גבעת הלבונה ריב

כנ"ל כיון דסובר דגם אחר הקרא דסיני יצא בדיעבד וכנ"ל באות הקדום

סי' נח

א) והנה מהאמור בסי' הקדום עלה בידינו שאין ראי' מהך דהמול לו כל זכר הנאמר בק"פ דהאב מחויב למול בנו בהיותו אחר שמנה ימים וא"כ שוב צדקו לכאורה דברי המחה"ש הנ"ל בפתח דברינו. ואולם יוקשה לפ"ז הסוגי' דשבת קל"ב הנ"ל ודברי רש"י דנפק"ל מקרא דהמול לכם כל זכר דגם אח"כ חובה על האב. והנה לכאורה רציתי לומר דכונת רש"י עפמ"ש בסי' הקדום אות א' דעכ"פ מחויב האב בתורת בי"ד דכל ישראל חייבים בזה ונלמד מהמול לכם כל זכר ורק שכתבתי שם דהבי"ד וכל ישראל חייבים רק בתורת ערבות ואם אין מצוה על האב ליכא בזה ערבות וגם ישראל פטורים. ומעתה נראה דבאמת מקרא דהמול לכם כל זכר נשמע דחובה על הבי"ד כמבואר בקידושין כ"ט שם ורק דממילא נשמע מזה דבע"כ גם האב מצווה בתורת אב דאל"כ ל"ש לחייב הבי"ד כיון שהולד בעצמו קטן. וליכא עליו חיובא ליכא בזה ערבות וכנ"ל בדברינו שם. וא"כ באמת זה כונת רש"י דנפק"ל מהמול לכם כל זכר דכיון דהבי"ד חייבים בע"כ דגם האב מחויב כן הי' נראה לכאורה. אבל עדיין יוקשה דכיון דבקרא הנאמר לחייב האב ליכא שום רמז מזה האיך אפשר שבקרא יהי' חובת הערבים ולא חובת האב גופי' וזה יהי' נשמע רק מחובת הערב זה מעין יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא

ואשר ע"כ נראה לומר בזה דגוף דברי המקנה והמחה"ש שטרחו למצוא חיובא דאב אחר ח' תמוהים. ובאמת הדבר מפורש בקרא להמעיין. דהנה בקרא הנאמר לאאע"ה שטחות הכתובים המה כך זאת בריתי כו' המול לכם כל זכר ונמלתם את בשר ערלתכם כו' ובן שמנת ימים ימול לכם כו', ובש"ס קידושין שם יליף דהמצוה על האב מקרא דוימל אברהם ולא הביא מקרא דהמול לכם והטעם כמ"ש הפ"י דמביא ראי' דמל אותו בתורת בן מדכתיב יצחק בנו יעו"ש. ומעתה לבתר שהביא הש"ס הך דוימל אברהם את יצחק בנו כאשר ציוה אותו ה'. והנה ה' ציוה רק הדברים הנאמרים בקרא שם דהיינו המול לכם כל זכר כו' ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר דהיא הציווי וקרא דוימל היא העשי' וכיון דבעשי' כתיב כאשר ציוה ומוכח דהציווי הוא בתורת אב כמ"ש הפ"י מיתורא דתיבת בנו וכן כתיב בציווי המול לכם כל זכר ומיני' ילפינן ג"כ דהבי"ד חייבים למולו כמבואר בקידושין שם וא"כ כמו כן הקרא דבן שמנת ימים ימול לכם כל זכר הוא ג"כ על האב ועל הבי"ד דהרי הלימוד דש"ס דעל הבי"ד חובה בודאי דהוא מתיבת לכם וא"כ הרי גם גבי ובן שמנת ימים כתי' לכם. וא"כ הקרא דהמול לכם כל זכר הוא אחר ח' ימים והקרא דבן שמנת ימים הוא מצוה דבשמיני ומזה ילפינן דהמצוה על האב בתורת אב וגם על הבי"ד וכמו כן הקרא דהמול לכם כל זכר דמיירי אחר שמנה א"א לומר דהמצוה רק על הבי"ד דהרי כבר הבאתי דבקרא כתיב ג"כ את ישמעאל בנו בהעשי' ומוכח דגם בבן י"ג המצוה בתורת אב כמ"ש בסי' נ"ו אות ח' וא"כ מוכח דגם אחר שמנה שנלמד מקרא דהמול לכם כל זכר בזה ג"כ המצוה על האב דהרי אין שום ציווי אחרת ואין לומר דרק בבן י"ג דהרי בקרא סתמא כתיב ובשלמא שמנת ימים כתיב בקרא וע"כ דהמול לכם כל זכר הוא אחר שמנה והמצוה מתחלת משמנה ימים ונמשכת לעולם ומשו"ה כתיב בישמעאל ג"כ בנו דגם בזה המצוה על האב ביחוד בתורת אב ועל הבי"ד בתורת בי"ד וכיון דכתיב גם בישמעאל תיבת בנו ומוכח דהקרא דהמול לכם הוא על האב אחר שמנה א"כ ממילא דמפורש בקרא דגם אחר שמנה המצוה על האב בתורת אב. ובש"ס יליף דהמצוה על האב מהעשי' מקרא דוימל ולא מהציווי דבן שמנת ימים משום דבעשי' מפורש דהוא בתורת אב וכיון דמקרא דעשי' נשמע דהציווי הוא בתורת אב א"כ כל הציווי הוא בתורת אב ובתורת בי"ד ונשמע דבכל עת וזמן החובה על האב בתורת אב [ובאמת שצע"ק דברי הש"ס דעל האב הביא הקרא בעשי' דהיא לשמנה ימים ועל הבי"ד הביא הקרא דהמול לכם דהוא אחר שמנה ימים והרי גם בשמנה המצוה על הבי"ד דבזה כתיב ג"כ ובן שמנת ימים ימול לכם כמ"ש] ובחנם דחקו בזה והדבר מפורש בקרא. וא"כ רש"י ז"ל במתק שפתיו רמז לזה בשבת קל"ב שם דנלמד מהמול לכם כל זכר דזה הקרא נאמר על אחר שמנה. ובאמת המעיין בעינא פקיחא יר דהדבר מדוקדק בקרא. דלכאורה מדוע לא אמר, השי"ת מקודם ובן שמנת ימים ואח"כ המול לכם כל זכר דהוא לאחר שמנה דהרי מקודם נעשה הילד בן שמנה. ואולם כשנאמר לו המצוה לא הי' לו אז ילד בן שמנה דיצחק נולד אח"כ ואברהם וישמעאל וילידי ביתו הי' גדולים ומשו"ה אמר השי"ת מקודם המצוה דהמול לכם כל זכר דהוא אחר ח' ובזה חייבים תיכף ואח"כ המצוה דבן שמנת דיקוים אח"כ כשיולד יצחק. וזכינו דמבואר בקרא דבין בשמנה ימים ובין אח"כ האב מצווה ובחנם נדחקו בזה ומקום הניחו לי בזה בעזהי"ת

ב) שוב מצאתי במנ"ח במצוה ב' האריך ג"כ בזה דמנ"ל דהאב חייב אחר ח' דבקרא מבואר בן שמנת ימים כדברי המחה"ש והעלה דנשמע מק"פ דמעכב כדברי המקנה ולא ראה דברי המקנה והמחה"ש הנ"ל ותלי"ת בדברינו נתבאר הדבר כל הצורך והמנ"ח לא מצא מקור אחר רק מק"פ ומשם אין ראי' כמ"ש בסי' הקודם ובעזה"י נתבאר הענין היטב. ואולם ראיתי שהמנ"ח שם דעתו דאע"ג דהאב מחויב גם אח"כ מ"מ החיוב רק עד היות הבן בן י"ג אמנם כשנעשה בן י"ג שוב אין המצוה על האב יעו"ש. ואולם זה רק לשיטתו דעיקר הדבר נלמד מק"פ וא"כ בגדול דאינו מעכב באכילת האב בע"כ דאינו מוזהר עליו אולם לפ"מ שביארתי דהלימוד מקרא דהמול לכם כל זכר א"כ הרי קרא סתמא כתיב והוה ממש כמ"ש המנ"ח שם בשם החינוך לענין מצות פדה"ב דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה החיוב גם כשהבן גדול וה"ה בזה דכתיב המול לכם כל זכר המצוה על האב גם כשנעשה גדול. ונראה ראי' גדולה לזה דהרי כבר כתבתי דכמו דהוכיח הש"ס דהחובה על האב מקרא דאת יצחק בנו כמ"ש הפ"י כמו"כ כתיב ג"כ במילת ישמעאל בנו וא"כ הרי ישמעאל כבר הי' אז בן י"ג וא"כ מוכח מאברהם וישמעאל דגם כשהוא גדול האב מחיוב כמפורש בקרא וזה ראי' גדולה בעזהי"ת

ג) ונראה עוד יותר דגם מק"פ ראי' דגם כשהוא גדול מחיוב האב למולו אף שהוא ג"כ מחויב (מצד עצמו דבירושלמי יבמות פ"ח ה"א איתא בזה"ל ר"א ור"א בשם רב הושעי' לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף עבדך איש אתה מוהלו בע"כ בנך איש אין, אתה מוהלו בע"כ ויעו"ש בק"ע שמפרש דהקרא קמ"ל דאם בנו גדול לא נימול אין מעכבו לאכול בפסח אלא העונש חל על הבן ורק עבדיו הגדולים מעכבים לאכול בפסח יעו"ש. וראיתי להק"ע בש"ק שם חמה מדוע לא ימול בנו הגדול בע"כ לכופו לקיים מ"ע שיב"כ ותירץ דאין חיוב מצוה זו על האב יותר מכל ישראל יעו"ש. ומוכח לכאורה דעד היותו גדול המצוה על האב וכשנעשה גדול נפקע החיוב מהאב וכדברי המנ"ח הנ"ל, אולם לענ"ד אדרבה אם נאמר דאין המצוה על האב למ"ל קרא דאין מעכבו בפסח מדוע יעכבו אם אין עליו חובה כלל. ולכן נראה דאדרבה מכאן מוכח ג"כ דהמצוה על האב גם בהיות הבן גדול וכמ"ש ורק הקרא מגלה בזה דאם נעשה גדול שוב אין חובה למולו בע"כ ואף