גבעת הלבונה רד

הש"ס במילה ואעפ"כ דחי וע"כ משום דהותרה. ומעתה נראה דבאמת סובר הש"ס כרמב"ם ואולם רק במקום שיצטרך לחלל שבת ע"י פיקו"נ בזה שרי דהותרה אבל אם יצטרך לחלל שבת במילה דרק דחי' הוא בזה גם הרמב"ן מודה דאסור. וא"כ שפיר פריך הש"ס ברביעי ותו לא ומשני מרביעי ואילך והיינו דבאמת אף אם יצטרך לחלל השבת ע"י פיקו"נ זה שרי לכתחילה ורק קודם ד' יש חשש דהלידה תהי' בשבת ונהי דמצד הלידה אין קפידא אבל הרי אם יהי' הולד זכר יהי' גם המילה בשבת וזה רק דחי' לכ"ע ואסור לגרום חילול שבת בזה וא"כ מיושבים ב' הקו' הנ"ל כ"א בירך חבירתה ויהי' אדרבה מסוגי' ראי' לרמב"ן דאל"כ יוקשה לשיטת בה"ג הנ"ל. ואף דהש"ס קאמר שלא יצטרכו נשותיהן לחלל שבת והיינו בלידה כמובן. נראה דזה רק בס"ד דהש"ס דקאמר רק ברביעי והיינו כמו שפירשתי דביום ג' יהי' חילול שבת בזה שפיר קאמר נשותיהן. אולם למסקנת הש"ס דמד' ואילך שפיר הוה משום המילה דוקא ודוק

והנה כבר דקדקו בקרא דושמרו בנ"י את השבת דהלשון מיותר מהו ושמרו את השבת לעשות את השבת דהי' די בא' מהם וגם למ"ל ב' פעמים את השבת ועמ"ש בזה האמרות טהורות בתהלים קי"ט פסוק צ"ח מזה. ולתרץ זה הביא הילקוט מאמר זה. דהנה הגרצ"ח שם בהגהותיו הקשה עוד בהא דקאמר הש"ס אלא ברביעי בשבת דהרי מיעקר תקנת עזרא יעו"ש. אכן לענ"ד לק"מ דהרי באמת הש"ס קאמר מרביעי ואילך וגם לילי שבת בכלל. ואי דקושיתו על הס"ד דש"ס. הרי הש"ס דחי לה. ואדרבה בזה יתיישב מה שהקשיתי בהא דפריך ברביעי ותו לא הרי יש לחוש שנצטרך לחלל שבת בתוך הג"י לשיטת הבה"ג. ובהנ"ל יתורץ דהקושי' ברביעי ותו לא הוא כקושית הרב הנ"ל דאיך יוכלו לעקור תקנת עזרא ואין הכונה דכ"ש אח"כ כפירש"י דע"ז שפיר יש לומר כנ"ל ורק הכונה משום תקנת עזרא ואקצר. ועכ"פ אותם הת"ח המקיימים תק"ע ירויחו חוץ לזה שמקיימים תק"ע מקיימים ג"כ הך דחסידים הראשונים שאינם באים לחילול שבת ונהי דלידה הותרה אבל המילה היא רק דחי'. והנה חז"ל דרשו קרא דלסריסים אשר ישמרו את שבתותי דקאי על ת"ח המסרסים עצמם כל ימי השבוע וממתינים לשבת וישמרו לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר. ומעתה נראה דהילקוט מפרש הקרא דושמרו הנ"ל באופן הזה ושמרו בנ"י את השבת היינו דממתינים לשבת ומזה יוצא לעשות את השבת לדורותם. וע"ז מפרש הילקוט דבר שהברית כרותה לו וזה מילה דדחי שבת משום שנכרתו עלי' בריתות כדקאמר בש"ס ומזה מוכח דשבת דחי' אצל מילה כנ"ל. וא"כ עי"ז שממתינים לשבת נצמח דישמרו את השבת שלא יצטרכו לחלל במילה וזהו לדורותם דבר שהברית כרותה לו וכנ"ל ומיושב הילקוט הנ"ל בדרך הפלפול ודוק

ו') וחוץ לדרכינו נראה לבאר דברי הילקוט הנ"ל. דרבי אליעזר בעל המימרא שם אזיל לשיטתו. דהנה בקרא הנ"ל יש לדקדק מלבד הדיקדוקים הנ"ל דמהו לעשות את השבת והרי שבת קביעא וקיימא מא ובפרט דלשון עשי' משמע דבר דצריך לקדש כבבכורות נ"ו ע"א בכור ליתי' בעשי' דברחם קדיש ויעו"ש ברש"י וה"ה דלשון עשי' ל"ש בשבת ויותר הי' טוב לקיים את השבת וגם מהו לשמור ומהו לעשות ואינו מובן. ולכן פירש ר"א לשיטתו הקרא הנ"ל ע"פ המבואר בשבת ק"ל ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובעי הגמרא טעמא דר"א משום חביבי מצוה או משום חשדא ופשיט משום חבובי מצוה. ומ"מ אין הכונה דל"ש חשדא רק דגם חבובי מצוה שייך בזה ונ"מ דגם עפ"י עדים אסור מכוסה אבל מ"מ גם משום חשדא שייך דהרי ראיות הש"ס היא רק דשייך גם חיבובי מצוה אבל שלא בעדים בודאי שייך ג"כ חשדא. וראי' מד' רש"י בשבת שם בד"ה ומשני שכתב דלאפוקי מחשדא בעלמא היא מבואר דאף לבתר דמסיק הש"ס משום חיבובי מצוה הטעם ג"כ משום חשדא דהרי זה כבר בתר דפשיט הש"ס חיבובי מצוה וז"ב. ומעתה זהו הכונה ושמרו בנ"י את השבת. היינו דגם באופן הזה שומרים בנ"י את השבת אף לעשות את השבת היינו אף שעושים מלאכה בשבת והיינו לדורותם דבר שהברית כרותה לו זה מילה שדוחה שבת א"כ בזה שמביא הסכין מגולה וכל העם רואים בזה גופא שומר השבת שלא יחשדוהו שמחלל השבת וזה גופא הוא שמירת שבת שמראה שהוא שומר שבת ורק נושא הכלי לצורך מילה ולשיטתו אזיל בזה ומבוארים כל הדיקדוקים בקרא הנ"ל ומבואר ד' הילקוט הנ"ל

ז') ונחזור לשאלתינו הנה כאמור אין להשהות המצוה ואם הילד בריא ואין שום חשש לבריאתו עפ"י הרופאים אז יצוה כת"ה לבל לאחר המצוה ואולם בהיות שמכתבי הזה יגיע בש"ק ויצטרכו למול ביום א' הנני להודיעהו ששמעתי בשם רבותינו הגאונים הקדושים מבעלזא זצלל"ה שנהגו שלא לעשות מילה שלב"ז ביום א' וטעמם עפ"י המבואר בתענית כ"ז ע"ב דאנשי מעמד לא התענו בא' בשבת מפני שאז חלושים או מחמת ג' ליצירה או מחמת נשמה יתרה וא"כ גם הילד חלוש אז ואין למולו שלב"ז ביום א' כך שמעתי משמם. והנה לכאורה תמהתי ע"ז מהמשנה דשבת קל"ז שם חל יום תשיעי להיות בשבת נימול לעשרה דהיא ראשון בשבת מפורש דמילה שלב"ז עושין ביום א' ולכאורה היא פליאה גדולה. אמנם נראה ליישב דבריהם הקדושים דבאמת אין זה חולשה כ"כ לדחות המילה בשביל זה ורק אם סיבת הדבר שנימול שלב"ז היא מחמת שהילד הי' חולה אז שפיר אמרינין אף שנראה שנתרפא ביום א' מ"מ עדיין אינו בריא לגמרי הואיל ויש בו חולשה מצד המבואר בתענית הנ"ל. ויש להסביר הדבר יותר ע"פ המבואר ביומא נ"א מפני טומאה דחיותו ויעשה בטומאה יעו"ש. וה"ה בזה כיון שנדחה בזמנו מפני חולשה א"כ גם כעת אין לעשות המילה בעוד שיש בו קצת חולשה ובפרט דבעינין שיתרפא לגמרי ומקודם אסור למולו וכאן ביום א' א"א שיתרפא לגמרי והוא בחזקת חולה בעינין שיצא לגמרי מחליו ויהי' בריא אולם וזה אינו ביום א' דחלש קצת אכן שם במשנה דשבת הנ"ל דנדחה מזמנו לא משום חולשא ורק משום שבת שפיר נוכל למולו ביום א'. וא"כ בנ"ד לכאורה הרי כבר הבריא קודם ורק שהמתינו מטעם אחר שפיר יש למולו ביום א' לכאורה. אולם לפמ"ש הטעם מחמת הא דמבואר ביומא נ"א מפני טומאה דחיתו וא"כ כאן ג"כ נדחה מזמנו מחמת חולשה ושפיר יש לומר דאין למולו ביום א' אף בהבריא מקודם הואיל ונדחה מזמנו ע"י חולשה אין למולו רק כשאין בו שום חולשה וכנ"ל

והנה הרבה פלפולים עלו ברעיוני מדי עוסקי בזה אך יען הדבר נוגע לשיהוי מצוה הנני חותם כעת מכתבי הזה בכדי שלא לעכב המצוה ועוד חזון למועד אי"ה והנני הדוש"ת באה"ר וכותב בנחיצה

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

סי' נ"ו

ושלו' תנינא לכבוד הרב הגדול הנ"ל

א') הנה בתשובתי הראשונה קצרתי במקום שהי' לי להאריך בכדי שלא לעכב המצוה וכעת אבאר בדברי הנוב"י שהבאתי בתשובתי שגזר אף בדיעבד אם עיכב המילה עד ער"פ שלא למולו והקשיתי עליו דהאיך בכחנו לבטלו מקיום מצוה שעובר עלי' בכל יום בעשה. ותירצתי דכן הוא עפ"י שיטת התשב"ץ שורת ההלכה ולא גזרו וכנ"ל. ואולם באמת המעיין בנוב"י שם יראה דטעמו מטעם גזרה ואף