גבעת הלבונה רט

דדוחה שבת א"כ בע"כ דאסור בשביעי וע"כ דקרא דאחר מ"ת ממעט תשיעי ובזה שפיר צריך קרא כמ"ש בסי' הקדום באות ג', וא"כ כיון דקרא דוביום השמיני ממעט תשיעי בע"כ דקרא דבן שמנת ימים ממעט שביעי. וגם בל"ז קרא הראשון בע"כ ממעט שביעי דהוא קודם לתשיעי וקרא השני ממעט תשיעי. וכ"ז בתר שניתנה תורה דאיכא ב' מיעוטי וגם איכא קרא דמילה דוחה שבת בע"כ דא"א לומר דקרא דבן שמנת ימים מרבה כל השמנה ימים וממעט תשיעי וכנ"ל ומשו"ה שפיר קאמר הש"ס דבן שמנת ימים ממעט שביעי וקרא השני ממעט תשיעי. אכן קודם שניתנה תורה והי' רק הפסוק דבן שמנת ימים שפיר פירשוהו אז הקרא כמו הקרא דכבשים בני שנה וכדברי הגאון הנ"ל ושפיר כתב הגאון בזה ודבריו צודקים ומאוד שמח לבי שזכיתי לבאר דבריו התמוהים עיין היטב בזה. ועכ"פ מבואר מדברי הגאון הנ"ל דקודם שניתנה תורה פירשו המה הקרא דבן שמנת ימים דהמצוה כל השמנה ימים ולא אח"כ. וא"כ שפיר יש לומר שפירשו שהקרא ממעט תשיעי לגמרי דאין למול כלל אחר ח' רק צריך להמתין עד היות בן י"ג כמו בישמעאל והי' סבורים דהמצוה או בהיות קטן עד שמנה ימים ואם לא נימול אז צריך להמתין עד י"ג. וא"כ שפיר המתין יצחק עד י"ג שנה שפירש דהקרא ממעט תשיעי לגמרי כמו שאנו מפרשין למעט שביעי לגמרי כן פירשו המה תשיעי וכמו הפירוש דכבשים בני שנה דאח"כ כלל לא וכדברי הגאון הנ"ל דפירשו הך שמנת ימים כמו בני שנה וא"כ כיון ששם נתמעטו השנים שאח"כ לגמרי ה"ה כאן ורק בהיות בן י"ג שוב המצוה כמו שמצינו בישמעאל ומיושב המדרש הנ"ל. ומעתה מבוארים ג"כ דברי המפרש הנ"ל דבאמת בע"כ הי' אז ביום השמיני דוקא ולא אח"כ ומשו"ה נתעסק במלון תחילה ורצה למולו וקודם יציאתו הי' קודם ח' ואעפ"כ רצה למולו אי לאו הסכנה משום דאז הי' מפרשים הקרא דכל השמנה ימים בכלל המצוה ואולם ע"י הסכנה לא מלו והלך בדרכו ואחר איזה ימים הגיע ביום השמיני למלון קרוב למצרים ורצה למולו ונתעסק במלון תחילה וא"ש הכל בעזה"י וראי' מכאן למ"ש למעלה ודוק

ד) וחוץ לדרכינו נראה לבאר דברי רש"י הנ"ל, דהנה גם בדברי הש"ס יש לעיין שאמר ר"י ח"ו לא נתרשל משה כו' אלא מפ"מ נענש שנתעסק במלון תחילה. ומאוד תמוה הדבר דאין התרשלות גדולה מזו ואם אין זה התרשלות מדוע נענש באמת וע"כ דזה הוה התרשלות עכ"פ ואיך קאמר ח"ו לא נתרשל משה ומאוד הדבר לפלא ולא ראיתי מי שהעיר בזה. ונראה לבאר הדבר. דהנה הפנים יפות כתב עוד שם בביאור המדרש הנ"ל דקודם מ"ת הלילה הי' הולכת אחר היום וא"כ מי שנולד בלילה הי' נחשב ליום שלפניו ונימול לשמיני מיום שלפניו ואחר מ"ת זה יום שביעי ונימול ביום שלאחריו וזהו הכונה דורו של משה מל לשבעה ושל יהושע לשמנה יעו"ש בדבריו הנחמדים. אכן לענ"ד דבריו תמוהים דהרי זה ודאי א"א דבאמת הפירוש בקרא דבן שמנת ימים הוא דאפי' כשנולד בלילה נחשב ליום הקודם דא"כ נמצא דהמצוה שניתנה לאברהם היתה שונה מהמצוה שניתנה בסיני דאצל אברהם הי' נחשב הלילה אחר היום ואח"כ בהיפוך דא"כ מאי פריך הש"ס בסנהדרין נ"ט ע"ב הרי מילה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני ולישראל נאמרה והוצרך לתרץ דלמשרי שבת הוא' דאתי ותירוץ זה היא רק לר"י בשבת קל"ב שם ולשאר אמוראי בשבת שם עדיין קשה כמ"ש בסי' הקודם. ומדוע לא אמר בפשוט דצריך הקרא בכדי שישתנה הזמן דשמיני דבאברהם הפירוש דהלילה הולכת אחר היום וצריך קרא דימול ביום שמיני של אחר מ"ת. וע"כ דסובר הפנ"י דגם באברהם הפירוש באמת ביום שמיני שאחר מ"ת ורק המה טעו ופירשו כפי שהי' אצלם הלילה אחר היום וכן נראה משטחות לשונו שם, אכן גם זה תמוה דא"כ נמצא דאותם שנמולו ביום שמיני לפי פירושם לא קיימו מצות מילה וכדקיי"ל בנימול תוך שמנה צריך הטפח ד"ב ומדוע לא פירש להם השי"ת הדבר שלא יבאו לטעות, והגם שיש לומר דהפנ"י אזיל לשיטתו באות הקדום דקודם מ"ת הי' הזמן כל שמנה ואין כאן קושי' דשפיר קיימו המצוה. ואולם מדבריו שם מבואר דגם בזה באמת הי' הפירוש רק בשמיני והמה טעו וכמבואר מדבריו שם דמשו"ה מלו שנית בצאתם ממצרים דקודם מ"ת הי' המילה קודם ח' וצריך הטפת ד"ב. וע"כ משום דאליבא דאמת הי' המילה לפני זמנו. וא"כ קשה מאוד דאותם שמתו קודם יצ"מ לא קיימו מצות מילה ומדוע לא גילה להם השי"ת באופן שלא יטעו. ובשלמא זה לא קשה כיון שהמה טעו דהפירוש בקרא כל השמנה ימים א"כ לא קיימו המצוה. דיש לומר דבאמת אף שהי' סבורים כן מ"מ לא מלו בניהם רק לשמנה כאברהם ליצחק דלפי דעתם בע"כ הפירוש דכל שמנה ימים בכלל המצוה ואין עוברים אם משהין עד יום השמיני כדמוכח מאברהם וא"כ בודאי כולם עשו כאברהם. וכן לא קשה מסנהדרין מדוע לא מתרץ דצריך קרא בכדי שנדע שהמצוה רק בשמיני ולא קודם דז"א דא"כ הי' צריך שציווי לאברהם יהי' ג"כ בלשון ביום השמיני שלא יטעו דכל השמנה בכלל וע"כ דלאו מטעם זה נשנה בסיני דהרי זה החילוק אינו ע"י מ"ת. ובשלמא הא דיום אחר הלילה זה השינוי הוא ע"י מ"ת שפיר הקשיתי דיש לומר דצריך קרא דסיני לזה. אבל הטעות דכל השמנה ימים אינו תלוי במתן תורה ולק"מ מזה. אבל לדרך הזה שהנולדים בלילה נחשבו לנולד ביום) הקודם זה דבר השכיח הרבה וא"כ יוקשה האיך אמר הקב"ה לאברהם בלשון כזה שהרבה מהם יבאו לידי טעות ולא: יקיימו המצוה והאיך נוכל לומר כזה. ואשר נראה לענ"ד: לומר בזה. דבודאי השי"ת כשציוה מצות מילה לאאע"ה רצה באמת שבמצוה זו יהי' היום הולך אחר הלילה כמו שהדין אחר מ"ת ומטעם כיון דבמצוה זו נעשים ישראלים משו"ה רצון השי"ת שיקיימו המצוה כמו אחר מ"ת וכמ"ש הפנ"י בעצמו בפ' נח דהאבות קיימו שבת כמו אחר מ"ת לילה ויום ובודאי דגם במצות מילה כן הוא. ואולם בכדי שלא יוקשה מהיכן למדו הפירוש בדברי ה' כן. נראה דהדבר מפורש בקרא דיש לדקדק דאאע"ה נצטוה ובן שמנת ימים: ימול כו' ובפ' תזריע נאמר וביום השמיני ימול מדוע שינה בלשון. ואף לר"י דדריש בשבת קל"ב מהך דוביום אפי' בשבת קשה דהו"ל לכתוב גם באאע"ה וביום השמיני כמו אחר מ"ת ובודאי דכל דברי התורה המה בדקדוק גדול ולכן נראה דהנה בפסחים ד' קאמר הש"ס סד"א ימים כתיב ימים אין לילות לא קמ"ל אפי' לילות מבואר דהיכא דכתיב שבעת ימים משמע ימים ולא לילות וא"כ ה"ה הכא דכתיב. שמנת ימים הפירוש דוקא ימים ואין הלילות מצטרפות ובפרט דמהך קרא דבן שמנת ימים ממעטינין לילה בשבת קל"ב בודאי דמשמנת ימים איתמעטו לילות והיינו משום דאז הי' הלילה הולכת אחר היום והו"א דבנולד בלילה נחשב יום א' וא"כ אם הי' אומר וביום השמיני הייתי אומר דבנולד בלילה צריך למולו ביום השמיני מיום שקודם הלילה שנולד דהלילה הולכת אחר היום לזה כתב רחמנא בן שמנת ימים דכל השמנה יהי' דוקא ימים ולא בצירוף הלילות. וכ"ז בקרא דאאע"ה דהי' קודם מ"ת. אבל בקרא דסיני דכבר הי' אז היום הולך אחר הלילה א"צ לכתוב שמנת ימים ושפיר אמר וביום ללמוד אפי' בשבת ומדוקדק לישנא דקרא ודוק. ועכ"פ זכינו דגם קודם מ"ת ידעו ממאמר ה' לאאע"ה דבעינן שמנה ימים דוקא. ונראה עוד ראי' לזה ממאמר ה' ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם ומשמע דכמו שציוה לאאע"ה כן יהי' הדבר לדורות עילם ומזה הקרא ילפינן בקידושין כ"ט לדורות יעו"ש. וא"כ איך אפשר לומר דלאברהם הי' הציווי ביום השביעי ולדורות ביום השמיני