גבעת הלבונה רכא

לב' ימים עכ"פ יהי' נאכל ב' לילות במקום ב' ימים. אף דלא מצינו בשום מקום שיהא נאכל לב' רק קק"ל מ"מ הרי גם פסח קק"ל ושפיר נוכל לומר דקאי לא ילין על פסח וחגיגה כיון דגם פסח קק"ל, ונראה דזה היתה באמת כונת ר"ע שאמר דסד"א הואיל ושלמים קק"ל ופסח קק"ל יהא נאכל לב' כשלמים ואין הכונה שנלמוד פסח משלמים דבזה אדרבה נילוף מתודה וכקושייתי הנ"ל ורק הכונה הואיל ופסח קק"ל כשלמים נוכל לומר שפיר דהך קרא דלא ילין קאי גם על פסח כפשטי' דקרא וא"כ הרי מבואר בקרא להדיא דפסח נאכל לב' ומשו"ה איצטריך הזה למעט דאין פסח נאכל לב' וא"כ בע"כ דקרא דלא ילין קאי על חגיגה לבד ומיושב לנכון קושיתי הנ"ל בס"ד ודוק. ומעתה מיושב היטב קושית התוס' פסחים הנ"ל משום דאם נאמר דקרא דלא ילין קאי על פסח ג"כ א"כ הרי מפורש בקרא דפסח נאכל לב' לילות וע"כ קרא דלא תותירו עד בקר אף דכתיב סתמא. מ"מ הוה כמפורש להדיא דהוא בוקר שני דהרי בקרא דלא ילין כתיב בפירוש בוקר שני וא"כ בע"כ דגם קרא דלא תותירו הוא בוקר שני ומיושב קושית התוס' והדבר נחמד מאוד בעזהי"ת

ה') נחזור להנ"ל דאם מחשב בשעת שחיטה שיתחיל זמן האכילה מבערב אזי אמרינין אוקי לילות בהדי ימים ובזה נראה לבאר דברי הרמב"ם בפ"ב מחגיגה הי"ג שכתב תודה ששחטה מעיו"ט יוצא בה משום שמחה ותמה מהרי"ק דהרי שמחה ביום דוקא ולמחר נעשה נותר ואיך יוצא בה משום שמחה והקושי' עצומה ובלח"מ נדחק בזה. ולהנ"ל נוכל לומר דכונת הרמב"ם ששחטה מעיו"ט ע"מ שיתחיל זמן אכילה מבערב ושוב אינה נאכלת ביום זבחו ויוכל לאכול למחר דאוקי יום המחרת בהדי יום הזביחה ויוכל לאכלו לילה ויום במקום יום ולילה וא"ש

אולם קשה מהא דמנחות צ"ט חל להיות ע"ש השעיר נאכל לערב ומשמע דרק לערב נאכל ולמחר אסור ונעשה נותר ומדוע לא יאכלו גם למחרת יוה"כ כיון שביום זבחו אסור לאכלו מפני הצום א"כ נימא אוקי יום המחרת בהדי יום זביחה ויאכלנו לילה ויום במקום יום ולילה ואף דלא חישב בזביחה שיתחיל זמן האכילה מבערב מ"מ כיון דאסור ביום זבחו מחמת הצום א"צ לחשוב בזביחה דסתמו כפירושו ודוקא אם יוכל לאכול ביום זבחו אז בעינין מחשבתו בשעת זביחה. אבל אם א"ר לאכול ביום זבחו א"צ מחשבה כלל דממילא מתחיל זמן האכילה מבערב כמו גבי פסח דהי' ס"ד שיתאכל ב' לילות במקום ב' ימים אף בלא חישב משום דאסור לאכול ביום זבחו הוה כמחשב ועומד ה"ה בשעיר וההערה נכונה. והי' נראה לי בזה דהנה ראיתי בכלי חמדה בפרשת אחרי הביא בשם הגה"ק מסאכאעשוב זצ"ל לתרץ הקושי' דאיך מקריבין קרבנות ביוה"כ הרי ל"ה ממשק"י דאסורים באכילה מפני הצום ואין לומר כיון דאין האיסור בגופו רק דבר אחר גרם לו הוה ממשק"י דהא בפסחים מ"ח מבואר דאם אסור מה"ת אף אם ל"ה איסורו מגופו ל"ה ממשק"י וא"כ יוה"כ היא מה"ת ול"ה ממשק"י ותירץ הגאון הנ"ל דהרי ר"י ור"ל פליגי באכלו וחזר והקיאו אם חייב דר"י ס"ל הנאת גרון הוה אכילה ור"ל ס"ל דבעינין הנאת מעים והנה ביוה"כ כ"כ הפוסקים דבעינין הנאת מעים משום דבעינין יתיבא דעתא וא"כ באכלו והקיאו ביוה"כ אין איסור מה"ת כיון דליכא הנאת מעים אמנם לענין שיהא מותר לישראל ברור הדבר דשפיר הוה ממשק"י כיון דיכול לאכול ביוה"כ ע"י הנאת גרון לבד ובכ"מ הוה אכילה. ולר"ל דסובר דבעינין דוקא הנאת מעיו לדידי' בל"ז לק"מ דהרי הוא סובר ח"ש מותר מה"ת וא"כ יכול לאכול מה"ת כזית דהוה ת"ש גבי יוה"כ וא"כ בין לר"י ובין לר"ל שפיר הוה ממשק"י ואף דמדרבנן אסור מ"מ באיסור דרבנן שפיר היכא שדבר אחר גרם לו הוה ממשק"י עכ"ד הגה"ק הנ"ל ודפח"ח. ומעתה יש לומר דמשו"ה אין לאכול השעיר ביום המחרת משום דגם ביוה"כ יוכל לאכלו דהיינו לר"י ע"י הנאת גרון לבד ולר"ל יוכל לאכול כזית וכנ"ל ולכך נאכל דוקא לערב כן הי' נראה

ו') אולם תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לקושי' הנ"ל וכמו שאבאר. דהנה בפיהמ"ש לרמב"ם במנחות פ"ב כתב שם דלחה"פ נאכלת רק בשבת ולא בלילה ובתויו"ט שם הקשה ממנחות צ"ט הנ"ל דאם חל יוה"כ בשבת החלות מתחלקות לערב הרי דנאכלות בלילה כדין קדק"ד שנאכלים ליום ולילה ובהגהות חק נתן שם רצה לתרץ דבחל שבת יוה"כ דא"א לאוכלו יוה"כ מפני הצום משו"ה נאכלות בלילה אבל בכל השנה דיכול לאכלם ביום אסור לאוכלם במוצ"ש ורק שהקשה דמנ"ל להרמב"ם חילוק הזה. והנה מ"ש לחלק דכיון שא"י לאוכלם ביום מפני הצום משו"ה יכול לאוכלם בלילה כיון אל האמת דכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש בפי"א דמנחות על המשנה הנ"ל דהחלות מתחלקות לערב וז"ל כבר ידעת שסדור הלחם יהי' ביום השבת שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן וגו' ויום השבת יאכל אם לא ימנע הצום עכ"ל הרי בפירוש חילוק הזה דביום השבת יאכל ולא במוצ"ש אם לא ימנע הצום דבחל יוה"כ בשבת כיון שא"א לאוכלו בשבת יוכל לאכול במוצ"ש ולפלא על התויו"ט שלא ראה דברי הרמב"ם במקומם. ומה שהקשה החק נתן דמנ"ל לרבינו חילוק הזה לק"מ דהרי כבר הבאתי בשם הר"י מקורביל ומאורליינש דאמרינין אוקי לילות בהדי ימים וא"כ ה"ה בלחה"פ כיון דא"א לאכול ביום מפני הצום אמרינין אוקי לילה בהדי יום אבל ביכול לאכול ביום באמת אסור לאוכלו במוצ"ש וז"ב ומיושב שיטת הרמב"ם ז"ל. ומעתה יוקשה למה יכול לאכול לחה"פ במוצ"ש משום דלא הי' יכול לאוכלו ביום הצום הרי מה"ת יכול לאכול גם ביוה"כ לר"י ע"י הנאת גרון ולר"ל ח"ש דהיא כזית וא"כ איך מותר לאכול במוצ"ש. אלא עכצ"ל דבקדשים אין לאכול ע"י הנאת גרון לבד כיון דבעינין למשחה כדרך שהמלכים אוכלים ואין זה דרך מלכים לאכול ולהקיא. וגם לר"ל נראה דא"א לאכול פחות מככותבות דהנה בלחה"פ קודם שנשתלחה בו מארה הרי הי' אוכל מעט ומשביע וכיון שהי' משביע א"כ גם לר"ל אסור מה"ת לאכול גם פחות מככותבות. ואפי' לאחר שנשתלחה מארה מ"מ להמבואר בתמורה כ"ג דאם הי' לו אכילה מועטת הי' אוכל עמו חולין כדי שיהא נאכל על השובע וביוה"כ א"א זה, וא"כ א"א לאוכלו ביוה"כ ולכך החלות מתחלקות לערב. ובפרט למ"ש מו"ח הגאון שליט"א בסי' הנ"ל דבל"ז א"א לאכול כזית לר"ל דבה"ג גם ר"ל מודה דח"ש אסור מה"ת כיון שאוכל כזית וכמו שהביא שם בשם השו"מ בפירוש הירושלמי דפ"ו דתרומות יעו"ש בדבריו המתוקים. וא"כ שוב קשה הקושי' הנ"ל למה לא הי' השעיר נאכל ג"כ למחר כיון דלא הי' באפשרי לאכלו ביום מפני הצום ונימא אוקי יום המחרת בהדי יום הזביחה וכנ"ל

ז') ולכן נראה דהרי כבר העיר מו"ח שליט"א בתשובתו שם דהרי הי' יכול לאכלו ביוה"כ שלכד"א לשיטת המרדכי בפרק כ"ש דאין איסור כלל בשלכד"א יעו"ש בתשובתו. אכן כבר הביא שם מו"ח שליט"א בשמי דא"א לאכול בשלכד"א אף אם נאמר דכל המצות יוצאין באכילת שלכד"א מ"מ בקדשים דבעינין למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ואין דרך המלכים לאכול בשלכד"א יעו"ש. ומעתה נראה דמשו"ה נקטה המשנה דאם חל יוה"כ בע"ש הי' נאכל לערב משום דבאמת אם חל יוה"כ בשאר הימים הי' נאכל השעיר גם ביום המחרת משום דלא הי' יכול לאכול ביום זבחו ואי דהי' יכול לאכלו חי וכדברי מו"ח שליט"א אין זה אכילה דהוה שלכד"א, אבל בחל בער"ש אז באמת אין לאכלו כ"א בערב ולא ליום המחרת והטעם כיון דבשבת