גבעת הלבונה רטו

לעשות כמו אביו כמבואר במדרש הנ"ל

ב') ויש להמתיק הדבר ביותר בדברי המדרש הנ"ל בהא דיצחק שרצה להמתין עד שיהי' בן י"ג. דהנה בגוף הדבר שאנו מלין הילדים אחרי היותם בני ח' אם לא נימולו בזמנם לכאורה יש להעיר דהנה כבר נחלקו הרדב"ז וזקיני החכ"ץ בענין שיהוי מצוה כדי לעשות מצוה יותר גדולה. ואולם כבר כתבתי בתשובה דזה רק לעשות מצוה אחרת. אמנם במקום דמצוה זו בעצמה תהי' נעשה באופן יותר משובח שפיר לכ"ע עדיף להמתין לעשות המצוה בשלמות יותר ומצאתי כן בחכ"ץ בתשובה סי' ק"ו שכתב כן. וא"כ בנ"ד דכל איש מחויב למול עצמו ורק בהיותו קטן אינו מקיים בעצמו המצוה וא"כ הואיל וכבר עבר יום השמיני ואיכא רק משום זריזין מקדימין אצל האב וא"כ ראוי להמתין עד י"ג דאז יקיימו שניהם האב והבן דכבר הארכתי בסי' הקדום דגם בגדול המצוה על האב בראי' מישמעאל דכתיב ג"כ בנו. אולם נראה כיון דחזינין ביצחק שהמתין עד שנתגדל עשו עיכב בעצמו משו"ה אסוף לנו להמתין דשמא כשיהי' הבן גדול יעכב בעצמו. אכן יצחק שלא ידע עדיין ולא עלתה על דעתו שיעכב שפיר המתין דרצה שגם הבן יקיים המצוה ואולם שלא נימא דאז כבר אין האב מקיים המצוה כדברי המנ"ח הנ"ל בסי' הקודם ולזה הביא לעצמו ראי' מאביו וישמעאל דכתיב בנו ומוכח דגם אז המצוה על האב וכדברינו. ועוד דבאמת יש לחוש שבתוך כך ימות הבן וכמו שדן הנוב"י בתנינא יו"ד קס"ו דאסור להמתין במילה שמא ימות הילד יעו"ש. ורק החכ"ץ דמיירי בזמן מועט ובזה ל"ח למיתה אבל כאן דהוא זמן מרובה שפיר חיישינן למיתה ומשו"ה אסור להמתין, אמנם ביצחק דכבר הבטיח לו ה' ולאום. מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר וא"כ ליכא בזה חששא דשמא ימות ושפיר המתין עד י"ג שיהי' המצוה גם על הבן ומיושב המדרש הנ"ל

ומעתה מיושבים דברי הנוב"י הנ"ל בפתח דברינו דבאמת אין בזה רק משום זריזין מקדימין וכדמוכח מהמדרש והרמב"ם ומג"א ומשו"ה בכחינו לגזור ולעכב המצוה ואין בזה עקירת דבר מה"ת ודוק בזה

ג') ובדרכינו הנ"ל נראה לבאר מה שתמוה לכאורה בקרא דפ' לך שם ויקח אברהם את ישמעאל בנו כו' וימל בשר ערלתם כו' ואח"כ כתיב ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו כו' ומשמע לכאורה דמל מקודם את ישמעאל בנו ואח"כ את עצמו והאור החיים שם דיקדק בזה ופירש דבאמת מל עצמו מקודם מטעם דהמל ימול ובזה פירש הקרא דכתיב כאשר דיבר אתו א' בישמעאל דהיינו שלא נטעה שמל מקודם לישמעאל ואח"כ את עצמו ורק כאשר דבר א' המול ימול ודרשינין המל ימול יעו"ש. אכן לענ"ד דבריו תמוהים דהרי בע"ז כ"ז קאמר הש"ס דערל ישראל כמאן דמהול דמי משום דמחויב במצות מילה וא"כ אברהם שכבר נצטוה במילה הי' כשר למול אף קודם מילתו כמפורש בש"ס שם וא"כ א"א לפרש הקרא כן. וא"כ שוב שפיר יש לומר דמל מקודם את ישמעאל ואח"כ את עצמו כדמוכח קרא. ושוב צ"ב הך כאשר דיבר אתו ה' שדיקדק האו"ח. [והנה למ"ש לעיל בסי' נ"ז אות א' דגם בתורת בי"ד אין האשה חייבת דאינו ממעט ולא אתה כדדרשינין אותו ולא אותה נכון הדבר דקרא משמיענו זה] ולכן נראה לענ"ד דאדרבה. דלכאורה איך אפשר לומר דמל מקודם לישמעאל דהרי בקידושין כ"ט מבואר בפדה"ב ותורה דהוא קודם לבנו וא"כ גם במילה הדבר ברור דהדין כן דמצוה דגופו עדיף לכ"ע והוא קודם ואף ר"י דסובר בקידושין שם בנו קודם הוא רק מטעמא דמצותו על אביו וזה ל"ש באברהם דנצטוה בעצמו ולא אביו נצטוה עליו ובפרט במילה דמצות עצמו בכרת ועובר בכל יום ומצות בנו שעליו אינו בכרת ואינו עובר בכל יום בודאי דלכ"ע הוא קודם וא"כ מדוע מל אברהם בנו קודם והאור החיים שם העיר רק מטעם המל ימול ובאמת בל"ז הוא קודם מטעמים הנ"ל. אכן בדרכינו באות א' נכון הדבר דאאע"ה דיקדק במאמר השי"ת מקודם המול לכם כל זכר דזה המצוה על האב והבי"ד ואח"כ אמר ונמלתם את בשר ערלתכם דמדבר במילת עצמו ואח"כ ובן שמנת ימים הואיל וזה הי' אח"כ דבעת שנצטוה לא הי' לו עוד בן ח' ימים רק אח"כ. עכ"פ מבואר דהשי"ת ציוה מקודם על ישמעאל ואח"כ על עצמו ועשה כסדר שנצטוה מפי ה' וזה כאשר דיבר אתו ה' שלא תיקשה מדוע שינה ומל בנו קודם וע"ז קאמר דככה נצטוה מאת ה' ומבואר קרא הנ"ל באר היטב ודוק

ד') אכן עכ"ז נהי דבאמת כן נצטוה מפי ה' מ"מ הדבר טעמא בעי מדוע באמת אמר לו ה' ככה והגם דאין חקר לתבונתו ובמופלא מאתנו אין לנו לחקור ומי בא בסוד ה'. אכן הרשות נתונה ונראה לענ"ד דהדבר הי' עפ"י הלכה ובאמת בכל מקום מילת עצמו קודם למילת בנו ורק שם הי' טעם בדבר. דהנה הפנים יפות בפ' לך הקשה לפמ"ש רש"י שם בעצם היום הזה דנמלאו אז לישמעאל י"ב שנה א"כ האיך גיירו אז הרי אינו נעשה גדול רק בבן י"ג ויום א' וקודם לזה הוה קטן וא"כ הגירות רק דרבנן ויכול למחות בגדלותו כמבואר בכתובות י"א. ותירץ דישמעאל נימול בתורת עבד יליד בית יעו"ש. אכן דבריו תמוהים דהרי מפורש בקרא ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו הרי דישמעאל נימול בתורת בן דאל"כ הוא בכלל ילידי ביתו ובפרט לפמ"ש בסי' הקדום דמזה הקרא נלמד דהמצוה על האב גם בבנו גדול מדכתיב בנו כמו שכתב הפ"י ביצחק וא"כ מפורש בקרא דנימול בתורת בן. אכן בגוף הקושי' לכאורה מנ"ל דנתגייר אז והרי אם נאמר דאאע"ה הי' לו דין ישראל יש לומר דגם קודם המילה משהכיר את בוראו נעשה ישראל וא"כ גם ישמעאל הי' ישראל מלידה וא"כ גירות דהרי בקידושין י"ז קאמר על עשו דהי' ישראל מומר אף דלא נימול כמבואר במדרש הנ"ל וע"כ משום דאביו הי' ישראל וה"ה ישמעאל. אולם נראה בדעת הפנים יפות דאאע"ה נעשה ישראל בעת שקיבל עליו לקיים כל התורה אז נעשה ישראל וא"כ לפמ"ש מהרש"א בח"א ביבמות ק' דאאע"ה קיים התורה רק מעת שנימול וא"כ בודאי דאז הוה גירות וא"כ שפיר הקשה איך גיירו אז דהי' קטן והוה רק דרבנן ועפ"י דבריו יוצדקו דברי המנ"ח שהבאתי בסי' הקדום דבנעשה גדול פקע חיוב האב ותמהתי עליו דהרי ישמעאל הי' גדול אז יעו"ש באות ב'. ולדברי הפנים יפות הנ"ל באמת לא הי' אז גדול עדיין ישמעאל ויש לומר דלהכי דיקדק הקרא בעצם היום הזה להשמיעינו דמל אותו טרם שנעשה גדול דאז המצוה על האב עדיין. והגם דלדברי הפנים יפות בל"ז נימול ישמעאל בתורת יליד בית ולא בתורת בן אמנם עכ"פ אין קושי' על המנ"ח. אמנם בגוף קושית הפנים יפות תמה אני דהרי כבר כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ו דשיעורא דבן י"ג ויום א' הוא מהלל"מ והרמב"ם כתב דבב"נ לא נאמרו שיעורין וכ' החת"ס בתשובה חיו"ד סי' קפ"ד דלפ"ז אין ב"נ נעשה גדול בשנים וסימנים רק בהיותו בן דעה יעו"ש. ולפ"ז ברור הדבר דהא דהגדילו יכולין למחות הוא רק כשנתגייר קודם שהי' בן דעת דאיננו גדול בדיני ב"נ. אכן אם בעת שנתגייר כבר הוא גדול בדעת ובדיני ב"נ הוא גדול אף שבדיני ישראל איננו גדול עדיין מ"מ כיון שבעת שבא להתגייר הי' גדול שוב מעשיו קיימין ואף דבישראל בעינין שנים וסימנים לגדלות מ"מ אמרינין ממ"נ אם חוזר מחמת שאינו רוצה להתגייר א"כ שוב הוא ב"נ והוה גדול וכעין שכתבו תוס' בכתובות י"א דכיון שבהך זכי' נעשה ישראל הו"ל ישראל גמור לענין זכי' כמו כן בהיפוך כיון דבהך מחאה נעשה ב"נ א"כ הוה גדול שוב ועדיף יותר משם וז"ב. ואף אם נפקפק בזה לדינא דכיון שבדין ישראל הוא קטן עדיין יכול למחות הדבר ברור