גבעת הלבונה רו

בשאג"א. ובקונטרס אחרון שם תמה עליו דהרי במנחות שם קאמר הש"ס דמצוה גרע מצורך גבוה ואם בקרבן אינו דוחה בה"ג מכ"ש במצוה יעו"ש. והנה לפ"ז באמת קשה קושית השאג"א דהרי אפשר אחר השבת. אכן באמת לק"מ דהאיך נוכל לומר הואיל ונוכל להמתין לאחר השבת אינו דוחה שבת דהרי הוא מחויב בעשה דביום השמיני ואם אינו מל אז עובר בעשה דביום השמיני ועשה זו דוחה שבת ואין זה ענין להך דהקטר חלבים דשם איכא רק משום זריזין מקדימין ואם ממתין עד הלילה אינו עובר רק דאינו זריז וזריזות המצוה אינו דוחה שבת. אבל במילה אף שגם אחר השבת מקיים מצות מילה אבל העשה דביום השמיני אינו מקיים. ורק אי לפנ"ז ג"כ מקיים א"כ בהגיע הזמן כבר יצא יד"ח ואינו עובר כלל ושפיר הקשה הש"ך. אבל אחר השבת א"כ בשבת יעבור בעשה ועשה זו דוחה שבת וז"ב לענ"ד בישוב קושית השאג"א. ומעתה זה רק אם שמיני דוקא ואם אינו מל בשמיני עובר בעשה שפיר דוחה שבת. אבל אם אין קפידא דוקא בשמיני ורק דמשמיני ואילך המצוה ואיכא רק משום זריזין מקדימין א"כ אינו דוחה שבת וא"כ למ"ל קרא דממעט תשיעי כיון דכבר יש קרא דדוחה שבת א"כ בע"כ דשמיני דוקא. וע"כ דלבתר דדרשינין מקרא דדחי שבת דרשינין המיעוט דתשיעי אינו דוחה אף אם לא הי' יכול בשמיני מחמת איזה אונס חולה וכדומה מ"מ אין תשיעי דוחה שבת כמ"ש. ועוד דהאיך אפשר לומר דהכונה למעט תשיעי דהיינו דעובר אם אינו מל בשמיני דהרי כבר הבאתי דברי הכלבו דגם אחר ח' עוברין בכל יום בעשה וא"כ מכ"ש ביום השמיני והאיך אפשר לומר דצריך קרא לשמיני, ואדרבה מכאן הוציא הכלבו דינו דמדצריך קרא שאינו דוחה שבת תשיעי בע"כ דעובר בכל יום בעשה דאל"כ א"צ קרא וכנ"ל ומקרא דלבדו בשבת כ"ד אין ראי' דיש לומר דקרא למילת גדול המל עצמו דבודאי עובר בכל יום אבל קטן אחר ח' לא נשמע מזה וע"כ דראייתו מהך דתשיעי וכנ"ל. ונראה עוד יותר דהרי רש"י הביא בפ' משפטים מהמכילתא ביום השמיני תתנו לי דהפירוש הוא משמיני והלאה יעו"ש. וא"כ איך נוכל לומר דביום השמיני ימול ממעט תשיעי ממילה הרי ראוי לפרש כמו הך דביום השמיני תתנו לי כדיליף במכילתא שם בגז"ש שמיני שמיני ה"ה כאן. וע"כ דבאמת גם כאן הפירוש שמיני והלאה ורק דממעט תשיעי שאינו דוחה שבת. אבל המצוה שפיר משמיני והלאה כמו שם ומזה יליף באמת הכלבו דגם אח"כ חייב ואקצר

ד') ונראה עוד ראי' לזה דהנה השאג"א שם הקשה עוד לשיטת הש"ך הנ"ל משבת קל"ב הנ"ל דקאמר האי שמיני מיבע"ל למעוטי שביעי ומשני מבן שמנת ימים נפקא ופריך ואכתי מיבע"ל חד למעוטי ז' וחד למעוטי ט' ולדברי הש"ך למ"ל קרא למעוטי ז' כיון דדחי שבת בע"כ דשביעי פסול דאל"כ נמהלי' מע"ש כמו דקאמר הש"ס בקצירה וע"כ דרק בקרבן אמרינין כן ולא במצוה עכ"ד. אמנם כבר כתבתי בשם הקו"א דאדרבה מצוה חמיר יותר מקרבן וא"כ קשה קושייתו. אכן לענ"ד גם זה לק"מ דהרי הקרא דממעט שביעי נאמר לאברהם ואז לא נאמר עדיין הקרא דביום אפי' בשבת וא"כ שפיר הי' צורך בקרא הזה. ואי דכונתו על קושית הש"ס שהקשה האי שמיני מיבע"ל למעט שביעי והרי לדידן אין צורך בזה. זה בודאי לא קשה דהרי הש"ס הקשה דלא נדרוש כלל הקרא על שבת ורק קרא אתי למעט שביעי ולא לידחי שבת כלל וכמו שהעיר בצדק כת"ה במכתבו דקושית השאג"א לק"מ דקושית הש"ס דלא נדרוש כלל לענין שבת. ורק שיש לומר דעכ"פ קשה קושיתו אמסקנת הש"ס דאיכא ג' קראי חד לשבת וחד למעוטי ז' וחד למעוטי ט' ולמ"ל קרא למעוטי ז' באמת כיון דדחי שבת נשמע ממילא למעוטי ז'. אמנם כן גם זה לק"מ דקרא דממעט ז' נאמר לאברהם ואי לא הי' עדיין הקרא דדחי שבת גם לא הי' צורך בו קודם מ"ת וממ"נ לק"מ קושית השאג"א בזה. אמנם, עפ"ז קשה כיון דמקרא הנאמר לאברהם נתמעט רק ז' ומקרא דאחר מ"ת נתמעט תשיעי א"כ אברהם מנא ידע למעט תשיעי וכל הדורות אחריו עד מ"ת מנא ידעו. אכן לדברינו הכל נכון דבאמת לזה א"צ קרא דבודאי המצוה ביומי' ועיקר הקרא נצרך שאין תשיעי דוחה שבת וא"כ קודם מ"ת לא הי' צורך בזה כמו שלא הי' צורך בקרא דדחי שמיני שבת. ורק אחר מ"ת דמרבה קרא דדחי שבת צריך מיעוט לתשיעי ולא קודם. וכ"ז ראי' לדברי דהפירוש הוא דממעט תשיעי דאינו דוחה שבת ואקצר

ומצאתי בעז"ה דהדבר מפורש בתנחומא פ' וירא דמל של ע"ש בשבת חייב למה שחילל את השבת וכתיב ביום השמיני ימול ודבריו תמוהים לכאורה דאיך מוכח מזה דחילל שבת ועיין במפרש שם שנדחק בזה. אכן לדברינו מבואר לנכון דבאמת קרא דביום השמיני דקאמר הש"ס דאתי למעט תשיעי היא שאינו דוחה שבת. וא"כ הן הן הדברים המבוארים בתנחומא וזה ראי' גדולה לדברינו יעו"ש. ותבין כי קצרתי

ה') וראי' אחרונה רואה אני מסנהדרין נ"ט ע"ב דפריך והרי מילה דנשנית בסיני ומשני דלמשרי שבת הוא דאתי. והנה קשה מאוד דהרי תירוץ זה יוצדק רק לר"י בשבת קל"ב שם דמזה נשמע דדוחה שבת אבל לעולא דקאמר דזה הלל"מ ולשאר אמוראי בשבת שם דילפי שבת מאות ברית ודורות עדיין קשה ומדוע לא קאמר דצריך קרא למעט תשיעי כדקאמר הש"ס בשבת שם דביום השמיני למעוטי תשיעי דזה אליבא דכ"ע והקושי' עצומה, ולכן נראה דבאמת אם לא הי' לנו קרא דמילה דוחה שבת שפיר הייתי אומר דשמיני אתי לאורויי למעוטי תשיעי או דהמצוה רק בשמיני כמו שרצה לומר המחצה"ש וכמו שכתבתי באות ג' או כמו שפירשו הרבנים הנ"ל דקרא ממעט שאין להמתין על תשיעי ורק מצוה בשמיני. אמנם כיון דבאמת מילה דוחה שבת יהי' מאיזה לימוד שיהי' וא"כ הך קרא אתי למעט שלא נאמר דאם לא הי' באפשר למולו בשמיני גם תשיעי דוחה שבת דבתשיעי הוה מצוה כמו בשמיני ומדוע לא לידחי שבת ואתי קרא למעט דאינו דוחה שבת. וכ"ז בתר דנודע דמילה דוחה שבת אבל בלא קרא דדוחה שבת בע"כ נאמר דהמיעוט אתי לזה שאינו יכול לעכב עד תשיעי וכדברי הרבנים הנ"ל וא"כ הש"ס דפריך דצריך קרא למעוטי תשיעי הוא באמת כפירוש הרבנים הנ"ל דאם אין לנו רק קרא זה ראוי לדרוש לחומרא למעט תשיעי שאין לעכב המצוה ולא לקולא שידחה שבת. אבל בתר דילפינן דדוחה שבת יהי' מאיזה קרא שיהי' שוב המיעוט דתשיעי שאינו דוחה שבת. ויצא לנו דלדברי המקשה הפירוש כדברי הרבנים הנ"ל אכן למסקנת הש"ס דביום אתי לשבת הך שמיני אתי למעוטי דאינו דוחה שבת וכמ"ש ודבריהם ודברי צדקו יחדיו. וא"כ משו"ה לא קאמר בסנהדרין דצריך הקרא למעוטי תשיעי דזה ג"כ רק בתר דידעינן דמילה דוחה שבת וצריך קרא דתשיעי לא וא"כ זה נכלל בכלל התירוץ דלמשרי שבת הוא דאתי וצריך קרא למעט תשיעי ומיושב קושי' הנ"ל ודוק בזה היטב

ו') עלה בידינו דהפירוש בש"ס שם למעט תשיעי דאינו דוחה שבת. ובזה נראה ליישב דברי הכ"מ הנ"ל באות ב'. דהנה לכאורה לפי דברינו גם מסוגי' זו תמוהים דברי הכ"מ דהרי מפורש בש"ס דיליף מקרא דמשמיני והלאה אינו דוחה שבת ומדוע הוצרך ללמוד מק"ו דיו"ט. אכן נראה עפ"י המבואר למעלה דבקרא הנאמר לאברהם מבואר רק דהמצוה על האב ביום השמיני אבל אח"כ ליכא מצוה בקרא הזה ורק דנשמע מדממעט קרא דתשיעי בע"כ דיש בו מצוה ולהמבואר בשבת שם ממעטינין זה מקרא דביום השמיני המבואר בפ' תזריע. וא"כ הרי ביבמות הי' רוצה ללמוד דעדל"ת שיב"כ מפסח מילה ותמיד וקאמר שכן ישנן לפה"ד