גבעת הלבונה רטז

וזה רק בתר שניתנה תורה ונתחדשה הלל"מ שיעורין דשנים וסימנים. אמנם אז באברהם קודם שניתנה תורה אף אם נאמר דהי' לו דין ישראל מ"מ בודאי דלענין גדלות לא הי' הדבר תלוי בסימנים ושנים דהרי לא נאמרה הלכה עדיין וא"כ שפיר הי' לו אז דין גדול וז"ב מאוד. ובזה נראה לומר עוד יותר דאף אם כבר גדול בשנים וסימנים אם אינו בן דעה עדיין שפיר יכול למחות כשנעשה בן דעת דכיון דכשבא להתגייר הי' בן נח ובדיני ב"נ הוא קטן ואם ימחה יעשה שוב ב"נ שפיר יכול למחות אף שבדיני ישראל כבר הוא גדול מ"מ כיון דבא להתגייר כשהוא קטן בדיני ב"נ ואם ימחה שוב קטן הוא שפיר יכול למחות. ובזה מיושב קושית התוס' בכתובות י"א שם בהא דקאמר לכי גדלה והרי כבר היא נערה. ולהנ"ל מיושב דאם אינה בת דעת עדיין שתהי' גם בדיני ב"נ גדולה יכולה למחות עדיין אף שהיא נערה בדיני התורה ולזה צריך להמתין עד שתגדיל גם בדיני ב"נ ודוק בזה. ועכ"פ אף אם נפקפק בזה מ"מ קודם מ"ת בודאי הי' העיקר תלוי בהיותו בן דעה וא"כ בודאי דישמעאל הי' אז כבר בן דעה והוה גר גמור מה"ת ומיושב קושית הפנים יפות הנ"ל. וביותר אני תמה עליו בקושי' זו דהרי הא דבעינין י"ג שנים ויום א' אין הפירוש דבעינין גם יום א' רק י"ג שנים שלמים וכיון שמתחיל היום שנולד בו יום א' קרינין בי' וכמ"ש הסמ"ע והש"ך בחו"מ סי' ל"ה והמג"א בסי' נ"ג. וא"כ כיון שכתב רש"י דנמלאו לו י"ג שנים א"כ שוב הוה גדול ואף לשיטת הפוסקים שהביא הש"ך שם דבעינין י"ג מעל"ע ג"כ נכון דלשיטה זו הרי הפירוש נמלאו לו י"ג שנים היינו מעל"ע וא"כ כבר הי' גדול אז לכל הדעות. ועוד דהרי קיי"ל ביבמות מ"ז דאינו גר עד שימול ויטבול וקאמר הש"ס שם דבאבות הוה נמי טבילה וא"כ גם באברהם ובניו בודאי הוה טבילה וא"כ יכול היות שמל את ישמעאל ביום הזה וטבלו ביום שלאחריו או איזה ימים אח"כ וא"כ כבר הי' גדול בטבילה דאז עיקר הגירות וא"כ אין התחלה לקושי' זו

ה') אמנם כן אף שאין קושי' מזה דבאמת הי' גדול בעת הגירות. אבל עכ"פ זה אמת דאז בעת המילה נתגיירו וכדברי הפנים יפות. וא"כ כיון שהשי"ת ציוה לו למול את ישמעאל בתורת בן וכמ"ש למעלה א"כ אם הי' מל בעצמו קודם ואח"כ לישמעאל א"כ הרי קיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ אחר הגירות אין הבנים נחשבים לבניו והרי ביבמות ס"ב פליגי בגר אי יוצא ידי פ"ו בבנים שהי' לו קודם שנתגייר וכתבו תוס' דאף ר"י דסובר דקיים סובר ג"כ דכקטן שנולד דמי ורק לענין פ"ו הואיל וקיים בנכרותו דאז זרעו מיוחס אחריו פטור נמי אח"כ יעו"ש. וא"כ לאחר שנתגייר אברהם שוב אין ישמעאל נחשב בנו ורק יצחק דנולד אחר הגירות הוא בנו, וא"כ בשלומא אם מל לישמעאל קודם א"כ בעת המילה הי' בנו עדיין שפיר מקיים מצות מילת בנו. אמנם אם הי' מל את עצמו קודם א"כ תיכף נעשה כקטן שנולד ואף דצריך ג"כ טבילה מ"מ חשש לשיטת ר"א ביבמות שם דמילה סגי ובפרט דיש לומר דלא רצה להפסיק בין המילה לטבילה וטבל תיכף אחר המילה ונעשה ישראל ושוב לא הי' נחשב ישמעאל בנו וכיון שהשי"ת ציוהו למול את ישמעאל בתורת בנו הוכרח לומר שימול מקודם לישמעאל דעדיין נחשב בנו ואח"כ ימול את עצמו. ובאמת מטעם זה אמרה שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק אע"ג דאמרו חז"ל לא תיהוי בי עיבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא. משום דאברהם נתגייר במילתו וא"כ ישמעאל שנולד קודם וג"כ נתגייר לא נחשב בנו כלל ורק יצחק שנולד אחר הגירות הי' בנו ולזה אמר לו ה' כי ביצחק יקרא לך זרע דישמעאל לא נחשב זרעו. ומשו"ה קראה אותו שרה בן האמה דאינו בנו שוב ואע"ג דגם בן האמה איננו שוב אחרי שנתגייר גם ישמעאל הוא משום דאף אחרי גירות קיי"ל דאסור בקרובת האם עכ"פ מדרבנן ומותר בקרובת אב ואקצר. ועכ"פ עפ"י הלכה הי' מה שמל את ישמעאל קודם ודוק [ודע שהנני מסופק בהא דאינו גר עד שימול ויטבול דיש לומר דהגירות התחיל בעת המילה ונגמר בטבילה וכיון שטבל נעשה גר למפרע משעת המילה וכעין שכתבו תוס' בב"מ דף י' דכשבעל לוקה למפרע על הקידושין כן נאמר בזה. וקצת ראי' לזה דאל"כ הרי קיי"ל דבמל כשהוא נכרי ל"מ הגירות וצריך הטד"ב ולדעת הר"ח אין לו תקנה כמבואר בטויו"ד סי' רס"ח והרי כל גר כשהוא נימול הוא גוי עדיין וע"כ דנעשה ישראל למפרע. והגם כי אין זה ראי' דשאני היכא דנימול לשם גירות, מ"מ גם בלא ראי' יש לומר כן ולא נפניתי כעת לעיין בזה]

ו') ובדרך אגדה נראה לבאר הקרא דהמול לכם כל זכר ונמלתם את בשר ערלתכם שדקדקתי למעלה דהך ונמלתם אין לו פירוש מה בעי בזה וגם לשון ונמלתם שדיקדק רש"י. דהנה שמעתי בשם רבינו הגה"ק מו"ה יהושע מבעלזא זצלל"ה שאמר לבאר מה שאנו אומרים בברית מילה בבהמ"ז הרחמן הוא יברך אבי הילד כו' מיום השמיני והלאה ירצה דמו כו' ודיקדק דהרי כרוז הזה מדבר באבי הילד ועל הרך הנימול יסד כרוז בפני עצמו ומהו שייכות לכאן הך מיום השמיני והלאה ירצה דמו דקאי על הילד וזה דקדוק עצום ודיבר בקדשו לבאר הדבר דהנה מצות מילה שאנו מקיימין בבשרנו אינו נחשב מצות הילד דהרי נימול שלא מדעתו ואינו בר דעת אז ואין ביכולתו לעכב ומי יודע אפשר שאם הי' ביכולתו הי' מעכב וא"כ אין המצוה נחשבת לו רק לאביו. אולם כאשר זיכהו ה' וזכה לבנים, ומל אותם כמצות ה' זהו לעד שהוא חפץ במצוה זו וגם אם הי' נצרך בעצמו למול ג"כ הי' נימול ואז נחשב לו מילתו ג"כ כאי נימול בעצמו ובדעתו ומחשבתו ורצונו. וזהו כוונת הפייטן בכרוז הנ"ל שמברך את אבי הילד ואמר מיום השמיני והלאה ירצה דמו מוסב על אבי הילד שיהי' נחשב לו למצוה גם הדם שלו שנימול ביום השמיני אף שקטן הי' באותו שעה כ"ד הקדושים. ומעתה נראה דדבריו הקדושים מרומזים בקרא דה' אמר המול לכם כל זכר היינו הבנים כמו שהארכתי בדברינו ועי"ז ונמלתם את בשר ערלתכם היינו דבזה יהי' נחשב לכם גם מילת עצמכם כאילו מלתם עצמיכם וע"ז אמר ונמלתם כי כבר המה נמולים ויהי' נחשב כאילו אתם מלתם עצמיכם וממש דבריו הקדושים מפורשים בקרא ודוק

סימן ס' א') אמנם אחרי שתירצנו דברי המג"א במ"ש דמילה אינו עובר בכל שעה עדיין עלינו לבאר דבריו במ"ש לחלק בין עשה דתשביתו דעובר בכל שעה משא"כ במילה והדבר צריד ביאור דתשביתו הוה מ"ע כמו מילה ומדוע עובר בתשביתו בכל שעה ולא במילה ואיזה חילוק יש ביניהם ובאמת שהצל"ח בפסחים דף ו' כתב דתשביתו הוא ממש כמו מילה דעובר בסוף היום כמו עשה דביום השמיני ימול דעובר רק בסוף היום יעו"ש. ואולם לא ראה דברי המג"א הנ"ל שכתב בהיפוך. ואולם צ"ב סברתם במה פליגי. ונראה דהנה כבר נסתפק המנ"ח במצוה כ' אי עשה דמילה היא עשה חיובית בקום ועשה דצריך להמתין עד יום השמיני למול את בנו ואם מל קודם זמנו עובר בעשה או דהמצוה בשוא"ת שלא יהי' ערל ואם נימול קודם זמנו ג"כ אינו ערל יעו"ש באורך, ולענ"ד נראה לפ"מ שדקדקתי בסי' הקודם מדברי הרמב"ם דהאב אינו עובר בעשה בכל יום משום דהמצוה שלו הוא רק למול בנו וא"כ אצל האב המ"ע הוא בקום ועשה אולם הבן שעובר בכל יום א"כ חוץ המצוה החיובית שעליו למול א"ע מחויב ג"כ במ"ע שלילית שלא יהי' ערל כמו שהארכתי בביאור קרא דונמלתם דהמצוה שיהי'