גבעת הלבונה קצו

הישרה דלא באלה חפץ ה' וא"כ שפיר פריך הש"ס ממשקה ישראל נפקא אף שהוא מד"ק דזה באמת פסול תורה ומיושבים ב' הקושיות לכאורה. אולם א"א לומר כן דאם נאמר דפסולא דממשקה ישראל היא מטעם הקריבהו נא א"כ מדוע קאמר הש"ס דממשקה ישראל נלמד רק בלא הי' לו שעה"כ הרי לענין הקריבהו נא אין חילוק דשם נאמר בקרא פסח וחולה דזה דבר הנולד אח"כ ומבואר דגם בה"ג שייך הקריבהו נא. ועוד דאם נאמר קדושתה בכך הפירוש דל"ש בזה הקריבהו נא וא"כ מדוע הקשה שם הש"ס מחלב ודם ומשני שכן מצותה בכך והרי בחלב ודם ג"כ ל"ש לומר הקריבהו כיון דעיקר איסור חלב ודם משום שמקריבין ממנו וכמבואר בקרא בפרשת צו ואין זה מאוס דאדרבה קדושתה גורמת האיסור וע"כ דממשקה ישראל אינו ממילי דסברא רק גזה"כ ול"ש לומר בזה שום סברא וא"כ שוב קשה מה פריך הש"ס ממשקה ישראל נפקא הרי זה רק מד"ק וכנ"ל. ולכן נראה כיון דמבואר בש"ס בכ"מ עד דאתי יחזקאל מאן אגמרינהו אלא גמרא גמורי לה ואתי יחזקאל ואסמכה אקרא ומבואר דזה דין תורה ממש דבודאי ערל פסול מה"ת לעבודה ובמו"ק דף ה' ע"א קאמר מנין לציון קברות מה"ת ומביא קרא דיחזקאל ופריך ג"כ מקמי דאתי יחזקאל מאן אמר ומשני ג"כ גמרא גמורי לה יעו"ש הרי דזה מה"ת ואף דהתוס' כתבו בב"ב קמ"ז ע"א דהא דציון הוא דרבנן יעו"ש הוא רק בהך דציון קברות דלא כתיב בקרא דצריך לציין רק ובנה אצלו ציון אבל במקום דכתיב לאו או פסיל הוא בודאי מה"ת כמו בהא דערל דנלמד רק מיחזקאל והוא מה"ת יעו"ש בש"ס בכל המקומות. וא"כ ה"ה בנ"ד בהא דממשקה ישראל ג"כ קשה מקמי דאתי יחזקאל מאן אמר וע"כ דגמרא גמורי לה והוא דין תורה ויחזקאל אסמכה אקרא וא"כ שפיר פריך הש"ס ממשקה ישראל נפקא ומיושב קושיא הנ"ל. ומעתה כיון שכן גם בהך דמלאכי בע"כ דגמרא גמורי לה מקודם והוא תורה ממש ואתי מלאכי ואסמכה אקרא ומשו"ה שפיר הוכיחם ע"ז כיון שגם קודם הקרא ידעו מזה וכדברינו, וזה ראי' גדולה דקרא דמלאכי הוא מה"ת גם לשיטת הכ"מ ודוק בזה

ה) ואולם גוף התירוץ שתרצתי דצריך קרא דמן הבקר ולא סגי בקרא דהקריבהו שיהא שינה עליו הכתוב לעכב יש לדחות דבאמת לענ"ד הך דהקריבהו מעכב דיעבד כדמוכח בב"ב דף צ"ז גבי יין המסונן דפסולי' גם בדיעבד מטעם דהקריבהו נא יעו"ש וכן מוכח מגופי' דקרא דקרי לי' שלחן מגואל ואם בדיעבד כשר אין זה מגואל. ועכצ"ל דאף דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב זהו רק היכא דהפסול מגזירת הכתוב בזה יש לומר דרק לכתחילה החמירה תורה משום חומרא דקדשים ובדיעבד אדרבה בכדי שלא להביא קדשים לבית הפסול גם בה"ג כשר אבל פסולא דהקריבהו דאינו מגזה"כ ורק מצד הסברא דאינו עולה על שלחן מלכים וכנ"ל באות א' בזה גם בדיעבד פסול ושניא פסול זה מכל הפסולים דבעינן בקדשים שינה הכתוב לעכב וז"ב לענ"ד. וא"כ שוב יקשה קושיתי הנ"ל באות א' למ"ל הקראי דמנחות הרי בל"ז פסול מקרא דמלאכי וכנ"ל. והנה לכאורה ורציתי לומר דהש"ס צריך הני קראי לר"א דסובר בחולין נ"ח דולד טרפה אסור והדבר ברור דבזה ל"ש הקריבהו נא כיון שבגוף הולד אין שום טרפות רק מה שאמו הי' טרפה ואעפ"כ פסול מטעם מן הבקר. אך ז"א דאין הלכה כר"א וא"א לומר דסתמא דש"ס קאי אליבי'. ועוד דהרי קרא דמן הבקר נצרך רק היכא שהי' לו שעה"כ כמבואר במנחות שם ובולד טרפה לא הי' לו שעה"כ ובל"ז פסול מטעם ממשקה ישראל ושוב קשה כנ"ל. אכן נראה עפמ"ש החו"ד ביו"ד סי' ק"י בבית הספק ליישב הקושיא על הרמב"ם דסד"א לקולא מה"ת מהא דחולין י"א מרישא של עולה והעלה דבקרבן טרפה דפסולי' ממן הבקר בעינן שיהי' כשר בודאי וספק פסול יעו"ש. וא"כ מטעם הקריבהו נא שפיר הי' כשר בספק טרפה דמה"ת כשר הוא ורק מקרא דמן הבקר בעינן בקר ודאי וכמ"ש החו"ד ושפיר הרמב"ם לשיטתו ל"ק מסוגיא הנ"ל. ודוק בזה

ו) אמנם עדיין קשה קושית הכ"מ דלמה לי' להרמב"ם הלימוד דהקריבהו הרי בש"ס יליף מקראי אחרינא ותירוציו המה דחוקים מאוד. והנראה בזה דהנה התוס' בחולין ק"מ בהא דממעט הש"ס בצפורי מצורע צפורי עיהנ"ד הקשו דהרי לא הוו ממשקה ישראל ותירצו דהואיל והי' להם שעה"כ הוה ממשקה ישראל ואפי' לכפרה כשרות. ודבריהם תמוהים דהרי במנחות קאמר דג' קראי כתיבי וגם בה"ג נתמעט וכבר תמהו בזה. אכן זקיני הגאון ז"ל במנחת יהודה חיו"ד סי' נ"ב כתב ליישב דבריהם דיש לומר דעופות לא נלמדו מקרא דמן הבהמה וכמ"ש התוס' בחולין קט"ו ד"ה חורש בשור וחמור דעוף מבהמה לא ילפינן וה"ה בזה דלא דמי עוף לבהמה דאין תמות וזכרות בעופות ורק דנלמד מקרא דממשקה ישראל וא"כ זה רק בלא הי' לה שעה"כ עכ"ד זקיני הגאון ז"ל ובהיות הדבר חדש הוא נדבר קצת מזה. הנה לכאורה צדקו דברי זקיני ז"ל דהרי קאמר בחולין כ"ד דמן התורים ממעט נרבע ונעבד דסד"א הואיל ומום כשר גם נעבד כשר קמ"ל מן התורים למעט וכן בזבחים פ"ה מפלפל הש"ס אי מן הבהמה ממעט גם עוף משום דליתא ברובע יעו"ש וא"כ בטרפה עפמ"ש תוס' בע"ז דף ו' דבע"מ מגונה לגבוה יותר מטרפה וא"כ בעוף דמום כשר גם טרפה כשר ורק בבהמה ממעט קרא דמן הבקר ולא בעופות. אולם הרי מפורש להיפוך בזבחים ס"ט במשנה מלק ונמצא טרפה. ומבואר דפסול וכן מוכח ממשנה זבחים פ"ד ואלו שלא הי' פסולן בקודש וחשב ג"כ טרפה ובש"ס בדפ"ה ע"ב הוכיח מדלא קאמר ר"ע מכשיר בנרבע משום שכשר בעוף דנרבע פסול בעוף וא"כ מזה מוכח ג"כ טרפה מדלא פליג ר"ע בטרפה וכ"כ תוס' בחולין ד"כ בד"ה אילימא. ולכאורה ע"פ דברי זקיני הי' מיושב קושית התוס' שם דמאי צריך להשמיעינו דעיקר פסול במליקה הרי מלק ונמצא טרפה פסול לכ"ע יעו"ש שהקושי' עצומה על רש"י. אכן בהנ"ל מיושב דבאמת בעוף פוסל טרפה רק מטעם ממשקה ישראל וא"כ זה רק בלא הי' לו שעה"כ וא"כ ע"כ הך דמלק ונמצא טרפה פסו מיירי שנמצא טרפה כזו שהי' מתחילת ברייתה ופסול מטעם ממשקה ישראל. אכן בעיקור דהטרפות נעשה עכשיו שפיר אין פסול בעוף ולזה צריך להשמיעינו דפסול מטעם דאין המליקה כהוגן ומיושב קושית התוס'. אכן באמת דוחק גדול לומר דהא דמלק ונמצא טרפה וכן הא דלא הי' פסולן בקודש מיירי רק בטרפה מבטן דסתמא קאמר במשנה טרפה. ועוד דהדבר מפורש ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח ה"א שכתב וכן אם נולד בו אחת מן הטרפות שאוסרים אותה באכילה הר"ז נפסל לקרבן יעו"ש ומבואר דכל הטרפות האסורים באכילה פסולים בעוף להקרבה וגם דלשון נולד בו משמע אח"כ ומפורש להיפוך מדעת זקיני זצ"ל אמנם נראה דהכל נכון דהרי כבר כתבתי דעיקר הטעם שיש להכשיר טרפה משום דמום כשר בו וא"כ לפמ"ש הרמב"ם בפ"ב הטעם בטרפה מטעם הקריבהו וא"כ זה שייך ג"כ בעוף דהרי רש"י בזבחים פ"ה ובכ"מ כתב דגם מום פסול בעוף משום הקריבהו נא ורק דבדוקין שבעין ל"ש הקריבהו נא. וא"כ משו"ה פוסל הרמב"ם עוף בטרפה. ומעתה שפיר הוצרך הרמב"ם לטעמא דהקריבהו בכדי שיתכן אף בעוף דמוכח מהמשניות דלעיל דפסול וע"כ מטעם הקריבהו. ואולם כ"ז בקרבן אולם בצפורי מצורע הדבר ברור דל"ש בזה הקריבהו ובפרט אם האיסור מטעם עיר הנדחת דבזה מצד עצמה אינה טרפה ואין זה חסרון בגופה ול"ש בזה הקריבהו דזה רק בדבר שהחסרון נראה בגופה בזה שייך פסול דהקריבהו כמו פסח וחולה אבל בזה שנאסר בעיר הנדחת זה חוץ