גבעת הלבונה רא

מותר אח"כ לשחוט החולין אכן כיון דנקט ג"כ שחט מקודם חולין משו"ה נקט פטור ולא מותר כמו שנקטה המשנה פטור משום דבאחדים מהם שחשבה ל"ש לשון מותר כמו כן נקט רבא פטור. ומעתה מיושב קושית הרה"ג הנ"ל דהרי כבר העליתי דגם במשתלח בעינין ממשקה ישראל וא"כ כיון דבהמה זו נשחטה אמה היום ובחולין כה"ג אסורה באכילה כיון דא"א לשוחטה דהוה או"ב א"כ גם להשתלח אסורה משום דל"ה ממשק"י והוה עי"ז מחו"ז וקמ"ל קרא דפסול דמצד האיסור דממשק"י היא רק מכח ההיקש דשני השעירים והי' כשר כדיעבד וכנ"ל באות הקדום וצריך קרא מיוחד למחו"ז כדי שיהי' שינה הכתוב לעכב ופסול אף בדיעבד וכנ"ל ומיושב קושי' הנ"ל. ומ"מ שפיר הקשה הש"ס ביומא שם והאי לאו שחיטה היא משום דזה אף בחולין מותר ואי דהוי נבילה בזה שוב מצותו בכך ומשני זהו שחיטתו וא"כ שפיר בחולין אסור ושייך ממשק"י ודוק

ט) ובהיותי בזה ראיתי להלב ארי' בחולין ק"מ שם הניח בצ"ע דברי הש"ס בתמורה ו' שם דפריך דלמ"ל קרא דפוסל בע"מ במשתלח הרי אין הגורל קובע ודחיק לתרץ כגון שהומם וחיללו על אחר דאמאי לא מתרץ דצריך קרא לאחר הגרלה דפסול בע"מ יעו"ש. ולפי דבריו דברי הש"ס בל"ז תמוהים מאוד דהרי הא שתירץ שהומם מיירי אחר הגרלה וא"כ למה הוצרך לומר שחיללו על אחר הרי צריך קרא עליו גופא כיון שהומם בע"כ אחר הגרלה וחידוש שלא העיר בזה. ואולם באמת דברי הש"ס נכונים דקושית הש"ס על איסור מקדיש משתלח בע"מ היכי משכח"ל דזה בע"כ קודם הגרלה וא"כ בל"ז אסור משום דאינו ראוי לשם עיין ברש"י שם שפירש שפיר דמי לאקדושי' וכן בתירוצא דש"ס פירש"י ג"כ דעיקר התירוץ על לאו דמקדיש וכ"כ תוס' שם בד"ה וקרא דקושית הש"ס ותירוצו הוא על לאו דמקדיש וא"כ לק"מ קושית הל"א ולפלא עליו שלא עיין בסוגי' וז"פ

סי' נ"ה

ב"ה ה' חקת תרצז"ל סאמבר יצ"ו

יצו ה' את הברכה. כשואל כענין ומשיב כהלכה. כבוד ב"ג חביבי הרב הגדול החו"ב בחדרי תורה. קולע אל השערה בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה יוסף שמואל שמעלקא האלענדיר שליט"א האבד"ק ריגליטץ יצ"ו

אחדשה"ט כמשפט. יקרתו הגיעני בזו השעה ובהיות הדבר נוגע לשיהוי מצוה אמרתי להשיבו כרגע

בדבר השאלה בתינוק בן ז' שלא מהלוהו בזמנו להיותו נולד רך וכחוש ופקדו הרופאים להמתין וכעת הוא בריא כאחד הילדים ורצו הוריו להמתין עד יום הפדיון בכדי שיהי' הברית מילה והפדיון כאחד. וכת"ה מפקפק בזה שאין כדאי להשהות המילה. ועוד דיום הפדיון יהי' ביום ה' ובזה דעת התשב"ץ דמילה שלב"ז אין למול ביום ה' ואף דהש"ך ביו"ד רס"ו חולק עליו זהו רק בנתרפא ביום ה' אבל להמתין עם הב"מ עד יום ה' בודאי אין להקל. ואף דהמג"א בסי' של"א כתב דהאידנא ל"ש דברי התשב"ץ. ע"ז כתב כת"ה דלטעמו של הטו"ז ביו"ד שם משום צערא דינוקא שייך גם האידנא. והביא ג"כ דעת הנובי"ת חיו"ד סי' קס"ו שאוסר בזה להמתין באופן שיחול ביום ה' ואף בדיעבד אם לא מהלוהו עד יום ה' אוסר למולו יעו"ש עכ"ד כת"ה בקצרה

א) הנה כל דברי כת"ה המה מכוונים להלכה ואין שום מקום לעכב המילה עי"ז. וכמובן טעם הורי הילד בכדי שלא יצטרכו להוציא הוצאות על ב' סעודות ולזה רצונם שיהי' המילה והפדיון ביחד. ואני אומר ע"ז מה דקאמר בריש כתובות מרי' דאברהם תלי תניא בדלא תניא שזה מצות מילה להכניסו בבריתו של אאע"ה היא מצוה דאורייתא והסעודה שעושין בברית מילה לדעת הש"ע בסי' רס"ה סי"ב היא רק מנהגא ואף להסוברים דחיובא היא מ"מ זה רק בזמנה אבל שלב"ז כתב בשו"ת אור נעלם הובא בשע"ת או"ח תקנ"א דאין לה שורש ועיקר בש"ס. ואיך אפשר לדחות מילה שלב"ז מחמת הסעודה וכבר כרב בשע"ת שם דבעיכבו המילה שלב"ז ע"י הסעודה אסור לאכול על הסעודה שגרמה איסור שהיית מצוה יעו"ש. וא"כ בודאי אם אין ידו משגת לעשות סעודה עדיף יותר לעשות המילה בלא סעודה ובעת הפדיון יעשו הסעודה ויוכלו ג"כ לצאת קצת יד"ח המצוה של סעודת ברית מילה אף שהיא איזה ימים אחר המילה דאין הסעודה חובה לאותו יום דוקא וכמ"ש הפת"ש ביו"ד רס"ה שם בשם חמודי דניאל דיכול לעשות הסעודה ביום אחר. ובאמת מוכח כן מדברי הש"ך ביו"ד סי' ש"ה סקי"ב דנהגו לעשות הסעודה בלילה וכ"כ המג"א בסי' תקס"ח והוסיף דבזמנינו עושין כל הסעודות בלילה יעו"ש. הרי דא"צ לעשות באותו יום דוקא. וכן נהוג בכמה מקומות לעשות סעודה ביום שלישי למילה ואסמכוהו על הקרא דביום הגמל דהיא הג' היינו שלישי למילה. ומצאתי בתשובות חות יאיר בסי' ע' כתב שם לענין סיום מסכתא וז"ל וה"ה יום של אחריו כנהוג שהרי שלמה המע"ה עשה משתה ז' ימים ואפשר שגם אחר אחריו כמ"ש גבי ז' ברכות מחמת הילולא. ואף שכתב שם בתשובה וסעודת שלישי למילה לא הוה סעודת מצוה שאינה רק מנהג. זה רק משום שכבר עשה סעודה ביום המילה ואין המצוה רק פעם א'. אבל אם לא עשה ביומו שפיר גם בימים שאחריו מקיימים המצוה כדברי החו"י הנ"ל

ב') ונראה להסביר הדבר ביותר דבסעודת ברית מילה מקיימין גם איזה ימים אח"כ עפ"מ שנראה לענ"ד לומר בטעם הדבר שסעודת ברית מילה היא מה"ת לכמה שיטות מה שאין כן בשאר המצות אין חיוב סעודה בקיומם. והנראה, דהנה המילה היא ענין קרבן ועיין בנובי"ק חיו"ד סי' פ"ו הקשה על רבינו פרץ שכתב דמילה היא קטורת דהרי היא קרבן ותירץ עפי"ד המדרש דעלה ריחה כקטורת. אבל עכ"פ הרי מבואר שם במדרש וכעולה שהיא כליל יעו"ש בנוב"י. וא"כ כיון שהיא קרבן עולה וא"כ הרי עולה בעי מנחה ונסכים ואיך יקיים מנחה ונסכים. ואולם כבר אמרו חז"ל ביומא ע"א הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין. ובזה נראה לבאר הא דפירש"י בפ' ויגש והוא ממגילה ט"ז בקרא דויפול על צוארי בנימין אחיו דהיא על המקדשות שעתידין להחרב יעו"ש. ואינו מובן איזה רמז יש להמקדשות בצוארי יוסף ובנימין. ונראה עפ"מ דמבואר במד"ר בשה"ש בקרא דכמגדל דוד צוארך דקאי על ביהמ"ק. וג"כ אינו מובן. אכן עפ"י ש"ס דיומא הנ"ל דממלא גרונם של ת"ח יין הוא כנסכים ע"ג המזבח א"כ הרי דצוארי ת"ח יש להם דין ביהמ"ק ממש. וזהו הכונה בהא שאמרו חז"ל שלחנו של אדם מכפר. ומעתה זהו הכונה בהא דכמגדל דוד צוארך דהצואר יש לו דין מקדש דהוא מגדל דוד. ומעתה מובן שפיר דכיון שיוסף רצה לרמז על החורבנות לזה בכה על צוארי בנימין אחיו והיינו דרומז דיהי' זמן שיחרב ביהמ"ק ונצטרך לכפר בצוארן של ת"ח ודוק בזה. ומעתה משו"ה הצריכה תורה סעודה לברית מילה דהמילה היא עולה והסעודה והמשתה שעושין היא במקום מנחה ונסכים. ובזה יש לרמז מה שדרשו חז"ל גבי אברהם ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל שהי' שם גדולי הדור שם ועבר יעו"ש במד"ר וברש"י ואינו מובן מה רצו בזה. ובהנ"ל