גבעת הלבונה קצז

לגופה ול"ש בזה הקריבהו ורק מטעם ממשקה ישראל שפיר כתבו התוס' דכשר בה"ג ומיושבים דברי התוס' בדרכו של זקיני ז"ל וגם דברי הרמב"ם מיושבים בעזהי"ת מקושיות הכ"מ הנ"ל ומצאתי בכ"מ בפ"ג שם גבי עוף כתב בטעם הרמב"ם דפוסל טרפה בעוף דהוא משום הקריבהו דשייך גם בעופות יעו"ש. והפלא שלא הביא המקורים לזה דטרפה פסול בעוף שהבאתי גם מדוע לא העיר דבזה מיושב קושייתו בפ"ב שם על הרמב"ם. ועכ"פ מוכח מדבריו ג"כ דבעוף ל"ש פסולא דמן הבקר ולהכי כתב דמשום הקריבהו נא והוא כדברי זקיני ז"ל

ז') אמנם עדיין יוקשה מה שסיימו התוס' שם וצ"ע בבהמת עהנ"ד אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כו' והרי בבהמה שוב ל"ש כ"ז דהרי בזה יש ג' קראי לפסול גם בהי' לו שעה"כ וכבר תמה בזה זקיני ז"ל שם. ולענ"ד נראה. דהנה עוד יש לדקדק בדבריהם דמתחלה כתבו והילכך אפי' לכפרה מותרות ומשמע דאפי' לכתחילה מותרות וכאן כתבו הצ"ע בעבר והקריבה אי הקרבן כשר ומשמע דלכתחילה בודאי אסור. והגם דזה יש ליישב דכבר כתבתי בתשובה ליישב קושית המל"מ בפ"ה מאיסורי מזבח ע"ד התוס' אלו שכתבו דמלל"נ וכשרות לקרבן מדברי הרמב"ם שם בערלה וכה"כ דפסול לקרבן. וכתבתי עפמ"ש המגיה במל"מ שם דטעם הרמב"ם דאע"ג דמלל"נ מ"מ לכתחילה אסור וביארתי הדבר דאסור לכתחילה: עפמ"ש תוס' בשבועות מ"ד להקשות בהא דמלל"נ והרי מיתהני מפרוטה דרב יוסף ותירצו דיכול לכוין בשעה שלא יהי' עני יעו"ש וא"כ שפיר אסור לכתחילה שמא לא יכוין דוקא בשעה שלא יהי' עני ויופטר מפרוטה דר"י ויהנה. וא"כ כ"ז רק איסור מדרבנן וא"כ שם דקאי תוס' אקרא דצפורי מצורע שפיר כתבו דמותרות דמה"ת שפיר מותר עכ"ד שם והארכתי בזה. ומעתה כ"ז בראש דברי התוס' דקאי אקרא שפיר כתבו מותרות. אבל בזה שכתב וצ"ע דהספק בדידן בתר שאסרו חז"ל לכתחילה אף דמלל"נ שפיר כתבו הצ"ע רק על בדיעבד דלכתחילה אסור בודאי כן הי' נראה. אבל עדיין יוקשה קושית זקיני הנ"ל. ולכן נראה דהנה ראיתי להחת"ס באו"ח סי' ק"פ כתב ליישב דברי התוס' הנ"ל שלא יוסתר ממ"ש בעצמם במנחות דממשקה ישראל נשמע גם להי' לו שעה"כ בתר דיש ג' קראי דהתוס' כתבו זה רק בהס"ד דהש"ס דצריך קרא בצפורי מצורע דהו"א דבה"ג הוה ממשקה ישראל אף שיש ג' קראי מ"מ לא סמכה תורה ע"ז וכתבה בהדיא ולפי האמת בתר דגלי קרא נשמע ממשקה ישראל גם בה"ג יעו"ש ודבריו ברורים וכבר הארכתי בזה בתשובה ואולם לפ"ז תמוהים ג"כ מ"ש וצ"ע בבהמת עיהנ"ד הנ"ל הרי לפי האמת פסול מטעם ממשקה ישראל ואמנם החת"ס כתב שם דגם זה הוא רק לפי הס"ד הי' הדבר בצ"ע ואמנם הדבר תמוה לומר דהך וצ"ע קאי ג"כ על הס"ד מלבד דהלשון לא משמע כן דמשמע דצ"ע כעת להלכה מלבד זה מה נ"מ בזה האיך הי' הדין אי לאו הקרא ובפרט דבאמת גם בלא הקרא דצפורי מצורע אמרינן דכיון שיש ג' קראי כל אחד קאי לכל וכתוס' במנחות הנ"ל וא"כ אין שום ספק בדבר גם בלא הקרא דצפורי מצורע ואמנם הקרא יש לומר דצריך שלא נבא לטעות כמ"ש החת"ס אבל איך נוכל לבאר הצ"ע בזה והמעיין שם בתוס' ובחת"ס יראה איך הדברים בלתי מובנים אכן לענ"ד נראה דהנה כבר כתבתי באות ב' ג' דצריך הני קראי לעכב. וא"כ לפ"ז בצפורי עיהנ"ד דל"ש פסולא דהקריבהו וגם קראי דמן הבקר ואשר יעבור דמיירי בטרפה דוקא וכנ"ל וא"כ שפיר יש לומר דכשר בדיעבד דלא שינה עליו לעכב או דיש לפסול גם בדיעבד כיון דשאר הפסולים דנלמדו ממשקה ישראל טרפה וכדומה פסולים גם בדיעבד דבהו שינה הכתוב לעכב גם זה מעכב בדיעבד אף שלא שינה כיון דנלמד ממשקה ישראל דבי' שינה הכתוב וזהו הצ"ע ומשו"ה כתבו רק על בדיעבד אי הקרבן כשר דלכתחילה בדאי אסור לפי האמת ממשקה ישראל. אבל בראש דבריהם דקאי לפי הס"ד וכמ"ש החת"ס שפיר כתבו מותרות ובאמת הי' יכולים לתרץ גם לפי האמת דצריך קרא לענין דיעבד דממשקה ישראל נלמד רק לכתחלה אך יען הדבר אצלם בצ"ע אי ממשקה ישראל נלמד רק לכתחלה וכנ"ל לזה כתבו דאף אם נאמר דממשקה ישראל נלמד גם לדיעבד צריך הקרא בצפורי מצורע גם לענין לכתחילה לפי הס"ד וכמ"ש החת"ס ומשו"ה סמכו הך צ"ע לדבריהם הקודמים שלא יוקשה מדוע לא כתבו דצריך קרא לדיעבד ומבוארים כל דבריהם בעזהי"ת עיין היטב כי קצרתי בזה, ויש לפלפל עפ"ז בסוגי' דפסחים מ"ז מ"ח בהביא שה מהאפר ואקצר כי לא נתבררו אצלי הדברים ועוד חזון למועד אי"ה

סי' נד

א) ובעומדי בהאי דממשקה ישראל נסתפקתי אי בשעיר המשתלח בעינין ג"כ ממשקה ישראל ונ"מ אף דבל"ז בעינן שיהי' ראוי לשם כגון בנולד בו האיסור אחר הגרלה. והנה בטרפה אין ספק דהרי כתב רמב"ם בפ"ה מעביוה"כ הי"ח דפסול מקרא דיעמד חי וכתב המל"מ דצריך קרא לנטרף אחר הגרלה. ואמנם הספק בשאר איסורים כגון אם אחר הגרלה נדרו כל ישראל מאכילת שעיר המשתלח באופן דחל הנדר כגון בכולל ונמצא דאסור באכילה חוץ איסור הקדש אם פסול מטעם ממשקה ישראל דיש לומר דקרא בקרבן מיירי ומשתלח אינו קרבן. והנה לכאורה מוכח מהא דקאמר בחולין י"א וכ"ת מאי נ"מ יהא אין הגורל קובע ולא קאמר דגם מצד עצמו פסול. דל"ה ממשקה ישראל ובע"כ דמצד עצמו א"צ ממשקה ישראל אמנם באמת אין ראי' משם דהרי לכאורה מוכח ג"כ מהרמב"ם שהצריך להביא קרא דיעמד חי מוכח דא"צ בזה ממשקה ישראל, אמנם נראה דכבר הקשו הלח"מ והמל"מ שם דמדוע לא הביא הש"ס הקרא דיעמד חי בחולין שם. וראיתי להגאון מוהרצ"ח בהגהותיו בחולין שתירץ כיון דמיעוט חיות הנה וא"כ בס"ד דהש"ס דל"א בת"ר גם זה נקרא חי כיון דמיעוט חיות והרמב"ם כתב למסקנא דאזלינן בת"ר יעו"ש. ובמחכתה"ג אזיל בתר איפכא והכי אם לא אזלינן בת"ר עדיף כח המיעוט מהרוב והרי אדרבה אם ל"א בת"ר מכ"ש בתר מיעוט ואיך נאמר דנקרא חי משום המיעוט וראוי לומר דנקרא חי רק אם כולו חי ואין בו שום מיעוט שאינו חי ואם אזלינן בת"ר שפיר נקרא חי אם רוב חי אבל איך נאמר דנקרא חי בשביל המיעוט. אולם יש לומר בדרכו דאם לא ניזול בת"ר בעכצ"ל דפירושא דחי אינו למעט טרפה דהרי לא יצויר חי באופן הזה דיש לספק שמא מהמיעוט טרפות היא דמאין נדע הדבר ורק בתר דאזלינן בת"ר נוכל לפרושי חי ע"ש העתיד וממעט טרפה אבל אם ל"א בת"ר בע"כ דפירושא דחי אינו ממעט טרפה ומיושב הקושי' הנ"ל בדרכו של הגרצ"ח. אבל יותר נראה דהרמב"ם נקט קרא הפשוט יותר דכן דרכו וגם בפ"ב מ"ה תומ"ס ה"ב כתב הלח"מ דכיון שאין נ"מ לדינא הביא הרמב"ם הכתובים שנראה הדרש פשוט יותר וא"ש וכן בפסול טרפה לקרבן כתב בפ"ב מאיסורי מזבח טעם דהקריבהו שאינו בגמרא ותמה הכ"מ שם וע"כ דהרמב"ם נקט הלימוד הפשוט שהי' מוכח זה אף אם לא הי' הקראי שהביא הש"ס וכמ"ש הכ"מ שם ועיין בנובי"ת חאו"ח קל"ד מזה וה"ה כאן נקט הרמב"ם הקרא דיעמד חי דמזה נשמע יותר בפשוט. ובאמת קרא דיעמד חי אינו מיותר דאתי להא דיומא מ' ע"ב שצריך להביא אחר במת יעו"ש ואין ראי' מזה לטרפה רק הרמב"ם נקט הקרא הפשוט. והא דהקשה המל"מ שם למ"ל