גבעת הלבונה ר

דם והקשו תוס' דמנ"ל הא דילמא באמת צריכים דם ותירצו דעיקר הדרשה אסמכתא היא יעו"ש. וא"כ בזה מתורץ ג"כ קושית ר"ל דליעכב כיון דעיקר הקרא אינו לזה ואסמכתא בעלמא היא משו"ה אינו מעכב ור"ל הרי סובר דדרשה גמורה היא דהרי הקשה דליבעי דם משו"ה הקשה ג"כ דליעכב אכן ר"י דסובר אסמכתא היא כדתני ר"ח נכנסו דם תחת מים לק"מ ובתירוצו שתירץ כדתני ר"ח תירץ לו ג"כ הקושי' הראשונה ודוק

ו) אמנם נראה דאף דבכל מקום צריך להיות הלמד כמלמד גם בדיעבד כדמוכח ביומא הנ"ל מ"מ בנ"ד כיון דמבואר ביומא ס"ב שם דהא דשניהם שוים הוא רק לכתחילה לענין מראה קומה ודמים א"כ כיון דהך הקישא לא נאמר לעיכובא רק למצוה א"כ גם הא דשוים לענין כשרות אינו מעכב בדיעבד אף דבשל שם פוסל בדיעבד מ"מ במשתלח דידעינן רק מהקישא והיקש הזה נאמר רק למצוה א"כ גם בזה אף שבשל שם מעכב מ"מ במשתלח דהוא רק מטעם דצריך להיות שוה לשל שם וזה אינו מעכב שפיר כשר בדיעבד. ומעתה נראה הנה לכאורה קשה מאוד בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בעביוה"כ שם דמום ומחו"ז פסול במשתלח ומשמע דאף דיעבד מדלא ביאר דזה רק לכתחילה כמ"ש בהא דשוים במראה וקומה ודמים דהוא רק למצוה ובזה כתב פסול דמשמע בדיעבד והרי ליכא קרא לעכב דהרי הש"ס הקשה ביומא ס"ב בהא דצריך קרא להכשיר אינם שוים בקומה בדיעבד דלמ"ל הרי ליכא קרא לעכב וא"כ במום ומחו"ז דליכא קרא לעכב מדוע פוסל בדיעבד והקושי' עצומה ולא ראיתי מי שהעיר בזה. אכן נראה דקושי' זו עם קושיתי הראשונה מתורצת כ"א בירך חבירתה דמשו"ה צריך קרא בבע"מ ומחו"ז דאי לאו הקרא ורק מחמת דבעינין שניהם שוים הי' כשר בדיעבד וצריך קרא בבע"מ ומחו"ז דאף בדיעבד פסולים דשינה הכתוב לעכב ומיושבים הקושיות הנ"ל. ומעתה לפ"ז יוצא דכל הפסולים דפוסלים בשל שם אמנם פוסלים גם במשתלח אבל רק לכתחילה הואיל ולא שינה הכתוב לעכב ורק בבע"מ ומחו"ז דשינה הכתוב לעכב פסול גם דיעבד. וא"כ בחולה דליכא קרא מיוחד במשתלח ורק מה דהוקש לשל שם א"כ הוה רק מצוה לכתחילה כמו הא דשניהם שוים וא"כ נהי דלכתחילה אסור חולה במשתלח אמנם באם הי' בריא בעת הגרלה ואח"כ נעשה חולה שוב הוה דיעבד וכשר ומשו"ה קאמר הש"ס חלה והיינו שאחר הגרלה חלה דהוה דיעבד וכשר ומיושב קושי' הנ"ל

אמנם לפ"ז כיון דההיקש הוא רק על לכתחילה קשה בחולין י"א הנ"ל דפריך דהרי בעינין שניהם שוים ודילמא חדא מינייהו טרפה היא והרי מבואר בע"ז מ"ח ע"ב הא דליכא דרכא אחרינא והיינו דבליכא עצה מותר במקום שאסור רק לכתחילה דזה הוה דיעבד וכ"כ תוס' בפסחים ד"ל דבכ"ח דא"א בהגעלה הוה דיעבד. וא"כ במשתלח כיון דא"א לבדוק הוה כדיעבד ובדיעבד כשר גם באינם שוים ומה פריך הש"ס והאיך מוכח מזה דאזלינין בת"ר. ולכאורה מוכח מזה דגם בהיקש זה בעינין שיהי' שוה בכל מילי לשל שם וכמו שבשל שם מעכב דיעבד גם במשתלח מעכב. אמנם נראה דבטרפה דיש קרא דיעמד חי כמ"ש הרמב"ם דממעט טרפה ורק דיש לומר ג"כ דהוא רק למצוה ולזה הביא הש"ס ג"כ הך דשניהם שוים וא"כ למצוה נדע מהקישא ושוב הך דיעמד חי הוה שינה הכתוב לעכב ושפיר פריך הש"ס מהך דשניהם שוים דסמך אקרא דיעמד חי ולא הוצרך להביא זה דזה פשוט לכל והביא הא דשניהם שוים דמשניהם יחד מוכח דפסול בדיעבד והרמב"ם לא הוצרך להביא הקרא דשניהם שוים דכבר הובא בגמרא והביא קרא דיעמד חי ודברי הש"ס ורמב"ם יחדיו יהי' תואמים ומשני המקראות יבורר הדין דפסול בדיעבד והוא כעין שתירץ הטו"ז ביו"ד כ"ט דברי הטור בקרא דזאת החי' יעו"ש. ועכ"פ מיושבים דברי הש"ס והרמב"ם מכל הקושיות

ז) הנה נתבאר דגם בשעיר המשתלח בעינין ממשק"י. ובזה יתייישב הא דיומא ס"ד דרבא תירץ שם דצריך קרא דמחו"ז פסול במשתלח כגון שהי' חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ וזה איזה שנים נשאלתי מהרה"ג מו"ה אליעזר לאדיער ז"ל האבד"ק סטרי דהרי רבא בעצמו אמר בחולין פ"א היא חולין ובנה עולה פטור דאכילת מזבח ל"ש אכילה וא"כ רבא לשיטתו האיך יתכן כאן דצריך קרא בכה"ג דהוה מחו"ז והרי במשתלח אף אם נימא דחייתו לצוק זהו שחיטתו מ"מ אינו בר אכילה כמו עולה וא"כ ל"ש בזה איסור דאו"ב עכ"ק הרה"ג הנ"ל. והנה אז השבתיו בפשוט דלא מיבעיא למ"ש המנ"ח בקומץ מנחה מצוה קפ"ה דמשתלח כיון דדחייתו לצוק זהו שחיטתו מותר באכילה בודאי דא"ש כיון דמותר באכילה אסור משום או"ב. ואף אם לא נימא כדבריו מ"מ ג"כ ניחא דהרי לכאורה צריך להבין מדוע נאיד רבא מתירוצא דרב יוסף שם ביומא דאמר הא מני ר"ש הוא דאמר הגרלה אינו מעכב ונראה דרבא רוצה לתרץ הקרא אליבא דכ"ע בכדי שלא יוקשה למאן דלית לי' כר"ש קרא למ"ל וע"ז מתרץ הוא כגון שהי' לו חולה. ומעתה הנה הא דחולין פ"א הוא רק אליבא דר"ש דאמר שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה כמ"ש רש"י שם וא"כ כיון שעיקר התירוץ דרבא נצרך רק לרבנן דר"ש שפיר מתרץ רבא אליבייהו כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ואי דלר"ש בה"ג פטור משום או"ב הרי לר"ש בל"ז מיושב בתירוצא דר"י וממ"נ מיושב בין לרבנן ובין לר"ש ומיושב הקושי' הנ"ל

ח') אכן בדרכינו הנ"ל נראה ג"כ ליישב. דהנה יש לדקדק בחולין שם דקאמר רבא פטור ומשמע דאסור לכתחילה ובאמת לפי הטעם דלאו שמה שחיטה ראוי להתיר לכתחילה ובשלומא בהא דשלמים דאמר לשון פטור דהפטור משום דהתר"ס הוא שפיר אסור אבל בעולה דל"ש שחיטה ראוי שיהי' מותר לכתחילה. ובשלומא במשנה דקתני פטור משום דשוחט ונמצא טרפה או נתנבלה בידו דבשעת שחיטה לא ידע שינבל או ימצא טרפה וכיון שכן אסור לכתחילה וכיון שהמשנה חושב שם ג"כ נמצא טרפה משו"ה אמרה לשון פטור דל"ש לומר מותר. אמנם כאן דרבא אמר זה לבד וא"כ מדוע ל"א מותר. אמנם נראה עפ"מ שנראה לחדש דהא דבעינין בקרבן ממשק"י אין הכונה דוקא שיהי' מותר לישראל לאכול רק ה"ה אם א"א לישראל לאכול רק שיעבור מקודם באיסור אם הי' הדבר חולין שוב ל"ה ממשק"י שהתורה הקפידה על קרבנות שלא יהי' כאלו שבחולין אסורים וא"כ ה"ה אם בחולין א"א לאוכלם בלתי ע"י איסור שיעבור קודם האכילה אף שכעת בגבוה אין זה איסור מ"מ ל"ה ממשק"י. ואל תשיביני מקרבנות הקריבים בשבת דג"כ א"א בחולין לאוכלם בלתי אם יעבור מקודם באיסור שבת דז"א דבזה קאמר הש"ס במנחות דף ה' שכן מצותה בכך. אמנם בדבר שאין המצוה דוקא להיות כך ובדבר שבחולין א"א לאכלו רק ע"י איסור שיעבור שפיר אף שבקרבן אין איסור בזה מ"מ ל"ה ממשק"י וז"ב לענ"ד. ומעתה לפ"ז בנ"ד כיון שזה הבהמה שהוא מקריב כעת לעולה אסורה להדיוט לשחוט משום או"ב א"כ אף דבעולה ל"ש האיסור דאו"ב משום דא"ר לאכילה מ"מ כיון דבחולין א"א לבא לאוכלה בלתי שיעבור באיסור או"ב א"כ גם לקרבן אסורה משום ממשק"י וזה דבר חדש וברור לענ"ד. וא"כ כיון שרבא נקט ג"כ הדין דשחט מקודם חולין ואח"כ עולה ובזה ל"ש לומר דמותר לשחוט השני לעולה דאסור משום ממשק"י ונהי דאין איסור מצד לאו דאו"ב אבל אסור משום ממשק"י ונהי דאם שחט מקודם העולה