גבעת הלבונה קצב

די שיבערנו בכ"ד וכיון שצריך שרפה דוקא בע"כ לנתוקי אתי יעו"ש. והן עתה כיון שכל ההוכחה דבעיו"ט היא רק דביו"ט אסור והיינו אם אסור בהנאה וזה רק משום דהוה ניתק לעשה וע"כ כב"ה ולא אייתר קרא להתיר וכנ"ל. ומעתה זה רק אם סובר ר"ע אב"ח אלא שרפה שפיר אם נאמר דביו"ט הוה ניתק לעשה. אכן אם השבתתו בכ"ד שפיר מכל לומר ביו"ט ורק יבעירנו ע"י שיהנה בשעת שרפתו וכקושית הבכו"ש הנ"ל דאם השבתתו בכ"ד בל"ז ל"ה ניתק לעשה וא"כ שפיר נ"מ לענין מלקות ואייתר קרא דלך להתיר בהנאה וע"כ דסובר אב"ח אלא שרפה ומיושב הקושיות הנ"ל. עכ"ד ידידי הרב הנ"ל והדבר חריף ומחודד

י') וזה אשר השבתיו אמנם דבריו המה נחמדים להשכיל אבל לקושטא דמילתא יש לדבר בו בראש מה שפשוט בעיניו דאם חייבין כרת על תשביתו גם נשים מוזהרות הואיל ויש עונש שוב הוקשו לאיש בכל עונשין. לענ"ד יש לדבר בו לפמ"ש הפרמ"ג בפ"כ ח"ב אות י"ד בענין לאו שאיב"מ דאשר יעשו כתיב וא"כ אף אם נאמר דבל"ת חייבות גם באב"מ אמנם בעשה שאב"מ והז"ג יש לומר דאף שבעונש מ"מ פטורה. וקצת מוכח בתוס' מגילה ס' ע"א שכתבו דהו"א דרק בליכא כרת פטורים נשים אבל מילה דבכרת חייבות קמ"ל דלא יעו"ש. ומוכח דגם בה"ג שיש כרת פטורי. ויש לחלק דשם אין כרת באמת רק הגדול שלא מל חייב כרת. אבל עשה שחייבין כרת שפיר יש לומר דהוית בכלל עונשין שבתורה. ואולם מפסחים צ"א ע"ב מוכח דגם בזה פטורי דקאמר במכסת נפשות אפי' נשים ולמ"ל קרא הרי היא בכרת וע"כ דגם בה"ג פטור וצריך קרא לחייב. ואף שיש לומר משום דכתיב איש דממעט כמבואר שם בש"ס לזה צריך ריבויא מ"מ הרי הש"ס קאמר הך דבמכסת נפשות קודם שהביא המיעוט דאיש ומוכח דצריך קרא ואל"ה פטורי וע"כ משום דמ"ע שהז"ג היא. אולם יש לומר דבאמת ילפינן מפסח לכל התורה דביש עונש חייבין גם במ"ע שהזמ"ג בשוא"ת באופן שהדבר בספק אצלי אי נשים חייבות בדבר שאין בו מעשה בעשה שהזמ"ג אף שיש עונש בדבר. ואולם יש ליישב הדבר אף אם נאמר דפטורות. דהנה גוף הדבר דכתב הפ"י דח"ש מותר ולפמ"ש המחנה לוי בשבועות כ"ב דבלאו שאין לוקין עליו ח"ש מותר מה"ת כיון דל"ש חזי לאיצטרופי דגם בשיעור שלם אין חיוב יעו"ש. וא"כ בב"י אם נאמר דניתק לעשה ואין לוקין א"כ ח"ש מותר בזה ושפיר נ"מ בשיעור ב"י ומיושב קושית הפ"י הנ"ל. ואולם כ"ז אם בעיו"ט וליכא כרת שפיר ח"ש מותר אמנם אי תשביתו ביו"ט וא"כ איסור כרת הוא שפיר שייך חזי לאיצטרופי וח"ש אסור ושוב אין נ"מ וע"כ כב"ה הנ"ל כמ"ש הרב הנ"ל. ואולם בעיקר הדבר לענ"ד א"א לומר כן דאם נאמר דחייבין כרת בתשביתו בודאי דאין התחלה לקושית הפ"י דשפיר נ"מ בשיעור לענין חיוב כרת אף דקמי שמיא גליא מ"מ מצינו כמה קראי בפסחים צ"ג בענין אי חייב כרת או פטור אף שאין חיוב חטאת וכרת קמי שמיא גליא מ"מ צריך קרא וכמובן. וא"כ כל דברי הרב הנ"ל נסתרים בזה דאם נאמר תשביתו ביו"ט וחייבין כרת בודאי דצריך קרא לשיעור חיוב כרת ושוב אייתר קרא להתיר בהנאה. גם מ"ש ליישב בזה קושית הפ"י בפסחים הנה גם לפי דרכו אין ישוב לקושית הפ"י דקושייתו רק על רש"י שכתב דאי השבתתו בכ"ד ישליכנו לים כו' וע"ז שפיר הקשה ול"ש תירוץ הרב הנ"ל כמובן כ"ז השבתיו בקצרה

סימן נ"ב

המשך התשובה הנ"ל

א') וראיתי להכו"פ בסי' נ"ח סק"ה פירש שם בדברי רש"י בזבחים ע"ד הנ"ל בסי' הקדום אות ב' שכתב דאין מכניסין לעזרה לשחיטה משום הקריבהו נא. דהוא משום דכיון דצריך בדיקה אין זה דרך כבוד לגבוה לבדוק בהמה יעו"ש. והנה לדבריו מיושב קושיתי הנ"ל בסי' הקדום אות ז' דשוב אין הדבר תלוי בזה אי טרפה חי' ורק דכיון דצריך בדיקה אין זה דרך כבוד לגבוה. ולכאורה קשה לדבריו דכונת רש"י דהבדיקה אינה לכבוד מש"ס דחולין י"א וכ"ת דבדקינן לי' והרי לגבוה אין להקריב דבר שצריך בדיקה. ובשלמא למה שפירשתי בסי' הקודם דברי רש"י דכונתו כהרמב"ם דטרפה אסור בהקרבה מטעם הקריבהו נא ואין הבדיקה האיסור שפיר אין קושי' מהך דחולין משום דבס"ד דל"א בת"ר וא"א להקריב שום בהמה מה"ת רק בנבדקה מחשש דשמא טרפה היא, א"כ בשלמא לענין חשש דשמא הקרבן טרפה דאף אם בהמה זו לא תמות ע"י רפתה מ"מ פסולה להקרבה דטרפה היא ושפיר צריכה בדיקה אכן לענין איסורא דהקריבהו נא שהוא רק אם טרפה אינה חי' אכן אם חי' אינה בכלל איסור דהקריבהו נא וכנ"ל בסי' הקדום. וא"כ לפמ"ש מהרש"ל דהא דטרפה אינה חי' הוא רק על צד הרוב ומיעוטא חיות הנה, וא"כ אם בהמה זו מהמיעוט דחיות אף אם טרפה היא אין בזה איסור דהקריבהו לפי דברינו. וא"כ יש לומר דשפיר מותר לשחוט ולבדוק אח"כ. דהנה לכאורה יש להעיר לפי דברינו דכוונת רש"י משום דאינה חי' והוית בכלל חולה. וא"כ כ"ז בודאי טרפה אבל בספק הוה ס"ס שמא בהמה זו אינה טרפה ואת"ל דטרפה היא שמא ממיעוטא דחיות הנה ואין כאן איסור. אולם הדבר נכון. דהרי כתבו התוס' בכתובות דף ט' דספק אונס אינו מצטרף לספק ספיקא משום דל"ש דרובא ברצון. וא"כ גם כאן ספק זה דשמא ממיעוטא דחיות הנה אינו מצטרף לס"ס ושפיר פירש"י דאסור משום הקריבהו נא. ומעתה כ"ז רק לבתר דידעינין דאזלינין בת"ר גם לקולא שפיר אינו מצטרף מיעוטא לס"ס. אולם לפי הס"ד דחולין דל"א בת"ר א"כ ברור דמצטרף המיעוט לס"ס וא"כ שפיר קאמר הש"ס דבדקינין לי' וא"כ לענין גוף הקרבן אם הוא פסול הרי נוכל לבדוק אחר השחיטה ולענין איסור דהקריבהו נא הרי יש כאן ס"ס שמא כשר ושמא הבהמה מהמיעוט ואין כאן איסור אף אם היא טרפה ולק"מ מהך דחולין לפי פירושי. אכן לדברי הפלתי דהבדיקה בעצמה איסור א"כ האיך קאמר הש"ס דבדקינין לי' הרי כיון דצריך בדיקה עכ"פ שוב אין כאן הקריבהו נא וההערה עצומה. אכן נראה בדעתו דבאמת לבתר דאזלינין בת"ר וא"צ לבדוק מה"ת שפיר נוכל לומר דאם צריכה בדיקה אסורה משום הקריבהו נא. אכן בס"ד דכל בהמה צריכה בדיקה בע"כ דאין זה בכלל הקריבהו נא ושפיר קאמר הש"ס, ודברי רש"י המה רק לפי האמת דאזלינין בת"ר ודוק בזה ועכ"פ אם נאמר כדברי הפליתי יתיישב מה שהקשיתי בסי' הקדום על הצל"ח דסובר דאין איסור דהרי מדברי רש"י מוכח דיש בזה איסור. ולפ"ז מיושב דעיקר האיסור הבדיקה ודוק אולם דבריו תמוהים דמה יענה לדברי הרמב"ם דכתב גם בטרפה ודאי הטעם דהקריבהו הרי דאין זה משום הבדיקה ורק דבטרפה אסור הקרבה משום הקריבהו נא ומדוע נדחוק בדברי רש"י לומר דהאיסור הבדיקה וצע"ג

ב') אמנם בל"ז נפלאו בעיני דברי הפליתי ולא זכיתי להבינם. הנה כתב שם לתרץ הקושי' דלוקמה בנפילה דהוכתה אבן וכתב דבלא"ה צריכין להבין לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהרי צריכין לבדוק הריאה והא א"א בקרבנות לבדוק משום הקריבהו. וצריכין לומר לבדוק כל הבהמה אין זה כבוד אבל בדיקת אבר אחד כמו ריאה לית לן בה יעו"ש. ומה מאוד נפל דבריו מלבד מה שכתבתי דאם לא אזלינין בת"ר וכל בהמה צריכה בדיקה יש לומר דאין זה איסור ורק אם אזלינין בת"ר ושום בהמה א"צ בדיקה ורק בהמה זו נולד בה ריעותא דצריכה בדיקה שפיר אסור דאין זה דרך כבוד. ובזה יתיישב