גבעת הלבונה רב

מבואר דהרי עיקר המשתה היא בעבור נסכים וזה רק אם ממלא גרונם של ת"ח יין ואז בזמנו של אברהם לא הי' ת"ח ומה צורך בהסעודה. ולזה רימזה תורה שהי' שם על הסעודה גדולי הדור שם ועבר והמה הי' ת"ח ויצא בזה. וזה טעם חדש בעזהי"ת. ומעתה לפ"ז הרי קיי"ל בכ"מ ומהם בזבחים ח' מנחתם ונסכיהם אפי' למחר ומביא אדם זבחו היום ונסכיו אפי' מכאן עד עשרה ימים וא"כ שפיר הסעודה זמנה גם איזה ימים אח"כ כמ"ש בעזהי"ת. ועכ"פ לעכב הברית מילה ע"י הסעודה זה ממש כמו מרי' דאברהם והיינו שכל עיקר הסעודה נלמדת מאברהם וכן המילה היא בריתו של אאע"ה תלי תניא דהיא מילה בדלא תניא דהיא סעודה שלב"ז וכנ"ל. וא"כ צדקו דברי כת"ה שאין לאחר הדבר. זולת אם יאמרו הבקיאים שיש איזה סברא להמתין שיש חשש שהילד חש כח ע"י שנולד בשביעי בזה יעשו כדבריהם וכמבואר בתשובת צ"צ בסי' קכ"ח בלשון השאלה בזה"ל בבכור פט"ר לאמו שנולד לשבעה חדשים ויחששו למולו עד אחר כלות ב' חדשים אי חייב לפדותו יעי"ש. מבואר ע"י שהי' פט"ר ובן ז' חששו למולו עד ב' חדשים ובתשובה שם לא ערער ע"ז כלל והשיב לענין הפדיון. וא"כ גם בנ"ד שהילד בכור לאמו ובן ז' אם יאמרו הבקיאים שיש בזה מעליותא להברות הילד נכון להמתין. אולם בהיות כפי מכתב כת"ה שהילד כעת בריא כאחד הילדים וא"כ אם אין שום קפידא לדברי הרופאים אין להשהות המצוה כלל וכדברינו וכמ"ש כת"ה

ג') ומעתה כיון שאסור להשהותו אם עבר והשהה בזה כתב הנוב"י שם דאין למולו ביום ה' משום דאתה מכשילו לעתיד לבא. והגם דדבריו תמוהים לכאורה לפמ"ש הכלבו והובא בד"מ יו"ד רס"א דהאב עובר בכל יום בעשה אף אח"ז. וא"כ האיך ביכולתינו לגזור שלא למולו ולבטלו מעשה בכל יום והגם דחז"ל יכולים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת זה רק. חכמי התלמוד אבל כל שלא גזרו הם אין בכח הבאים אחריהם לעקור דבר מה"ת אף בשוא"ת והדבר לפלא לכאורה. אמנם נראה דדבריו יש להם מקור בהלכה ואינם גזרה בעלמא רק שורת הדין כך הוא דהרי הוא מיירי שהמתינו עד ער"פ וערער על הדבר מטעם דאין להשהות המצוה וגם דמילה שלב"ז אין למול בער"ש ויו"ט וכדברי התשב"ץ ואף דאם אירע שלא הי' אפשר למולו קודם מותר אבל להשהות לכתחילה אסור יעו"ש בדבריו. ומעתה לפ"ז אמינא דשפיר כתב דבה"ג אף בדיעבד אם עבר והשהה אסור למולו. דהנה כבר תמה הש"ך שם על התשב"ץ משבת קל"ז דלדבריו הו"ל לצייר אם חל ר"ה ביום ב' ג' דאין מלין עד יום ט"ו יעו"ש. [והך ט"ו בודאי ט"ס וצ"ל י"ד כמובן. ולפלא שהגה"ק בדרך פקודיך במצוה ב' הביא בשם התשב"ץ דגם ביום ו' אין מוהלין ותמה ממשנה דשבת הנ"ל. ודבריו תמוהים דבתשב"ץ אסר רק ביום ה' כמ"ש הש"ך שם. ובקושיתו כבר קדמו הש"ך במקומו]. והנה ראיתי בספר שם אהרן על ש"ס בחידושים לשבת שם כתב ליישב הקושי' בדרך פלפול. דהתויו"ט בפ"ק דר"ה הביא קושי' מדוע בספק קה"ח מחללין שבת ולא במילה. וכתב הוא ליישב דכבר הקשה הר"ן מדוע לא גזרו במילה שמא יעבירנו כמו בשופר. אמנם נראה עפמ"ש הר"ן דגזרה דרבה היא רק משום דלא בקיאין בקביעא דירחא אבל במילה ל"ש שמא יעבירנו דהמצוה ודאי. וכ"ז בודאי אבל בנולד ביה"ש דהמצוה ספק שפיר גזרינין שמא יעבירנו. וזה רק במילה אבל בקה"ח דהותרה הוצאת מקלות ל"ש לגזור שמא יעבירנו ומיושב קושית תויו"ט. וא"כ כ"ז בשבת אבל ביו"ט דל"ש שמא יעבירנו שפיר ספק שלב"ז דוחה יו"ט ושפיר מלין ביו"ט ואף דקיי"ל בש"ע דגם ספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט הוא משום דאנן קיי"ל דאפי' יו"ט שני לא דחי ובע"כ דס"ל דאפי' ספק אינו דוחה ולקושית תויו"ט נצטרך לומר כתירוצו. אבל שם במשנה דציירה רק יו"ט של ר"ה שפיר יש לומר דס"ל דנולד ביה"ש מלין ביו"ט דהיא ספק ולזה ציירה רק ר"ה וא"כ שפיר בה"ג מלין ביו"ט ומיושב קושית הש"ך עכ"ד בקצרה. אכן לענ"ד צדקו דברי הש"ך בראייתו. דהנה לכאורה דברי השם אהרן תמוהים דהרי בפירוש מבואר במשנה דבב' ימים טובים של ר"ה מלין לי"ב הרי דגם ספק מילה שלב"ז אינו דוחה יו"ט. אמנם אין זה קושי' דהרי במשנה מיירי שבשבת הי' ספק מילה שלב"ז וביו"ט שאחר השבת כבר הי' ודאי שלב"ז. ורק לציורו של הש"ך דבר"ה הי' ספק זמנו שפיר כתב השם אהרן דבה"ג באמת דוחה. אמנם כן שוב צדקו דברי הש"ך דהמעיין בש"ך שם יראה שכתב דמפורש במשנה ב' ימים של ר"ה שחלים לפני השבת מלין בי"ב יעו"ש ולכאורה הדבר תמוה דהרי זה לשון המשנה יו"ט לאחר השבת נימול לי"א ב' יו"ט של ר"ה נימול לי"ב מפורש לכאורה במשנה דחל ר"ה אחר השבת ומדוע העתיק הש"ך בהיפוך. אמנם נראה ונקדים לבאר דברי רש"י בחולין פ"ד ע"ב בהא דאין ספיקה דוחה יו"ט שהביא ממשנה דשבת הנ"ל. ותמה מהר"ם מלובלין שם דהרי שם מיירי בודאי שלב"ז ומשו"ה אינו דוחה אבל ספק שלב"ז מנ"ל דאינו דוחה ועיין בלב ארי' שם שכתב בדרך רחוק. אכן לענ"ד נראה לבאר דבריו. דהנה כבר כתב הצל"ח בפסחים נ"ח ע"ב דאף לשיטת רש"י דבזמן שהי' מקדשין ע"פ הרא' הי' גם בד"ו פסח מ"מ אד"ו ראש לא הי' גם בזמן שקידשו בראי' והביא ג"כ בשם הלח"מ בפ"ז מתמו"ס שכ"כ יעו"ש ולפלא ששניהם לא ראו שהדבר מפורש ברש"י סנהדרין י"ז ד"ה ולעברי' שכתב דבזמן הראי' לא השגיחו על בד"ו פסח לפי שהי' יכולים לעבר אח"כ שלא יאורע אד"ו רא"ש יעו"ש ומפורש כדבריהם. וא"כ לפ"ז בע"כ הפירוש במשנה דשבת ב' ימים טובים של ר"ה היינו שחלו קודם השבת דאחר השבת א"א דלא אד"ו ראש וא"כ בר"ה הי' ספק זמנו ואעפ"כ אינו דוחה ושפיר מבואר במשנה דספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט וכונת רש"י דמסיפא דמתני' מוכח זה ומיושבים דברי רש"י בחולין [אמנם לפ"ז צ"ע דברי רש"י בעירוכין ח' שפירש ולא יותר על י"ב ואם חלו ב' ימים של ר"ה אחר אותו שבת יעו"ש ומדוע צייר בה"ג והרי לא יצויר בה"ג דלא אד"ו ראש ויותר הו"ל לצייר שחלו קודם השבת והגם דמשכח"ל כאחרים וכמ"ש תוס' פסחים נ"ח שם אמנם הרי לא קיי"ל כאחרים וכמ"ש הר"ח בפירושו בסוכה שם ותוס' פסחים שם וכמשמע ג"כ מרש"י סנהדרין הנ"ל. וכן בעירובין י"ג ע"ב פירש דכי מיקלעי שבת ור"ה בהדדי מיבקר האי דשלישי בשבת בע"ש ומשמע ג"כ דפירש דהי' ר"ה אחר שבת. וקצת יש לומר דמשמע לי' מלשון המשנה כדי לשבת וליו"ט של ר"ה משמע דשבת חל קודם ומבואר דמשנה זו סוברת כאחרים הנ"ל ועיין במשנה כריתות י"ט מבואר דר"א ור"י ור"ש ורבי יוסי ס"ל דמשכח"ל אד"ו ראש ומוכח דס"ל כאחרים וכדס"ל ג"כ לרבי ישמעאל בהא דחלבי שבת ביוה"כ וא"כ משו"ה פירש ג"כ המשנה בעירוכין כאחרים דידוקדק לשון המשנה דנקטה שבת קודם ר"ה. ועיין במנחות מ"ט ע"ב משמע בש"ס שם בתחילה דפירש המשנה דעירוכין דר"ה חל קודם השבת ובסוף שם משמע דמפרש המשנה דחל אחר השבת יעו"ש וצ"ע בכ"ז ולא אוכל להאריך בזה כעת שלא לאחר מכתבו ויגרום שיהוי מצוה ועכ"פ אף דבעירוכין פירש"י המשנה דחל ר"ה אחר השבת היא דמשניות דעירוכין שם נשנו בזמן הבית דמיירי בקרבנות ועיין בתוס' שם בדי"ג בד"ה משמרתו ובהגהות שטמ"ק דנשנית בזמן בית ראשון וא"כ אז שפיר יש לומר דלא השגיחו ע"ז והי' אד"ו ראש אבל המשנה דשבת דאינה אותה המשנה דעירוכין כמבואר בשינוי ואריכות לשון שיש בין משנה דשבת למשנה דעירוכין ונשנית אחר זמן הבית