גבעת הלבונה רכג

בסי' ב' פלפלתי שם בדברי הצל"ח בפסחים כ"ח דהיקש למחצה ל"ה רק שכל הלמד יהי' כהמלמד אבל שנאמר ג"כ בהיפך דנילוף מלמד מהלמד בזה ל"ש אין היקש למחצה ויש לציין עוד איזה מקומות, ביומא דף נ"ה ע"א ומת"ל אשר עשה שיהי' כל עשיותיו כו' כשם שלמעלה בפר כו' וכשם שלמעלה בשעיר וכו' מפורש דלא כהצל"ח ורק דמקשינן זל"ז וזל"ז ואולי בה"ג דהתורה הקישה בפירוש זל"ז בה"ג ל"ש דברי הצל"ח. וכעין זה בתוס' יומא נ"א ע"א ונ"ז ע"א דהואיל וכתיב וכן יעשה צריך להיות שוה בכל הדברים יעו"ש ואקצר, ועיין בתוס' תמורה דף ה' ע"א ד"ה מיתבי' שכתבו דמקשינין גירושין למיתה כמו דמקשינין מיתה לגירושין ומפורש ג"כ שלכ"ד הצל"ח, ומצאתי בנובי"ת אה"ע קכ"ט תמה ע"ד התוס' דהיקש זה לא נמצא בש"ס ובנו הגאון שם בהגהותיו כתב דלשיטתו אזיל אביו במ"ש בצל"ח הנ"ל, ואולם גוף דברי הנוב"י תמוהים לדעתי שכתב דלא מצינו סמך להיקש דגירושין למיתה בתלמוד ובאמת הדבר מפורש בירושלמי גטין ר"פ המגרש מיתה מתרת וגט מתיר מה מיתה מתרת מחצה אף גט יעו"ש. ומפורש בתלמוד ירושלמי היקש הזה וממילא מפורש ג"כ שלא כדברי הצל"ח ורק כדברי הק"א שהביא בנו הגאון בנוב"י שם דבין בהיקש ובין בגז"ש ילפינן זמ"ז וזמ"ז, ואולם יש ראי' להצל"ח מהתוס' סנהדרין ט"ו ע"ב ד"ה אימא שכתבו דהיקש הוא סיפא דקרא לרישא ולא רישא לסיפא יעו"ש. ואמנם בפסחים מ"ג ע"ב ד"ה סד"א כתבו בהיפוך ומצאתי ברש"ש שם שהעיר בזה ועכ"פ בין למ"ש בפסחים ובין למ"ש בסנהדרין קשה הרי אין היקש למחצה ואם מקשינין רישא לסיפא או בהפוך ראוי להקיש בהיפך ג"כ וע"כ דבה"ג ל"ש אין היקש למחצה ומבואר כהצל"ח. ואולם בעניו גז"ש אי שייך בה"ג אין גז"ש למחצה נראה דתליא במחלוקת אביי ורבא בקידושין דף ל"ז דרבא אמר טעמא דאיסי דיליף מתפילין ואביי סבר תפילין גופייהו מהכא גמרינין להו ואינו מובן במה פליגי. ונראה דהתוס' הקשו דנימא אין גז"ש למחצה וכבר כתבתי בפנים דמזה, ראי' דתוס' ס"ל דבגז"ש גם בה"ג אמרינין אין גז"ש למחצה, ונראה דבזה פליגי רבא ואביי דרבא סובר דגם בה"ג אמרינין אין גז"ש למחצה ואביי סובר דבה"ג ל"ש אין גז"ש למחצה ומבואר טעם פלוגתתם ונראה ראי' לזה דרבא סובר כן מכריחות דף ה' ע"א דפריך ותיהדר קטורת ונילוף משמן כו' אמר לך רבא כו' ומדהקשה כך בפשיטות ותיהדר קטורת מבואר דגם זה בכלל אין גז"ש למחצה והיינו משום דהקושי' לרבא לשיטתו ודו"ק בזה

בסי' ד' אות ה' כתבתי לבאר דברי הש"ס במגילה הם לא עשו אלא לפנים דמשו"ה מועיל תשובה ומצאתי ראי' לדברי בשבת קי"ח כל המשמר שבת כו' מוחלין לו ופירש הב"י בסי' רמ"ב דעובד ע"ז תשובתו קשה אכן בשומר שבת בודאי דלא עבד ע"ז מפני שמאמין בה ומש"ה מועיל תשובה ועיין בטו"ז שם שביאר משום דתשובה אינו מכפר בלא יסורין ובשומר שבת מהני תשובה בלא יסורין יע"ש. ויש לבאר ג"כ עפי"ד הב"י דזה הוכחה שלא האמין בה יע"ש. וא"כ שפיר משני הש"ס במגילה הם לא עשו אלא לפנים ולא האמינו בה ומש"ה מועיל תשובה וכדברי הב"י ממש ואיצתמדו דברינו בפנים בעזה"י

בסי' הנ"ל אות ו' הבאתי דד"ז אי מכשירי מצוה חמירי ממצוה גופה תליא בפלוגתת רב ור"י בחולין ל"א עפ"י דברי הר"ן בחידושיו שם בשם הרמב"ן דהטבילה אינה מצוה בעצם ורק הכשר מצוה וסובר רב דקילו ממצוה ור"י סובר דחמירי ממצוה. והנה העירוני בזה ידי"נ הגאון המפורסם האבד"ק יאברוב שליט"א בעמ"ח ס' הפלאת נדרים וחתני חביבי האבד"ק גאליגורא שליט"א דיש לומר בכונת הרמב"ן דשם הכשר מצוה היינו שמכשיר דבר האסור ואין הכונה מכשירי מצוה עכ"ד. ואמנם דבריהם ניתנין להאמר, ואולם עכ"ז גם לפ"ז צדקו דברי והרי עכ"פ הוה מכשירי מצוה ג"כ ומ"מ סובר רב דקילי ממצוה וא"כ דברי הגאון הצדיק מפילץ שהבאתי בספרי תלוים במחלוקת הנ"ל דלרב בע"כ דמכשירין קילי ממצוה לר"י שפיר י"ל דחמירי וצדקו דברי וגם מלשון הר"ן שם שסיים בדבריו אבל מצות גופייהו מבואר דכונת דבריו דטבילה אין מצוה בעצם רק מכשירי מצוה יע"ש. ומצאתי ג"כ לזקני הגאון מנחת יהודא בחאו"ח בארץ צבי בפ"ג דר"ה ונדפס ג"כ בש"ס ווילנא הביא ג"כ דברי הרמב"ן דטבילה הכשר מצוה ומבואר דמפרש ג"כ דברי הרמב"ן כמו שפירשתי בעזה"י ושמחתי שגם הוא ז"ל פירש כו. וגוף הדבר אי מכשירי מצוה חשיבו יותר ממצוה יש להעיר מכריתות ה' ע"א מפטם את השמן לסוך בו חייב והסך בו פטור וכן בקטורת בכריתות ו' שם מפטם להריח בה חייב והמריח בה פטור מבואר דההכנה. חשיבא יותר מגוף הדבר וזה ראי' גדולה. ועיין ביומא מ"ח ע"ב חישב בחתיית גחלים מה מכשירי מצוה כמצוה או לא יעו"ש מבואר מזה דלענין כונה בודאי מכשירין קילי מגוף המצוה ואולי רק מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר ואקצר

בסי' ט' אות א' שם בדף כ"ג ע"ב שורה י"ז נשמטו הרבה תיבות וכן צריך להיות שם. והגם דלא מצינו בסתירת קשר ע"מ לקשור דיהי' מלאכה כמו בסותר ומוחק. ואמנם התוס' בשבת דע"ג נסתפקו בהא דמתיר חייב אי הוא רק במתיר ע"מ לקשור. ואולם מרמב"ם נראה דמתיר חייב אף שלא ע"מ לקשור וכמ"ש המנ"ח במוסך השבת וא"כ אין שום מעלה במתיר מצד סופו לקשור. וא"כ שפיר במתיר קשר שאינו של קיימא אף דמתירו ע"מ לקשור במקומו קשר ש"ק לא מצינו שיהי' אסור. ואע"ג דמבואר במשנה בשבת ק"ה ע"ב דכל המקלקל ע"מ לתקן חייב. זהו רק אם הקשר של קיימא שפיר גם המקלקל חייב אבל בקשר שאינו של קיימא לא נקרא כלל מעשה הקלקול. אבל עכ"פ זהו רק ההתרה. אבל הקשירה בודאי דהוה מלאכה כו'. כ"ז צריך להיות שם ויובנו הדברים וגוף דברי הרשב"ם בב"ב נ"ד שם [בפנים נדפס בטעות דף נ"ב] נעלמו מהמנ"ח במוסך השבת במלאכת זורע מלאכה ב' שכתב שם לדבר ברור דאפי' אם זרע ע"ד להגביה תיכף מן הקרקע ולא יצמח כלל חייב דהוה מלאכה כמו בונה ע"מ לסתור וכותב ע"מ למחוק דבודאי חייב על המעשה יעו"ש. והנה לפי"ד הרשב"ם שהבאתי באמת ראוי להיות פטור בכולהו דהרי כתב דזה מקלקל וכל המקלקלים פטורים ויש להאריך בזה ואקצר

בסי' י"ב אות ב' הנה שם העליתי דמשו"ה ל"ש לומר עדל"ת בלאו דמחיקת השם הואיל והלאו הזה נאמר גם במקדש ושם לא ניתן לדחות דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש משו"ה גם במחיקת השם שאינה במקדש אין הלאו נדחה הואיל ולא ניתן לדחות. וכעת אני רואה שבזה יובנו דברי התוס' בקידושין ל"ד ע"א בשם הר"י מא"י דלאו דיו"ט שיש עמו עשה באנשים לא נדחה מפני עשה גם בנשים דהלאו שיש עמו עשה אלים יעו"ש ואינו מובן הטעם. ובדברינו מובן לנכון דהלאו הזה לא ניתן לדחות ודו"ק. ובמה שהבאתי שם בשם זקיני הגאון במנח"י חיו"ד סי' ע"ט דספק ל"ת שבמקדש נדחית מפני עשה. אמר בני העלם הנחמד חריף ושנון כמר יוסף שיחי' ראי' לזה מתוס' זבחים דף פ' ע"ב ד"ה בל תוסיף שכתבו דמשום ספק בל תוסיף לא יניח קרבנו יעו"ש ואינו מובן הרי ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת. אכן בדברי זקיני ז"ל מבואר בטוב טעם דהרי כבר הקשו תוס' בעירובין ד"ק דעשה של מתן ד' ידחה הלאו דבל תוסיף ובגליון הש"ס שם הביא בשם מהרי"ק בשם תוס' דמשו"ה אינו דוחה דהוה ל"ת שבמקדש וא"כ שפיר מובנים דברי התוס' דבספק בל תוסיף שפיר מותר דעשה ודאי דוחה ספק ל"ת שבמקדש ומשו"ה לא יניח