו בעיני המוני העם הי' מחסדיו ב"ה להיותם מביאים כפרה יעו"ש כל דבריו הקדושים. ומבואר מדבריו דמכל אלו שמביאים קרבן עו"י שכיח ביותר שבועת העדות מטעמים שביאר שם. ואמנם דבריו תמוהים מתוס' יומא מ"א ע"א בהא דקאמר שם בש"ס מטמא מקדש עני והפריש מעות והעשיר וכתבו שם תוס' דלא נקט שמיעת קול דכתיב ברישא דקרא דמילתא דשכיחא טפי נקט יעו"ש מפורש מדבריהם דמטמא מקדש שכיח יותר משמיעת קול להיפך מדברי החינוך ואף דאין החינוך משועבד לסברת התוס' מ"מ קשה שיחלקו במידי דמציאות. ועוד דיוקשה על החינוך קושית התוס' התמוה מאוד דשביק רישא דקרא ונקט מטמא מקדש. ואמנם נראה לומר דהנה לכאורה תמוהים מדוע מטמא מקדש שכיח יותר ולכאורה אדרבה מטמא מקדש הוא רק במקדש ושבועת העדות הוא בכל מקום. וראיתי להשיח יצחק ביומא שם פירש דבריהם דבשמיעת קול אינו חייב בשוגג על העדות ולהכי לא שכיח יע"ש. אמנם אין זה נייח לי דהשכל הישר מחייב דמ"מ כיון דמטמא מקדש הוא רק במקדש. ובפרט דכל הנכנס למקדש מורא מקדש עליו בודאי דשמיעת קול שהוא בכל ישראל בכל המדינה שכיח יותר ומעולם לא נחה דעתי בפירוש השיח יצחק. ובפרט אחרי רואי שהחינוך כתב כסברתי בודאי קשה לפרושי דברי התוס' כן. ולכן נראה דהנה כאן מיירי הברייתא ממטמא מקדש עני שהפריש קרבן והעשיר והי' צריך להיות לפי קושית התוס' בשמיעת קול כן שהפריש קרבן בהיותו עני והעשיר. ומעתה לפ"מ דמבואר בשבועות ל"ט דברים שאין אש ומים מכלים אותן שבועת שקר מכלה אותן יעו"ש. הרי דבשבועת שקר כל הונו הולך לטמיון וא"כ האיך יצויר בזה שהי' עני והעשיר אח"כ, הרי אדרבה שבועת שקר מהפכת עשירים לעניים ולא בהיפך זה בודאי מילתא דל"ש ולהכי נקט מטמא מקדש דבזה שפיר משכח"ל העשיר אח"כ אבל בשמיעת קול נהי דגוף הקרבן שכיח יותר כדברי החינוך אבל דין דנשנה כאן עני והעשיר זה ל"ש כלל וכיון. דהברייתא נקטה לשון מטמא מקדש נקטו אח"כ האמוראים ג"כ מטמא מקדש כלשון הברייתא ומבוארים דברי התוס' הנ"ל ואין סתירה לדברי החינוך וזה אמת בעזה"י: תם ונשלם שבח לבורא עולם