גבעת הלבונה רג

א"כ בע"כ דמיירי שר"ה הי' קודם השבת ושפיר הוכרח רש"י מהמשנה דספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט דאם דוחה א"כ לא יצויר רק י"א ולא י"ב דאחר שבת אינו חל ובחל קודם השבת נימול בר"ה וע"כ דספק ג"כ אינו דוחה יו"ט וצדקו דברי רש"י בחולין] ומעתה שפיר כתב הש"ך דחלים ב' ימים של ר"ה קודם השבת והוכיח מזה דלא כהתשב"ץ דא"א לומר כמ"ש השם אהרן דבה"ג מלין ביו"ט דמפורש במשנה להיפוך. והש"ך כיון כ"ז בדבריו הקצרים דמבואר במשנה חלו ב' יו"ט של ר"ה לפני השבת וכנ"ל. ועוד תמוהים דברי השם אהרן שכתב דהמשנה ציירה ר"ה ולא ב' י"ט של גליות דסוברת דספק נדחה, דהרי א"כ מדוע פסקינין בש"ע להיפוך מהמשנה וכי כח בידינו לחלוק על המשנה. ובפרט דהרי מפורש ג"כ בחולין פ"ד ע"ב דספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט. ועוד דהאיך אפשר להוכיח מהמשנה מדציירה רק בר"ה משום דסוברת דביו"ט של גליות ספק דוחה דהרי המשנה נתחברה בא"י ושם ליכא ב' י"ט של גליות רק ר"ה ועיין בב"י יו"ד רס"ו בשם תשובות הרא"ש שכתב כן דהמשנה מיירי בא"י וא"כ דברי השם אהרן תמוהים. ועוד דלפי דבריו יוצא דהא דספק זמנו אינו דוחה שבת הוא מגזרה דשמא יעבירנו ובאמת הדבר מפורש בשבת קל"ה דנלמד מקרא דערלתו ודאי ולא ספק ויעו"ש ברש"י דגם לנולד ביה"ש ילפינין מזה ותוס' כתבו דא"צ קרא כלל לזה יעו"ש ועכ"פ מבואר דמה"ת היא. והתויו"ט שם הביא רק הקושי' מדוע בקידוש החודש ספק דוחה שבת אבל אין הקושי' מדוע מילה אינו דוחה שבת ונסתר כל בנינו של השם אהרן במחכתה"ג. וא"כ דברי התשב"ץ תמוהים מקושית הש"ך הנ"ל

ד') אכן ראיתי להגאון ביד שאול בסי' רס"ב שם כתב דהש"ך לא ראה דברי התשב"ץ. ובאמת בתשב"ץ מבואר דהי' אפשר למולו גם ביום ד' והמתין עד ה' בזה אסר דהוה כמתנה לחלל השבת וא"כ שם במשנה דלא הי' אפשר למולו קודם שפיר מותר ביום ה' ומיושב קו' הש"ך עכ"ד ותורת אמת היתה בפיו. ולענ"ד נראה להסביר הדבר יותר דהנה בגוף דברי התשב"ץ העירותי זה כבר עפמ"ש הרמב"ן בשבת פראד"מ ביניקא דאשתפיך חמימא דמותר למולו בשבת אף שיודע שיצטרך לחלל שבת משום דאז יהי' פיקו"נ ומותר יעו"ש ובר"ן. וא"כ מדוע אסור למולו ביום ה' הרי אם יצטרך לחלל שבת יהי' פיקו"נ ושרי ומצאתי כעת ביד שאול שם שהעיר בזה והקושי' עצומה. ונראה ליישב דהנה יש לדקדק בדברי רמב"ן שם מדוע נקט דינו רק בינוקא דאשתפיך חמימא ולא בלא הכין כלל חמין מאתמול רק על קודם המילה ולא ראיתי מי שיבאר הדבר. ונראה דהנה הישויע"ק באו"ח ח של"א כתב דמחלוקת הרמב"ן והרז"ה תליא אי שבת הותרה אצל פיקו"נ או דחוי' דאם דחוי' איך יעשה לכתחילה דבר המביאו לחילול שבת יעו"ש. אמנם נראה דדעת הרמב"ן דבאמת גם הוא יוכל לסבור שבת דחוי' אצל פיקו"נ ועכ"ז אין זה מתנה לחלל את השבת כיון שמצות מילה חובה עליו א"כ אף דהיא רק דחוי' מ"מ אין לו עצה אחרת ואף אם דחוי' מותר ועיין בב"י או"ח סי' י"ב מה שמחולק עם ר"י בענין עדל"ת היכא שכעת אין לו עצה בהיתר ובשו"ת ברית אברהם חאו"ח מזה. אמנם, נראה דזה רק אם לא נעשה הדבר ע"י פשיעתו. אכן אם לא הכין חמין מאתמול א"כ הוא פשע בזה אף שכעת אין לו עצה בהיתר מ"מ אסור לו לגרום לכתחילה פיקו"נ שיצטרך לחלל שבת כיון שהוא רק דחוי' כעין דברי התוס' בעירובין ד"ק בענין עשה דפשיעה. והדבר דומה ג"כ לביטול איסור לכתחילה דאסור גם בדיעבד וה"ה בנ"ד אם לא הכין חמין ובפשיעתו גרם ועיין רש"י מגילה ז' ע"ב פירש אפשר מעיו"ט שנפגמה מעיו"ט וא"א מעיו"ט פירש שנפגמה ביו"ט יעו"ש מבואר דאם נולד היום דבר כמו בנשפך חמימי זה הוה א"א. וא"כ לפ"ז בלא הכין וגרם שיצטרכו לחלל שבת שפיר אסור ונהי דאם כבר מל מותר דאין דבר עומד בפני פיקו"נ אבל לכתחילה אסור הואיל והוא רק דחי'. ומעתה מובנים דברי הרמב"ן דרק באישתפיך חמימא והוא הכין א"כ לא פשע כלום שפיר באם אין לו עצה מותר לגרום חילול שבת בפיקו"נ אכן אם לא הכין כלל וא"כ אפשר הי' לעשות בהיתר ורק ע"י פשיעתו נצטרך לחלל שבת שפיר אסור כיון דרק דחי' היא ומובנים דברי הרמב"ן בטעמם. ובזה יתיישב ראיות הרז"ה מהא דכיסוי דאם אין לו דקר נעוץ אסור לשחוט אף דאם שחט יחפור בדקר ויכסה יעו"ש בר"ן. ובהנ"ל מתורץ כיון שלא הכין דבר נעוץ שפיר אסור וכנ"ל וזה דבר חדש בעזהי"ת. ומעתה מיושב הקושי' על התשב"ץ. כיון דמיירי בפירוש דהי' יכול למול ביום ד' וא"כ הי' אפשר בהיתר ופשע שפיר הוה מתנה לחלל את השבת משא"כ בהך דשבת קל"ז הנ"ל דלא הי' אפשר בהיתר שפיר גם בדחי' מותר כדברי היד שאול הנ"ל. וא"כ כיון שאין קושי' על התשב"ץ מהא דשבת שפיר צדקו דבריו לדינא דאם הי' אפשר למולו קודם אסור למולו קודם השבת. וא"כ צדקו דברי הנוב"י דאם עבר והמתין אין למולו קודם יו"ט וכדברי התשב"ץ ואין הדבר מטעם גזרה רק דינא היא וכדברי התשב"ץ וז"ב בעזה"י

ה') ובזה נראה לענ"ד לפרש דברי הילקוט הובא בנועם מגדים בפ' תשא אקרא דושמרו בנ"י את השבת ר"א אומר לעשות את השבת דבר שהברית כרותה לו ואיזהו זה מילה עכ"ל. ותמה הנוע"מ דהרי אדרבה מילה דוחה שבת יעו"ש והיא תמוה. ובהנ"ל נראה לפרש בדרך הפלפול. דהנה בנדה ל"ח מבואר דחסידים הראשונים לא הי' משמשים מטותיהם אלא ברביעי בשבת שלא יבאו לידי חילול שבת. ובהגהות מוהרצ"ח הקשה מזה לשיטת הרמב"ן הנ"ל דמותר למול באישתפיך חמימי וא"כ גם בנ"ד הרי אם יצטרך יהי' פיקו"נ והביא מזה ראי' לשיטת הרז"ה. ולענ"ד נראה בדרך הפלפול דאדרבה מזה מוכח כרמב"ן. והנה לפמ"ש לעיל דשיטת הרמב"ן היא במילה דוקא משום דזמנה קבועה ומוכרח הוא למול ואף אם דחוי' הוא מותר בל"ז מיושב דהרי בקיום מצוה דפ"ו אין זמנה קבועה היום דוקא ושפיר גם להרמב"ן אסור וכדברי הישויע"ק ואקצר] דהנה הש"ס הקשה שם ברביעי ותו לא ומשני אימא מרביעי ואילך ופירש"י דאדרבא דכ"ש אם מעברא בה' או בו' לא מטי יום לידה בשבת. והנה לענ"ד קשה קושי' עצומה שם בש"ס לשיטת הבה"ג והרא"ש בפ"ק דגיטין דהא דיולדת כל ג' ימים מחללין עלי' את השבת היא ג"י מעל"ע ודלא כהתה"ד במג"א או"ח סי' ש"ל] ובתשובות בית אפרים יו"ד סי' ט"ז ובמטה אפרים סי' הרי"ז פוסק כן להלכה. וא"כ שפיר יש לומר דדוקא ברביעי אולם אם תתעבר בה' וא"כ הלידה ביום ד' ויהי' שבת בתוך הג"י מעל"ע כי אם תלד בבוקר מיום ד' יהי' כל ליל שבת בתוך הג"י ובפרט אם תלד בערב. ומשו"ה שימשו רק ברביעי בכדי שתלד ביום ג' לכל היותר ויהי' שבת אחר הג"י. ולכאורה ראי' גדולה מזה להתה"ד דל"ב מעל"ע וא"כ גם אם תהי' ביום ה' ג"כ לא יחלל שבת כיון דתלד ביום ד' ויהי' שבת אחר הג"י ויוקשה מאוד לשיטת הבה"ג והרא"ש. ולכן נראה לתרץ דהנה כבר הבאתי בשם הישויע"ק דמחלוקת הרז"ה ורמב"ן תליא אי שבת הותרה או דחי' וכנ"ל. והנה כבר כתב הישויע"ק שם דאף אם שבת הותרה בפיקו"נ מ"מ במילה שבת רק דחי' יעו"ש. ולדעתי נראה ראי' לדבריו מסוגי' דעלי' דרצה הש"ס להוכיח דעדל"ת שיב"כ ממילה דדחי שבת ותירץ משום שנכרתו עלי' י"ג בריתות ומדוע לא הוכיח מפיקוח נפש דדוחה שבת וע"כ דרק במילה דדחי' היא שפיר הוכיח אבל בפיקו"נ דהיתר הוא שפיר אין מזה ראי' לעדל"ת. ותדע דהרי בזה ל"ש התירוץ דמשני