גבעת הלבונה קצח

קרא דיעמד חי אין הכונה על גוף הקרא דלמ"ל רק על הרמב"ם דלמ"ל להביא הקרא וכמ"ש הראש יוסף בחולין י"א בכונתו יעו"ש. וא"כ אין ראי' מהרמב"ם דאין פוסל בשעיר ממשקה ישראל כיון שגם בקרבנות לא הביא זה ורק הקרא הפשוט וא"כ גם מסוגי' דחולין אין ראי' דהביא ב"כ דבר הפשוט יותר דראוי לשם. ועוד יותר דלכאורה מוכח דבשעיר ל"ב ממשקה ישראל דאם בעינין א"כ נצטרך לומר דשעיר יש לו דין קרבן ממש וא"כ כל הפסולים בקרבן פוסלים בשעיר וכיון שכן הא דקאמר בכמה דוכתי בש"ס אין הגורל קובע אלא בראוי לשם אינו מובן דהרי בשעיר פוסל בל"ז מצד עצמו כל הפוסל בקרבן. ונראה דבל"ז כבר הקשה הלב ארי' בחולין שם בהא דיליף הש"ס מהא דאין הגורל קובע הרבה קושיות ופירש דהפירוש הוא אין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם דכמו שבשם פוסל טרפות פוסל ג"כ במשתלח יעו"ש שפירש לדרכו דהלימוד מיעמד חי. ולענ"ד באמת נוכל לומר דנלמד ממשקה ישראל והש"ס קאמר רק דבמשתלח הדין כמו בשל שם וא"כ אין ראי' מזה לשום צד ודוק

ב) אכן מצאתי בעזה"י הדבר מפורש בתוס' חולין ק"מ הנ"ל שכתבו תימה הא נמי נפקא מדתבר"י דכיון דאסורים לא קרינן בי' ממשק"י יעו"ש והכונה דהרי ילפינן משעיר המשתלח ובעינין ממשקי"י כמו במשתלח. ומפורש דבשעיר המשתלח בעינן ממשק"י. והגם דהלב ארי' שם כתב ליישב קושייתם דכיון דהא דבעינין בשעיר ממשק"י הוא משום דבעינין ראוי לשם וא"כ כיון שאינו מצד עצמו בזה לא ילפינין מכשיר ממכפר יעו"ש. אכן באמת דברי התוס' מוכיחין להדיא דבעינין בשעיר מצד עצמו ממשק"י ומשו"ה הקשו שפיר. ומפורש הספק הנ"ל

אמנם עדיין צ"ב מנ"ל באמת לתוס' זה והרי קרא דממשק"י מיירי בקרבנות לגבוה במזבח ומנ"ל דגם במשתלח כן. ונראה בשיטתם דהרי מבואר ביומא ס"ג דיש ב' קראי בשעיר לבע"מ ומחו"ז וקאמר ואיצטרך למיכתב בע"מ ומחו"ז יעו"ש והכונה כיון דכבר גילה קרא באחד שפסול בע"כ דהשעיר יש לו דין קרבן ממש א"כ ממילא נשמע דכל הפוסל בקרבן פוסל בשעיר ומשני דצריכו ולא ילפינן זמ"ז. עכ"פ מבואר דמזה שפסלה תורה בשעיר דבר א' כמו בקרבן ראוי ללמוד דכל הפוסל בקרבן פוסל בה ורק משום דב' דברים אלו א"א ללמדם זמ"ז נכתבו תרוייהו וא"כ דון מינה לבתר דכתבה תורה קראי לבע"מ ומחו"ז ותרוייהו צריכי שוב ילפינין מזה לכל הפסולים דכי פרכת מה למחו"ז דלא מטי זמני' אני אומר בע"מ יוכיח מה לבע"מ שכן מאוס מחו"ז יוכיח הצד השוה שבהן שפוסלים בקרבן ופוסלים בשעיר ה"ה כל הפוסל בקרבן פוסל בשעיר וא"כ גם לענין ממשק"י דין השעיר כמו קרבן וזה מקור נאמן לדברי התוס'

ג) ובזה נפתח לנו פתחא רבא בעזהי"ת ליישב דברי רש"י בחולין ק"מ שם בהא דפריך טרפה מדתבר"י נפקא דעשה מכשיר כמכפר פירש"י שעיר המשתלח דאסור במום משום דבעי ראוי לשם שבאיזה שיפול הגורל לשם יהי' ראוי יעו"ש. ודבריו תמוהים מאוד דהש"ס מיירי מטרפה ובע"מ מאי בעי הכא ומהרש"א הרגיש בזה וכתב דקושטא הוא דבע"מ נמי נפק"ל מהתם יעו"ש ודבריו תמוהים מאוד כמו שתמה הל"א שם דאדרבה בע"מ נפק"ל מקרא דלה' ביומא ס"ג שם. אכן בדרכינו נראה ליישב בעזה"י. דכבר הבאתי בשם הל"א שהעיר דהאיך נוכל ללמוד מכשיר ממכפר לענין טרפה הרי טרפה אינו פסול מצד עצמו רק משום שא"ר לשם ול"ש ללמוד מכשיר ממכפר. ולענ"ד קשה עוד יותר כיון שעיקר פסול טרפה משום דא"ר לשם וא"כ בנטרף אחר הגרלה כשר וא"כ מנ"ל להש"ס דילפינן מכשיר ממכפר שקודם הגרלה דילמא ילפינן ממכפר שאחר הגרלה דכשר בטרפה ומשו"ה צריך קרא בצפורי מצורע לאסור ומה הקשה מדתבר"י נפקא והקושי' עצומה. והי' נראה לכאורה דמזה הוציא הרמב"ם שיטתו דטרפה פסול מקרא דיעמד חי ופסולו מצד עצמו וממילא פסול גם אחר הגרלה ושפיר ילפינן מכשיר ממכפר. אכן עדיין קשה דהרי פירש"י בפירוש התורה בקרא דיעמד חי מת"ל לכך נאמר יעמד חי עמידתו חי עד שישתלח מכאן ששליחותו למיתה יעו"ש וביומא ד"מ פליגי אי עד וידוי או עד מתן דם יעו"ש עכ"פ אחר זמנים האלו כשר בטרפה אם הלימוד מקרא הזה וא"כ דילמא ילפינן ממכפר אחר זמנים האלו קודם דחייתו לצוק שאז עיקר כפרתו. ולכן נראה דכיון דגלי קרא בבע"מ ומחו"ז דפסול א"כ מזה נשמע לכל הפסולים וכמ"ש וגם טרפה בכלל דנלמד מבע"מ. ובע"מ דמיעט קרא בע"כ גם אחר הגרלה כדקאמר הש"ס ביומא שם וממילא דפסול עד דחייתו לצוק וא"כ ה"ה טרפה והוה פסולו מצד עצמו ושפיר פריך הש"ס מדתבר"י נפקא. ומעתה לזה כיון רש"י בפירושו שלא תאמר דבשעיר מה שפוסל בו טרפות הוא משום דאין הגורל קובע או מקרא דיעמד חי דמזה לא נשמע שפסול עד אחר קיום מצותו ואין ללמוד מזה מכשיר. ולזה פירש דבע"מ פסול בו והיינו מקרא דלה' ואולם שמא הטעם ג"כ משום הגרלה ולזה הוסיף בביאורו דלזה א"צ קרא משום דאין הגורל קובע כו' וע"כ דקרא פוסל גם אח"כ כמבואר ביומא שם ובתמורה ד"ו וממילא גם בטרפה כן ושפיר נוכל ללמוד מכשיר מזה ומה שלא הזכיר מחו"ז הוא הואיל וטרפה הוא מעין בע"מ כמ"ש תוס' בע"ז ד"ו ולזה הזכיר בלשונו רק בע"מ ולא מחו"ז ומבוארים דברי רש"י שכיון בדבריו הקצרים לכל מ"ש בזה ולשון חכמים מרפא ודוק

ד) ועוד נראה בטעם התוס' דגם במשתלח בעינין ממשקי. דכבר כתבתי דלכאורה מוכח מסוגי' דחולין דל"ב ממשק"י במשתלח מדהוצרך לומר שאין הגורל קובע ולא קאמר בל"ז מטעם ממשק"י. וגם דכל הכלל הזה דאין הגורל קובע היא ללא צורך כיון דמשתלח מצד עצמו צריך להיות כמו קרבן ממש. וע"כ דבמשתלח אינו פוסל הדברים הפוסלים בקרבן וכנ"ל באות א'. אכן נראה דאדרבה מסוגי' זו ראי' לדברינו דמשתלח יש לו דין קרבן לכל הדברים הפוסלים בקרבן. ונקדים לבאר הסוגי' שם אתיא משעיר המשתלח דרחמנא אמר ולקח שני השעירים שיהי' שניהם שוים וליחוש דילמא חד מינייהו טרפה היא וכ"ת מאי נ"מ לן מינה והא אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם יעו"ש. ודברי הש"ס המה כחידה בלי פתרון לכאורה דהביא ב' דרשות א' שיהי' שניהם שוים והא דאין הגורל קובע וכבר תמה בזה במעה"ח הובא בהגהות מהרצ"ח שם ועמ"ש בזה אחי מו"ר הגאון ז"ל באה"י ח"ר סי' נ"ה וגם אנכי כתבתי בזה בתשובה. וביותר תמוה לשון הש"ס וכ"ת מאי נ"מ מינה שאין לו שום פירוש ומר אחי ז"ל פירש שם כיון דאינו מעכב בדיעבד. ואולם לדעתי לא יוצדק ע"ז הלשון מאי נ"מ מינה והכי אם הוא רק מצוה לכתחלה אין נ"מ הלא נ"מ גדולה בזה לקיום המצוה לכתחילה והול"ל דאין מעכב ולא בלשון מאי נ"מ בזה. אכן נראה בביאור השיטה. דהנה בהא דקאמר הש"ס והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם הביא בהגהות מהרצ"ח שם בשם המעה"ח שהקשה דהרי מזה אין ראי' דהרי באמת בודקין אח"כ את השעיר ואם נמצא כשר נתברר דהגורל הי' כדין והרי בל"ז מוכרחין לבדוק את שעיר החטאת לסברא דהשתא דל"א בת"ר וא"כ אין מזה שום הוכחה וזה קושי' עצומה. וכן הקשה הל"א שם ביתר שאת דהרי אין קרא ע"ז דאין הגורל קובע ורק מסברא כפירש"י וא"כ זה רק בידוע שהוא טרפה אבל בספק כיון שאינו ידוע לטרפה שפיר נוכל להגריל עליו ואם יעלה עליו הגורל לה' יבדוק אותו יעו"ש בלב ארי'. ולכן נראה דהנה כבר הקשיתי בתשובה הנ"ל בהא דקאמר הש"ס שיהי' שניהם