גבעת הלבונה ריג

דעל קיום מ"ע מכין עד שתצא נפשו מ"מ לפמ"ש רש"י בחולין קל"ב החילוק בין מ"ע דמכין עד שתצא נפשו ובין ל"ת דבל"ת עונשו בתורה כרת או מלקות יעו"ש. וא"כ במ"ע דפסח ומילה דמפורש בקרא כרת בביטולם שפיר אין כופין כמו במצות ל"ת ומשו"ה אין מחויב לכופו ע"ז. ואי דהאב מחויב לקיים המ"ע למול בנו לא מצינו בשום מקום שאם אחד צריך לקיים מ"ע יוכל לכוף לאחר ע"ז וה"ה כאן כיון שמשום המ"ע של הבן בעצמו אין כופין ממילא אין לכופו בשביל מ"ע של האב. וכיון שאין כופין שוב אין מעכבו בפסח כיון שאין בידו לכופו ורק קודם היות הבן גדול דאינו נענש הבן אז מחויב האב לכופו ולא בהיותו איש וא"כ מדברי הירושלמי ראי' גדולה דהמצוה על האב גם כשהבן גדול מדצריך קרא ע"ז ודוק. ועכ"פ זכינו דדעת הרמב"ם בה' ק"פ דמילת בניו מעכבים בפסח רק בקטנותן ובעבדים מעכב גם כשהם גדולים מפורשים בירושלמי הנ"ל דרק אם הבן כבר איש אין ערלתו מעכבת האב בפסח אבל עד היותו איש האב מעוכב על ידו והמנ"ח במצוה ב' שם האריך בביאור שיטת הרמב"ם ותמה עליו ולא העלה דבר ברור ובאמת מקור מקומו טהור של הרמב"ם ז"ל הוא מירושלמי הנ"ל ואקצר. ובזה מיושב ג"כ המדרש הנ"ל ביצחק שבהיות עשו בן י"ג עיכב ולא רצה למול וקשה מדוע לא מל אותו יצחק בע"כ הרי הי' ברשותו. ובהנ"ל מיושב דכשהוא גדול שוב אין לכופו אף שהאב מחויב בדבר, מ"מ אין לכופו וכנ"ל

ד) והנה אחרי עלות בידינו כ"ז דמקרא דאברהם נשמע גם דאחר ח' המצוה על האב א"כ שוב נסתרה דרכי בסי' נ"ו בישוב דברי הכ"מ הנ"ל דהרי גם מצוה זו הוה עשה דקודם הדבור וא"כ שוב קשה מדוע הוצרך ללמוד מק"ו מיו"ט הרי הדבר מפורש במשנה. אכן נראה בדעתו דבאמת מהני מקומות שהבאתי בסי' הנ"ל מהמשנה דנימול לי"א ומש"ס דממעט תשיעי מוכח רק דמצות האב אינו דוחה שבת שלב"ז ועדיין יש לומר דרק בזה שהוא עשה גרידא אינו דוחה שבת אכן גדול המל עצמו דבזה הוה עשה שיב"כ שפיר דוחה שבת דרק במילת האב דמצד הדין ראוי שלא ידחה שבת דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ ורק דגלי קרא דביום השמיני דדוחה בזה אמרינן דרק בזמנו אבל גדול המל עצמו דגם העשה יש בה כרת וראוי שידחה לאו דשבת כדקאמר הש"ס ביבמות ה' מפסח שכן כרת (ואף דהש"ס קאמר שם ג"כ ממילה ופסח שכן כרת היא משום דבמה הצד פרכינן פירכא כ"ד כמ"ש הריטב"א שם דבמילת האב אין בה כרת יעו"ש] וא"כ שפיר יש לומר דדוחה שבת אף דהוא שלב"ז ואין ראי' לזה מהמשנה ומהגמרא. ולזה הביא ראי' מיו"ט דמבואר דשלב"ז בשום פעם אינו דוחה יו"ט ומשמע אפי' מילת עצמו ובע"כ משום דהפירוש בקרא יום השמיני למעוטי תשיעי היינו וכן לעולם דחוץ שמיני שום מילה אינו דוחה שבת וצדקו דברי הכ"מ הנ"ל

ה) אמנם באמת טעמא בעי מדוע מילת גדול אינו דוחה שבת ובפרט יו"ט והרי עשה שיש בה כרת היא ודוחה עשה ול"ת ובפרט לשיטת הראב"ד בה' מילה דבכל יום עובר בעשה שיש בה כרת וחייב כרת בכל יום בודאי דקשה. ובפרט הואיל ואין לנו מקרא מפורש ע"ז דמילת גדול אינו דוחה שבת ויו"ט מנ"ל לדרוש הקרא דממעט אף גדול בעוד שיש לומר דקרא ממעט רק מילת אב לבנו הקטן דרק עשה גרידא ולא מילת גדול וכנ"ל. אכן נראה בישוב הקושי'. דהנה חתני אהובי הרה"ג המובהק מו"ה יוסף מרדכי שליט"א האבד"ק גאליגורא כתב לי קושי' שהקשה אותו הרב מו"ה ישראל קערנקרויט שליט"א הדומ"ץ בק' באבוב בגוף הדבר דמילה דוחה שבת דהרי מילה היא אות כמבואר בשבת קל"ב וא"כ כמו דאמרינן בתפילין בעירובין צ"ו דמשו"ה אין מניחין בשויו"ט משום דהמה גופייהו אות וא"כ גם במילה ראוי לומר שבת גופי' אות ולא לידחי שבת עכ"ק. אכן אנכי השבתיו דבאמת הדבר ברור דאות היא רק על הנימול בעצמו ולא במילת בנו ובקרא כתיב אות אקרא דונמלתם בשר ערלתכם דזה מדבר במילת עצמו כאשר אבאר בעזהי"ת בסימנים הבאים אבל מילת בנו אינו אות דאינו על גופו ואף דבשבת קל"ב שם רוצה לומר דדוחה שבת משום זה שם קאמר רק דכתיב בי' אות והי דבמילה כתיב אות וילפינן מגז"ש כמבואר שם אבל הדבר ברור דמילת בנו אינו אות על האב וא"כ שפיר ל"ש הא דקאמר הש"ס בתפילין דהמה גופייהו אות דזה לאו מטעם אות היא ומיושב הקושי' הנ"ל וז"פ. וחתני שליט"א כתב לי אח"ז שגם הוא העיר בזה בתשובתו להרב הנ"ל והאריך בזה בפלפולים נחמדים. ומעתה זה רק מילת בנו אבל מילת עצמו שפיר בל"ז אינו דוחה משום דהיא גופי' אות כמו בתפילין וכקו' הרב הנ"ל ואף דהש"ס בשבת קל"ב שם קאמר גדול דכתיב בי' ברית לידחי שבת היא רק משום דהוה גז"ש. אבל מצד דחי' ליכא למימר בזה דאדרבה ומיושב הכל בעזהי"ת

ו') והנה העירני ידידי הרב החריף ובקי מו"ה אברהם משה גערטנער שליט"א מפה"ק דגוף הקושי' שהקשיתי על הכ"מ קשה ג"כ על רש"י בשבת קל"ב ע"א בד"ה דכתיב שכתב והאי קרא בגדול כתיב מדמחייב לי' כרת כו' ואנן אמרינין לקמן דאפי' יו"ט אינו דוחה רק בזמנו עכ"ל. הרי דדברי הכ"מ מפורשים ברש"י וקשה גם על רש"י כמו על הכ"מ וג"כ נצטרך לומר כמו שכתבתי דהו"א דגדול דחייב כרת העשה שלו דוחה הלאו לזה הוצרך ללמוד מיו"ט ועכ"פ אין קושי' על הכ"מ דדבריו מפורשים ברש"י עכ"ד ידידי הנ"ל. אכן האמנם דיפה העיר מדברי רש"י אבל באמת דברי רש"י אין להם ענין לדברי הכ"מ דהרי רש"י כתב שם לפרושי הקושי' שהקשה הש"ס לס"ד דמשו"ה דוחה שבת משום דכתיב בי' ברית וע"ז הקשה דגדול דכתיב בי' ברית לידחי ג"כ. ולכאורה קשה מדוע הקשה הש"ס מגדול ולא הקשה גם מקטן אחר יום השמיני דשלב"ז אינו דוחה שבת ואמאי והרי גם בקטן שלב"ז נאמר ברית ואטו ברית דקרא קאי רק אמילה בזמנו ומדוע הקשה רק מגדול וע"כ דבאמת אין הקושי' משלב"ז דבזה ידע הש"ס המיעוט דשמיני למעט תשיעי דהפירוש דתשיעי אינו דוחה וכמו שהארכתי בסי' נ"ו ולזה הקשה מגדול דבזה ליכא מיעוט והוצרך רש"י להביא דמנ"ל להש"ס באמת דאינו דוחה אם המיעוט לא קאי עלי'. אבל למסקנת הש"ס דמשו"ה דחי שבת משום דכתיב וביום א"כ אין שום חילוק בין קטן לגדול שלב"ז דרק יום השמיני דוחה שבת ושוב נשמע מכל המקומות שהבאתי ולזה שפיר הקשיתי על הכ"מ ושפיר הוצרכתי לתרץ כל האמור

ואולם אחר כל התירוצים עדיין דברי הכ"מ תמוהים מסוגי' דשבת קל"ב הנ"ל דמפורש בש"ס גדול דכתיב בי' ברית לידחי שבת ומבואר דבאמת אינו דוחה וא"כ הדבר מפורש בש"ס ואמנם האמת דרש"י כתב דילפינין מיו"ט אבל עכ"פ זה רק טעמא דש"ס אבל הרמב"ם א"צ ללמוד הדבר מיו"ט מאחר דהדבר מפורש בש"ס ואמאי כתב הכ"מ דהרמב"ם למד הדבר מיו"ט ובזה לא יוצדקו כל התירוצים שכתבתי בזה ואין בידי לתרץ והשי"ת יאר עיני במאור תורתו הקדושה

סי' נ"ט

א') והנה העלינו בעזה"י בסי' הקודם דהאב מחויב מה"ת במילת בנו גם אחר ח' ימים והיא בכלל מצות מילה שנאמרה לאאע"ה. והנה בהיות כן שוב יוקשה הקושי' שהקשיתי בפתח דברי על הנוב"י שדן עלה רק מטעם זריזין מקדימין והרי כיון שהיא מצוה מה"ת א"כ עובר בכל יום