גבעת הלבונה רז

מבואר מזה דמצוה דלפה"ד שפיר נוכל ללמוד מפסח מילה ותמיד שדוחה שבת וא"כ אין ראי' מהך דביום השמיני רק משמיני ואילך עד היותו גדול וזה הוא עשה דאחר הדבור דנשמע רק מקרא דביום השמיני שהוא אחר הדבור. אמנם בהיותו גדול דוה נלמד עוד מקרא דאברהם וערל זכר אשר לא ימול כו' והוה עשה דלפה"ד כמו עשה דאב ביום ח' שפיר הו"א דדחי שבת דנלמד מפסח מילה ותמיד ואין ראי' ממצות האב אחר ח' שהוא עשה דאחר הדבור. ולזה הוצרך הכ"מ ללמוד מק"ו דיו"ט דשם קאמר הש"ס דשלב"ז לעולם אינו דוחה ומשמע אף בגדול ומכ"ש שבת ומיושבים דברי הכ"מ מקושי' הנ"ל באות ב' ודוק

ז') אמנם לפ"ז יוקשה באמת מנ"ל להש"ס דגם בה"ג אינו דוחה יו"ט ושבת הרי שפיר יש לומר הואיל והוא מצוה דלפה"ד דוחה שבת. ולכן נראה דבאמת גוף דברי המחה"ש דאחר ח' אין מצוה על האב תמוהים מסוגי' מפורשת בשבת קל"ב ע"ב בינוני מנלן ופירש"י קטן שלא בזמנו ואינו בר עונשין ואביו מצווה עליו ונפק"ל מהמול לכם כל זכר עכ"ל ומפורש בש"ס דזה מצוה דאורייתא ודוחה צרעת ומפורש דלא כמחצה"ש. ואולם דברי רש"י צ"ע שהביא מקרא דהמול לכם כל זכר דהמצוה על האב והמציין ציין שם קידושין כ"ט. ובאמת בש"ס שם יליף דהמצוה על האב מקרא דוימל אברהם ומקרא דהמול לכם כל זכר ילפינין דחיוב על הבי"ד יעו"ש בקידושין וא"כ האיך הביא רש"י מזה הקרח על האב והרי בקרא דילפינין חיובא דאב כתיב בן שמנת ימים כמ"ש המחצה"ש ודברי רש"י אין להם הבנה ונראה דאין הכונה אקרא דאברהם ורק כונתו אקרא דפ' בא. דהנה בגוף דברי המחה"ש הנ"ל מצאתי להמקנה בקידושין כ"ט שהעלה שם דהא דהאב מצווה למול בנו אחר ח' נלמד מקרא דהמול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו דמילת בניו מעכבתו לאכול בפסח ומוכח דחובה עליו בתורת אב יעו"ש במקנה. ונראה דגם רש"י כיון לזה ואף דבקרא שם מבואר המול לו ורש"י כתב המול לכם נצטרך לומר דלאו בדקדוק הוא כמו שאירע כן גם להמקנה שם הביא קרא הזה בלשון המול לכם יעו"ש. כן נצטרך לומר בשיטת רש"י. וא"כ כיון דנשמע מהך קרא וא"כ גם מצוה הזו נאמרה קודם הדבור ואעפ"כ גילה קרא דאינו דוחה שבת וה"ה בגדול המל עצמו ומיושב הכל

ח') ואולם לכאורה דברי רש"י צ"ע מדוע הוצרך להביא מקרא דפסח הרי מוכח גם מקרא דאברהם עפמ"ש הפ"י בקידושין כ"ט שם דהא דיליף הש"ס חיובא דאב מקרא דוימל אברהם את יצחק בנו הוא מיתורא דבנו מזה למדו דחובה על האב בתורת אב יעו"ש. וא"כ הרי בקרא כתיב ג"כ ויקח אברהם את ישמעאל בנו כו' וימל את בשר ערלתם. וא"כ הרי דגם את ישמעאל מל אברהם בתורת אב דהרי גם בכאן מיותר תיבת בנו וא"כ הרי מפורש בקרא דגם אחר ח' המצוה על האב ומדוע הוצרך רש"י להביא קרא אחר. אמנם נראה דמקרא דאברהם אין ראי' רק או בהיות הילד בן ח' כיצחק או בן י"ג כישמעאל ומוכח רק דמחויב למול בן ח' ימים ואם לא מל אז מחויב למול בהיותו בן י"ג אבל הזמן שבנתיים לא ידענו וא"כ שם בשבת דקאמר בינוני מנלן והיינו קטן אחר שמנה כמ"ש רש"י ולזה הוצרך להביא מקרא דהמול וז"פ

ובזה יונעם לנו לבאר דברי המדרש שהובא בבעל התוס' על התורה בפ' תולדות בקרא דויצא הראשון אדמוני וז"ל כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע בו דמו ולא רצה למולו לשמנה כו' כשעבר שנה ושנתיים וראה יצחק שלא החליף מראיתו ידע שזה תולדתו ואעפ"כ לא מל אותו ואמר הואיל ולא מלתי אותו לשמנה כמוני אמתין עד י"ג כישמעאל אחי וכשהי' בן י"ג הוא עיכב כו' יעו"ש. ודברים אלו תמוהים מאוד האיך המתין יצחק ועבר בעשה בכל יום לשיטת הכלבו הנ"ל והרי כשהכיר שהוא בריא הי' לו למולו תיכף ולא להמתין עד היותו בן י"ג ומאוד לפלא הדבר ולכאורה רציתי לומר בזה דבאמת אף שהכיר שזה תולדתו מ"מ לא הי' הדבר ברור אצלו וחש שמא לא נבלע בו דמו ובה"ג חוששין למיעוטא ורצה להמתין עד י"ג עפ"מ דקיי"ל במתו אחיו מחמת מילה אין למולו רק כשיגדיל ויתחזק כחו ונסתפקו האחרונים אי הפירוש יוגדל שיהי' בן י"ג וזכורני שראיתי בקטנותי בשו"ת מהרי"א הלוי תשובה לאחי הרב הגדול מו"ה יהודא צבי זצ"ל מק' ראווא בענין זה ואיננו תח"י כעת. וא"כ יש לומר שהמתין עד שיהי' בן י"ג ויתחזק כחו. ואולם ז"א דגם שם הפירוש אינו שיהי' גדול ורק ב' או ג' שנים סגי כמבואר בנובי"ת יו"ד קס"ה ובשו"ת הרי"מ חיו"ד סי' ט"ו יעו"ש. ועוד דהרי במדרש מבואר שידע שזה בטבע ומשמע דהי' ברור אצלו ורצה להמתין כישמעאל ויוקשה כנ"ל ולכאורה מזה ראי' גדולה לדברי המחה"ש הנ"ל דחיובא דאב אינו אחר שמנה. ואולם הרי כבר הבאתי מכ"מ דא"א לומר כן. אכן בדרכינו הנ"ל מבואר לנכון דבאמת קודם שנצטוו במצות ק"פ לא הי' כלל חיוב על האב רק או ביום השמיני כמו ביצחק או בן י"ג כישמעאל וא"כ אז ביצחק שהי' קודם מצות ק"פ שפיר אמר הואיל ולא נימול בשמיני אמתין עד שיהי' בן י"ג. ואולם אנן בדידן שפיר ילפינין ממצות ק"פ דגם אח"כ המצוה ומבואר דברי המדרש הנ"ל וראי' גדולה לדברינו

סימן נ"ז

א') הנה עלה בידינו דבאמת מצוה למול בנו גם אחר שמנה מה"ת ורק דקודם שנצטוו במצות ק"פ לא הי' החובה רק ביום השמיני או בהיות בן י"ג. ואולם לכאורה נראה להביא ראי' דגם קודם שנצטוו בק"פ הי' חובה על האב ממשנה דנדרים דף ל"א גדולה מילה שלא נתלה למשה אפי' שעה אחת והרי שם כבר הי' אחר ח' כדמשמע בש"ס שם אמול ואצא סכנה מפורש דביום צאתו כבר הי' בן שמנה ומעשה זו דמלון הי' סמוך למצרים כמ"ש הר"ן והרא"ש שם ובודאי התעכב בדרך איזה ימים וא"כ אז כבר הי' אחר ח' ואעפ"כ נתחייב משה ומוכח שלא כדברינו ולכאורה הי' נראה דאין ראי' משם דהרי כבר העיר המקנה בקידושין כ"ט שם בהא דפריך הש"ס ולדורות מנ"ל ולא יליף מהא דמשה שרצה המלאך להמיתו. ותירץ דאף אם אינו מחויב בתורת אב מחויב הוא בתורת איש ישראל ולאו דוקא בי"ד ויוכל היות דמשה הי' מחויב בתורת איש ישראל ובזה יש ב' קראי לחייב הבי"ד ביום השמיני וגם אח"כ יעו"ש. וא"כ אין משם ראי'. אכן א"א לומר כן דא"כ קשה דברי המדרש הנ"ל ביצחק דעכ"פ הי' לו למולו בתורת בי"ד. ועכצ"ל אחת משתי אלו או דהא דבי"ד חייבין למולו הוא רק אחר שקיבלו התורה ונכנסו בערבות אז נודע דפירוש המול לכם כל זכר דהחיוב על כל א' מישראל כיון שערבים זב"ז. וקודם לזה לא הי' החיוב על כל ישראל ואף אם נאמר דגם קודם מ"ת ידעו הפירוש כן ואדרבה אחר מ"ת לא הי' צורך בקרא הזה דממילא חייבים בתורת ערבות ורק קודם מ"ת שלא הי' ערבים הצריכה תורה לפרש זה. מ"מ נראה דעיקר המצוה היא מטעם ערבות ורצה השי"ת שכל ישראל יהי' ערבים במצוה זו כמו אחר מתן תורה. משום דבמצוה זו נכנסים לכלל ישראל וראוי שיהי' כולם ערבים. וא"כ זה רק אם יש בזה חיוב על האב בתורת אב או עליו בעצמו. חל חובה על כל ישראל בתורת ערבות כמבואר בלשון הש"ס בקידושין שם והיכא דלא מהלי' אבוה מחייבי בי דינא מבואר דזה רק בתורת ערבות. וא"כ רק אחר שנדע דהאב מחויב גם אחר ח' שפיר גם כל ישראל חייבים בה. אכן אם נאמר דאין האב מחויב רק בהיותו בן ח' ימים ובן י"ג שנה א"כ גם הקרא דהמול לכם כל זכר דמיירי במצות הבי"ד מיירי ג"כ רק בזמנים