גבעת הלבונה קצט

שוים ודילמא חד מינייהו טרפה ואינם שוים דהיכן מצינו זה דבעינין שניהם שוים לענין טרפה דהרי ביומא ס"ב מבואר רק דצריכים להיות שוים במראה וקומה ודמים והביא ג' קראי ע"ז אבל לענין כשרות לא נזכר ואין קרא ע"ז. ואין ומר דאם הוא טרפה אינו שוה בדמים דהרי אין טרפותו ניכר ושוה בדמים. וכתבתי דבאמת דורש הש"ס הך דשניהם שוים למראה וקומה ודמים ומ"מ נלמד גם לטרפה דכבר פלפלו תוס' ביומא ס"ב שם לר"ש דיליף דין השעירים זמ"ז לענין כפרה מנ"ל דבעינין שוין במראה קומה ודמים ותירצו דאין היקש למחצה יעו"ש. וא"כ סובר הש"ס בחולין כיון דהוקשו למראה קומה ודמים ולר"ש גם לענין כפרה שוב אין היקש למחצה וילפינן ג"כ לענין טרפה והארכתי בזה [עיין לעיל בסי' ב' מזה] אולם עדיין יש להעיר להמבואר בנדרים ס"ט ע"א באיבעיא אי יש שאלה בהיקם בר"ן שם כיון דמצד הסברא ל"ש שאלה בזה ל"ש אין היקש למחצה והמלוה"ר במערכת היקש אות י"א הוציא מזה דהיכא דבלמד אין סברא ושייכות לומר הך דינא כבמלמד ל"ש בזה אין היקש למחצה יעו"ש. ובאמת הדבר מפורש ג"כ בקידושין ט"ו ע"א איצטרך סד"א מוכר עצמו דלא עביד איסורא יעו"ש. וכן בזבחים צ"ח ע"א ואיצטרך למיכתב חטאת ומנחה וברש"י שם ד"ה מה חטאת יעו"ש דכל דיש סברא דל"ש בלמד ל"ש אין היקש למחצה ולפלא שהמלוה"ר לא ראה זה. ומעתה לפ"ז בנ"ד בשלמא לענין מראה קומה ודמים דהוא דבר הנראה לעינים ואין סברא להצריך בזה יותר מבזה שפיר בעינין שוים אמנם לענין טרפה אין שום סברא להשוותם דבשלמא השעיר שהוא קרב לה' פסול בטרפה דהקריבהו נא לפחתך ועוד ממשק"י. אבל במשתלח שהוא לעזאזל ונדחף לצוק ונעשה ממילא טרפה איזה סברא יש לנו בזה לאסור טרפה ובפרט טרפות שאינה ניכרת וא"כ כיון שאין סברא בלמד להצריך הך כמו במלמד ל"ש בזה אין היקש למחצה ושוב אין לימוד להצריך שניהם שוים בכשרות. אכן נראה כיון דבעינין הגרלה ולא נדע איזה להשם וא"כ ממילא צריכים שניהם להיות כשרים שיהי' ראוים לה'. וא"כ כיון שיש סברא גם בזה להצריך שלא יהי' טרפה שוב ממילא נשמע מקרא דשני השעירים שיהי' שוים דאין היקש למחצה דל"ש לומר דאין סברא להצריך בלמד כמו במלמד דהרי יש סברא טובה. וכיון דנלמד מקרא דשניהם שוים שלא יהי' טרפה א"כ טרפה פוסל בו מצד עצמו עד דחייתו לצוק כיון דגילתה תורה דצריך להיות כשר הוא פסול מצד עצמו ופוסל עד דחייתו לצוק. ועתה תחזה איך דברינו אלו המה תפוחי זהב במשכיות כסף בדברי הש"ס בחולין הנ"ל דרחמנא אמר ולקח שני השעירים שיהי' שניהם שוים ודילמא חד מינייהו טרפה וכ"ת מאי נ"מ והיינו דהרי שעיר לה' יכול לבדוק ושעיר המשתלח אין סברא להשוותו בענין זה ואין נ"מ בין כשר לטרפה במשתלח ול"ש בזה אין היקש למחצה וכנ"ל ע"ז קאמר והא אין הגורל קובע כו' וא"כ איכא גם בזה סברא גדולה דצריך שיהי' כשר דוקא וממילא שייך גם בזה אין היקש למחצה ומבואר דברי הש"ס בישוב כל הקושיות והדקדוקים ודוק. ובזה מיושב ג"כ מה שהעיר אחי הגאון בספרו שם דהרי הגרלה אינה מעכבת ובפרט לשיטת ר"ש וא"כ אין ראי' מהא דאין הגורל קובע דהוא רק למצוה. ולהנ"ל מיושב דכיון דעכ"פ לכתחילה בעינין ראוי לשם א"כ יש סברא בזה כמו בזה שוב ממילא פסול מכח ההיקש וכנ"ל

ומעתה גם לענין ממשק"י שפיר כתבו תוס' דצריך גם במשתלח ממשק"י משום דדינו כמו השעיר של שם וא"כ הפסול מצד עצמו ושפיר נוכל ללמוד מזה מכשיר ומיושב קושית הלב ארי' באות ב' ג'. ויצא לנו דאדרבה מחולין י"א ראי' לדברינו דכל הפוסלים בשל שם פוסלים גם במשתלח מצד עצמו ודוק

ה') ובזה נראה ג"כ ליישב שיטת הרמב"ם הנ"ל בה' עביוה"כ שכתב הטעם בטרפה דיעמד חי ובש"כ קאמר טעם אחר. דהנה לכאורה נראה ראי' להיפוך מדברינו מהא דיומא ס"ו בחלה המשתלח מה שירכיבהו על כתפו ומשמע דגם חולה כשר במשתלח והרי חולה פסול לקרבן כמבואר בבכורות מ"א ומוכח דבמשתלח א"צ כמו בקרבן וזה קושי' גדולה לכאורה. והגם שי"ל דהרי הדבר ברור דהא דחולה פסול הוא רק בחולה ממש אבל חולה קצת אינו בכלל וא"כ יש לומר דשם מיירי בחולה ברגליו וא"י לילך אבל אינו בגדר כזה שיופסל משום חולה. ואולם אם כן מדוע קאמר הש"ס חלה שפירושו נחלה פתאום ולא אמר חולה מה שירכיבו על כתפיו וע"כ משום דבאמת הרי בעינין שיהי' ראוי לשם וא"א בחולה דפסול לשם ויצויר רק בנחלה אחר הגרלה ולזה קאמר חלה והיינו אחר הגרלה דמצד שעיר המשתלח כשר ומוכח לכאורה שלא כדברינו. אכן נראה דהנה לכאורה קשה ג"כ מהא דיומא ס"ג הנ"ל דבעי ב' קראי לבע"מ ומחו"ז והרי לפמ"ש דנשמע מהא דשניהם שוים דדין השעיר המשתלח כמו של שם וא"כ בע"מ ומחו"ז דפסול בשל שם פסול ג"כ במשתלח ומוכח להיפוך מדברינו. אולם נראה דבאמת גם בלא הני קראי נשמע דבע"מ ומחו"ז פסולים משום דבעינין שניהם שוים. ומה דצריך קראי נראה. דהנה נסתפקתי בהא דקיי"ל דבקדשים בעינין שינה עליו הכתוב לעכב כמבואר בכ"מ ובודאי דגם בשעיר המשתלח הדין כך כמבואר ביומא ס"ב שם בצפורי מצורע דבעינין קרא לעכב וא"כ ה"ה במשתלח דלא גרע מצפורי מצורע. וא"כ האיך הדין בהא דבעינין שניהם שוים ומזה נשמע דכל הפוסל בשל שם פוסל במשתלח אם הדברים הפוסלים בשל שם בדיעבד פוסלים גם במשתלח דיעבד כיון דהוקשו להדדי. או כיון דבעינין שינה הכתוב לעכב ובמשתלח יש רק קרא דשני השעירים ולא שינה לעכב אף דבשל שם פסול בדיעבד משום דבשל שם כתיב חוקה וגם דלא גרע משאר קרבנות דשינה בהו הכתוב לעכב. אמנם במשתלח דלא כתיב גבי' חוקה ואינו קרבן ורק משום דצריך שיהי' שניהם שוים א"כ הרי בזה לא שינה הכתוב לעכב ולא קאי ע"ז חוקה אחר הגרלה לכ"ע כמבואר ביומא ד"ס בין לר"י ובין לר"נ וא"כ הא דשניהם שוים מועיל רק על לכתחילה ולא אדיעבד כיון דליכא בזה קרא לעכב והוא ספק מושכל

והנה לכאורה הי' נראה דהדבר תלוי במחלוקת דלכאורה הספק מפורש ביומא ד"ג ע"ב אמר לי' ר"ל לר"י מהיכא קא ילפת לה ממילואים אי מה מילואים כל הכתוב בהן מעכב בהן ה"נ כל הכתוב בהן מעכב בהן וכ"ת ה"נ והתנן כו' מפורש דהלמד צריך להיות כולו שוה להמלמד אף דהוא בקדשים ולא שינה הכתוב לעכב ורק במלואים איכא קרא דככה או שארי קראי המבוארים ביומא ד"ה ע"ב שם משא"כ ביוה"כ דליכא קרא לעכב רק הלימוד ממילואים ומנ"ל לעכב ומה הקשה הש"ס וע"כ דצריך שיהי' שוה להמלמד אף לענין דיעבד וזה ראי' גדולה לכאורה. אכן נראה דהרי קשה מאוד דר"ל הקשה זה לר"י ור"י לא השיב מאומה ובאמת הקושי' עצומה על ר"י ומה יענה ר"י ע"ז ולא מצינו כעין זה בש"ס שאינו מתרץ קושי' של בעל מחלוקתו ואינו חוזר מדבריו. אכן בהנ"ל יש לומר דבאמת זהו טעמו של ר"י דאף דילפינין מהקישא מ"מ הרי בהלמד לא נמצא שינה לעיכובא והוה רק ככתוב פעם אחד ומשו"ה אינה מעכב ורק לכתחילה ילפינין מהקישא וזהו, מקור מחלוקתם של ר"י ור"ל ודוק בזה. אמנם נראה דאין ראי' מכאן להיפוך ואדרבה מקושיות ר"ל מפורש דבה"ג גם דיעבד מעכב והא דר"י לא חייש לה הוא מטעם אחר דהרי קאמר אח"כ לר"ל אלא מר מהיכא יליף מסיני כו' הזאה בסיני מי איכא כו' אמר ר"י הא לא קשיא דתני ר"ח נכנסו מים תחת