גבעת הלבונה רי

והוא נלמד מציווי אחד וע"כ דגם אז הי' המצוה ביום השמיני דאחר מ"ת דוקא וכנ"ל. ומעתה י"ל דהמה ידעו רק הדין דצריך למול אחרי שיעברו ג"כ ז' ימים דוקא צריכין למול ביום השמיני אבל לא ידעו הטעם דבזה היום הולך אחרי הלילה כמו אחרי מ"ת. והנה הפני"פ בפרשת שמות שם כתב דמזה הקרא משמע שהמעשה הי' בלילה מדקרי לי' מלון וגם דבודאי ביום הלך משה ובלילה הי' במלון והמילה היתה בלילה דמילה שלב"ז כשרה בלילה יעו"ש. ומעתה י"ל דזה הי' הטעם שנתעסק במלון תחילה משום דהוא סבור דהלילה הולכת אחר היום כמו בכל דבר קודם מ"ת שהי' הלילה הולכת אחר היום וא"כ לילה שאחר שמיני הוה זמנו עדיין ובזמנו אין מלין רק ביום ומשו"ה נתעסק במלון תחילה היינו שרצה ללון הלילה משום דסבר דבלילה פסול ובבוקר השכם יזדרז למצות מילה וא"כ לשיטתו לא נתרשל כלל. ואולם השי"ת רצה דבמצות מילה יהי' היום אחר הלילה כמו אחר מ"ת ומה"ט אמר קרא בן שמנת ימים דוקא וכנ"ל. וא"כ אז כבר הי' שלא בזמנו דכבר הי' תשיעי וא"כ מצותו גם בלילה ומשו"ה נענש משה משום שלא מל תיכף ואולם משה לא נתרשל רק טעה בדבר ומובן שפיר דברי הש"ס הנ"ל. ומעתה שפיר הוכרח המפרש לפרש שהי' הדבר ביום השמיני דאז שפיר יוצדק לומר כנ"ל דאם הי' אח"כ מדוע קאמר הש"ס דלא נתרשל משה ומיושב הכל בעזהי"ת

ה') ובזה נראה לפרש הקרא שם ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותאמר כי חתן דמים אתה לי. והנה הסיום הזה אינו מובן מה רצונה בדברים אלו שאמרה כי חתן דמים אתה לי. ובע"ז דף כ"ז לחד מ"ד היא בעצמה עשתה זה. והנראה דהנה כבר הבאתי באות א' בשם המקנה דאע"ג דאין האשה חייבת למול בנה מ"מ חייבת בתורת בי"ד דלא גרעא משאר ישראל. ואולם לכאורה האיך נוכל לחייב אשה במצוה זו הרי הוא מ"ע שהז"ג דרק ביום. אולם כבר הקשו תוס' בקידושין כ"ט דלמ"ל קרא דאותו ולא אותה הרי בל"ז הוה מ"ע שהז"ג ותירצו דאתיא כמ"ד דשלב"ז גם בלילה א"כ ל"ה זמ"ג יעו"ש. וא"כ גם דברי המקנה הנ"ל דהאשה חייבת בתורת בי"ד עכ"פ תליא בזה אי שלב"ז ג"כ רק ביום אז הוה מ"ע שהז"ג וא"א לחייב נשים ואי שלב"ז גם בלילה שפיר גם אשה חייבת בתורת בי"ד עכ"פ וכדברי המקנה. והנה כאשר ראתה צפורה דמשה נענש משום שנתעסק במלון תחלה ובע"כ משום דשלב"ז גם בלילה א"כ גם אשה חייבת. עכ"פ בתורת בי"ד ולזה ותקח צור ותכרות ותאמר והיינו דראייתה היתה מזה שהוא חתן דמים ובע"כ דשלב"ז גם בלילה וא"כ גם היא מוזהרת וזה הכוונה ותאמר היינו שעשתה זה משום כי חתן דמים אתה מזה ראי' לי שגם אני מחויב בזה ודוק היטב

ו) אמנם בגוף הדבר שכתבתי בסי' הקדום בביאור דברי רש"י בשבת קל"ב דהכונה מקרא דהמול לו כל זכר הנאמר במצות ק"פ. הנה מלבד דקשה הדבר לומר על רש"י שכתב ונפק"ל מהמול לכם כל זכר דהכונה אקרא דהמול לו כל זכר דכבר נודע דרש"י דייק שפיר וכל דבריו המה בדקדוק גדול. ומלבד זה בגוף דברי המקנה דמשם ראי' דמצוה על האב למול גם אחר ח'. לענ"ד יש לומר דאין משם ראי', דהנה כבר הקשה הפנים יפות בפ' בא בהא דכתיב בקרא ביהושע כל העם היוצאים ממצרים מולים הי' והרי הרבה מהם בודאי נולדו תוך שבעה לצאת בנ"י ממצרים ולא נימולו במצרים והאיך אמר קרא כי מולים הי' כל העם היוצאים ממצרים והקושי' עצומה מאוד ומזה הביא ראי' דקודם מ"ת הי' נימולים קודם ח'. אכן לענ"ד נראה בישוב הקושי' עפ"מ שנראה לבאר הא דפליגי ביבמות דף ע"א בקטן ערל אי מותר לסוכו בשמן של תרומה והביא ר' זירא ראי' מברייתא דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשי' מעכב בפסח ומשכח"ל בע"כ דאיתיליד בין עשי' לאכילה ומקשה לי' רבא ותסברא המול לו כל זכר א"ר כו' והאי לאו בר מהילא הוא ומוקי לה שחלצתו חמה ואינו מובן במה פליגי וגם הלא באמת הקשה רבא קושי' עצומה ומה דעתו של ר"ז. אכן נראה דהנה לכאורה מדוע הוצרך ר"ז להביא מברייתא דאו אז לגז"ש הרי מקרא גופי' מוכח דאמר קרא המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וקרא סתמא קאמר ובשלמא קרא דהמול לכם כל זכר מפורש דמיירי בבן שמנת ימים אבל כאן סתמא כתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ומשמע דאם יש לו זכר שלא נימול אף קודם ח' אסור לו לעשותו דסתמא כתיב כל זכר וא"כ מוכח דערלות שלב"ז מעכבא, אמנם זה לק"מ דכיון שבאמת ציוה אז ה' שימולו כל זכר וא"כ שפיר הוה ערלות בזמנה. אמנם אנן בתר יצי"מ שהתורה ציותה ביום השמיני וקודם ח' הוה שלב"ז שפיר אין ראי' ולהכי מביא מברייתא דלמדה מגז"ש ואין אדם דן גז"ש אא"כ קיבלה מרבו הלל"מ וא"כ בע"כ דמיירי אחר מ"ת שפיר מביא ראי', אמנם אם כן שוב אדרבה קשה קושית רבא המול לו אמ"ר והאי לאו בר מהילא הוא. והנראה דרבא ור"ז פליגי בטעמא דמילתא דציוה הקב"ה ביצי"מ למול קודם עשיית הפסח כל הזכרים אף הפחותים מח' ימים. והנה למ"ש הפנים יפות הנ"ל דקודם מ"ת הי' המצוה קודם ח' ג"כ א"ש בפשוט. אולם הרי כתב שם בעצמו דרק המה טעו וסברו כך אבל באמת לא הי' כן וכנ"ל באות ד' וא"כ בכאן הרי השי"ת ציוה כך ושוב יוקשה הרי אליבא דאמת גם אז הי' המצוה רק בשמיני וכנ"ל. וא"כ באמת הדבר תמוה מדוע ציוה השי"ת להמול כל זכר גם קודם ח'. ונראה בישוב הדבר, דהנה כבר נחלקו אם מל קודם ח' אי יצא דדעת הרמ"א ביו"ד סי' רס"ב כהרא"ש דיצא יד"ח המצוה והש"ך שם חולק והעלה דצריך להטיף ד"ב והשאג"א בתשובה הוכיח דאינו מקיים המצוה כלל קודם ז' יעו"ש באורך. ונראה דמחלוקתם תליא בזה. דהסוברים דיצא בע"כ סוברים דהא דכתיב בקרא בן שמנת ימים למעט שביעי הוא רק מצוה לכתחילה ולא לעכב ובדיעבד יצא גם קודם ואע"ג דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה ודיעבד כמ"ש תוס' בגיטין ד"ג זהו רק בדבר שהוא דין כמו גט אבל במצוה מצינו הרבה דברים דהוא רק למצוה לכתחילה ובדיעבד כשר ויצא ידי חובת המצוה וה"ה בזה לכתחילה צריך למולו בח' ובדיעבד יצא גם קודם ובפרט למ"ש בתשובה הקודמת בשם המדרש דמילה הוא כעולה וקטורת וא"כ הוה כמו קרבן דבעינן שינה עליו לעכב ומש"ה יצא בדיעבד. ואולם קשה לכאורה הרי גם בקדשים דבכ"מ כשר בדיעבד מ"מ היכא דשינה עליו הכתוב הוא לעכב וא"כ גם במצוה ראוי לומר כן וא"כ במילה הרי שינה הכתוב לעכב דכתיב ובן שמנת ימים וביום השמיני ימול ושינה עליו הכתוב לעכב וא"כ ראוי שבדיעבד יהי' פסול בנימול קודם ח'. ואולם נראה דהנה לכאורה קשה לפ"ז בהא דפריך הש"ס בשבת קל"ב ע"א האי שמיני מיבע"ל למעוטי שביעי ומשני שביעי מבן שמנת ימים נפקא ופריך ואכתי מיבע"ל חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי ומדוע לא קאמר דצריך הקרא ג"כ לשביעי שיהי' שינה עליו הכתוב לעכב אמנם הדבר נכון דכל עוד שיש לנו לומר דקרא אתי לדבר אחר טוב יותר לומר כן משנאמר דקרא אתי לעכב כמ"ש תוס' בזבחים דף ח' ע"א ד"ה ועושה. ומעתה כיון דקרא אתי למעוטי תשיעי שוב אין לנו שינה לעכב אמנם הדבר תלוי במה שנחלקו תוס' במנחות דף ו' ע"ב תוס' בחולין ק"מ בהא דקאמר במנחות דף ו' דצריכי ג' קראי מן הבקר וממשקה ישראל וכל אשר יעבור כל חד למילתי' וכתבו תוס' שם דבתר דמסקינן דאין לחלק שוב כ"א מהני קראי אתי לכולהו יעו"ש בד"ה כתב. אכן בחולין ק"מ בד"ה