גבעת הלבונה קצא

שבת ושמא טרפה. והרי לדברי המנ"ח בטרפה אין איסור ולהנ"ל מתורץ דהקושי' דהרי בין האמוראים שהביאו ראיות דאזלינן בת"ר נמצאו גם מהני דסוברים טרפה חי' ואליבייהו שפיר מוכח מזה ומדוע לא הביאו המה ראי' מזה. ועוד דניחוש שמא טרפה מותרת בפנים דחייבין משום שבת וכנ"ל ושפיר הקשו ודו"ק

ז') אמנם לכאורה קשה עפ"ז בהא דזבחים ד' ע"ד דר' ינאי מוקי ספק טרפה שנתערבה בדרוסה ור"ל בנפולה ור"י בולד טרפה ופירש"י בדברי ר"ל דסובר כיון דהלכה צריכה בדיקה אין להקריבה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך. והנה לפמ"ש באות ה' דהא דטרפה היא בכלל הקריבהו נא לפחתך היא משום דטרפה אינה חי' ובכלל חולה היא שפיר צדקו דברי רש"י דר"ל הרי סובר בחולין מ"ב טרפה אינה חי' ושפיר אליבי' שייך הך דהקריבהו. ואולם קשה לפ"ז מה פריך הש"ס כולהו כר"ל לא אמרו והרי רבי ינאי סובר בנדה כ"ד דטרפה חי' וא"כ לא מצי לומר כר"ל דכיון דמועיל בדיקה א"כ יכול לבדוק ואי דאסור משום הקריבהו נא הרי אליבי' ל"ש בטרפה הקריבהו נא ומשו"ה הוכרח לומר באופן אחר ומאי קאמר הש"ס כולהו כר"ל לא אמרי. אמנם לפ"מ שלמדתי מתורתו של רבינו הכו"פ בסי' נ"ז סק"ו דבר חדש דאף למ"ד טרפה חי' מ"מ טרפות דנפולה אם חי' אח"כ יב"ח לכ"ע מועיל להוציא מספק טרפה דבנפולה אם נטרפה לכ"ע אינה חי' יב"ח יעו"ש שכתב וז"ל ועוד נפולה דודאי מהני יב"ח יעו"ש ומבואר דבנפולה מהני לכ"ע יב"ח ואמנם לא ביאור מקור דבריו. אבל מצד הסברא דבריו ברורים דהרי קאמר הש"ס דנפולה צריכה לשהות מעל"ע הרי דטרפות דנפולה ממהר מיתתה וא"כ בודאי דאם נטרפה אינה חי' יב"ח בנפולה. ומעתה לפ"ז נמצא דבנפולה שייך לכ"ע איסורא דהקריבהו נא שפיר פריך הש"ס ודוק

ח') ועוד נראה בישוב קושית החריף הנ"ל באות א'. דהנה בשבת ק"ו מבואר דר"י ור"ש פליגי במקלקל בחבורה והבערה אי חייב ופירש"י דנשמע מהא דפליגי במשאצל"ג ולר"י דמחייב במשאצל"ג אין ראי' ממילה והבערת בת כהן ולר"ש דפוטר מוכח ממילה ובת כהן דמקלקל חייב בהו יעו"ש. ולענ"ד נראה להטעים הדבר ביותר דהרי כבר הקשה הנב"י במהדו"ק או"ח ט"ו בשם האור חדש דהאיך מוכח ממילה וב"כ דמקלקל חייב והרי לשיטת רש"י בביצה כ"ז דמצותו אחשבי' למלאכה אף שאינו מלאכה א"כ מכ"ש בדבר שהוא באמת מלאכה אף שמקלקל הוא מ"מ שייך אחשבי' למלאכה יעו"ש, אכן נראה עפמ"ש אאמו"ר הגאון מו"ה יוסף זצ"ל בחיבורו על סוגיות הש"ס שישנו תח"י בכת"י בסוגי' דהואיל לחדש דאף לרש"י מ"מ הא דאחשבי' אין בכחו לפעול ב' פעולות ורק אם מצד אחד נוכל להתיר בזה מועיל אחשבי' לעשותו מלאכה אבל אם ישנו בדבר ב' צדדים להתיר רק בכ"א יש לומר אחשבי' אבל זה רק במקום שהוא בפ"ע אבל לומר אחשבי' על ב' דברים ביחד זה אין בכח חשיבות המצוה לפעול והאריך בזה בישוב דברי רש"י בפסחים ד"ה בהא דאב"ח אלא שרפה ודפח"ח וש"י וגם אנכי בעצמי חידשתי זה בדרוש לשה"ג ופלפלתי בזה הרבה גם בתשובה ואח"כ מצאתי שכבר קדמנו בזה אאמו"ר ז"ל. ומעתה בדבר שיש בו צורך לגופו רק דאינה מלאכה בזה שייך אחשבי' לעשותו למלאכה אמנם בדבר שאצל"ג ורק דמצותה אחשבי' שיהא צורך לגופה בזה בעינין דוקא שיהא מלאכה מצד עצמה אז מהני חשיבות המצוה שתהי' צריכה לגופה אבל בהזדמן שניהם יחד אצל"ג ואינה מלאכה בעצם וצריך חשיבות המצוה לעשות ב' פעולות שיהי' מלאכה ושיהי' צריכה לגופה זה אין המצוה בכחה. וא"כ הדבר כמין חומר דלר"ש במלאכה שאצל"ג פטור ורק דהמצוה מחשיבו לצורך א"כ זה רק אם מקלקל בחבורה והבערה חייב אבל אם מקלקל בחבורה פטור א"כ המצוה אין בכחה לעשות בי פעולות ושפיר הוכיח ר"ש דמקלקל חייב. אכן ר"י דסובר מקלקל בחבורה פטור משום דסובר משאצל"ג חייב וא"כ המצוה צריכה לפעול רק פעולה אחת שלא תהי' מקלקל ושפיר אמרינין אחשבי' ומיושב קושית האו"ח הנ"ל ומבואר טעם פלוגתתם ויש ליישב בזה הרבה קושיות ואכמ"ל. ומעתה לפ"ז בשחיטה דהוה מתקן וצריכה לגופה ורק שתרצה לפטור מטעם טרפה ואינה מלאכה בזה שפיר אמרינין דכ"ז רק בחולין אבל בקרבנות דשחיטתן מצוה שפיר המצוה עושהו מלאכה אם טרפה מותר לגבוה ושפיר קאמר הש"ס מצותו בכך ומיושב קושית החריף הנ"ל ודוק

ט') ובעומדי בהך דמצותו אחשבי' למלאכה הנה מקום אתי להציג פה מה שהציע לפני ידידי הרב החריף הגדול בתורה מו"ה אברהם משה גערטנער שליט"א מפה"ק פלפול חריף בענין זה ולאהבת הרב הנ"ל אעתיק דבריו בקצרה ומה שהשבתיו וכה דבריו

בדבר קושית הפ"י בפסחים דף ה' בהא דדייק מר"ע דאב"ח אלא שרפה והרי לשיטת רש"י ביצה כ"ז דמצותו אחשבי' למלאכה א"כ אף בשאר דבר אסור ביו"ט לבער. עוד הקשו דהרי אף אם השבתתו בכ"ד מ"מ עכ"פ גם שרפה בכלל וא"כ מוכח דע"כ בעיו"ט דביו"ט אסור ומנ"ל דסובר ר"ע אב"ח אלא שרפה עכ"ק. ונראה דהנה כבר הקשה הבכור שור דאמאי לא הוכיח ג"כ מר"ע דסובר חמץ אסור בהנאה דאם מותר יוכל לבער גם ביו"ט שיסיקו תחת תבשילו וע"כ דאסור בהנאה עכ"ק הבכו"ש. ונראה ליישב דבפסחים כ"ג קאמר בטעמא דריה"ג דחמץ מותם בהנאה משום דחמץ ושאור מחד לך נפקא ומייתר לך להתיר בהנאה ורבנן האוסרים סוברים דצריכים תרי קראי בחמץ ושאור יעו"ש. ומבואר דפלוגתתם תליא במחלוקת ב"ה וב"ש בביצה ד"ז דב"ש סוברים דתרווייהו מחד קרא נפקי וע"כ דכתיבי קראי בשאור וחמץ דשאור בכזית וחמץ בכותבות וב"ה ס"ל דצריכי ב' קראי. ונמצא דאם נתיר חמץ בהנאה בע"כ דנסבור כב"ש דמייתרי קראי לחלק בשיעורייהו. ומעתה לפ"ז כבר הקשה הפ"י בביצה שם דהרי ב"י ניתק לעשה ואין לוקין וא"כ מה נ"מ בחלוקת שיעור ב"י הרי בל"ז ח"ש אסור מה"ת ומלקות ליכא גם בשיעור שלם. ולתרץ הקושי' נצטרך לומר עפמ"ש הפרמ"ג בפ"כ בפתיחה לה' פסח דעשה דתשביתו אין נשים מוזהרות דמעשהז"ג היא ובלאו דב"י גם נשים חייבים וא"כ הלאו כולל יותר מעשה ולא הוה ניתק לעשה ולוקין עליו ושפיר נ"מ לענין מלקות. אמנם כבר הקשו תוס' בפסחים ה' דנילוף כרת בהשבתת שאור מאכילה ותירץ הצל"ח דתשביתו מעיו"ט ואז ליכא כרת באכילה יעו"ש. וא"כ כ"ז אם השבתה בעיו"ט אכן אם תשביתו ביו"ט שפיר נלמוד חיוב כרת בהשבתה מאכילה ואם יהי' בכרת א"כ גם נשים יהי' מוזהרים בעשה כיון דחייבין כרת וא"כ השוה הכתוב אשה לאיש בכל עונשין שבתורה וחייבין נשים כמו בל"ת ושוב אין הלאו כולל יותר מעשה והוה ניתק לעשה ואין נ"מ בשיעורייהו וכקושית הפ"י וע"כ דצריכי תרי קראי כב"ה וא"כ לא נשמע להתיר בהנאה. ומעתה מיושב קושית, הבכו"ש הנ"ל דאין ראי' מזה דר"ע סובר דאסור בהנאה דבאמת בהך ס"ד דתשביתו ביו"ט שפיר ליכא מיעוט להתיר בהנאה. אבל לבתר דילפינן דתשביתו בעיו"ט ושוב ליכא כרת בהשבתה וממילא ל"ה נל"ע ושפיר נ"מ בשיעורייהו וא"כ שפיר אייתר קרא כריה"ג ומיושב קושית הבכו"ש הנ"ל. והנה כבר כתב הגרעק"א בדו"ח במערכה ה' דד"ז אי ב"י הוה ניתק לעשה תליא בזה אי השבתתו בכ"ד. דלכאורה ל"ה ניתק דהעשה לאו לנתוקי לאו אתי על העבר רק לתקן מכאן ולהבא שלא יעבור בכל שעה וכמ"ש רמב"ן במכות ט"ז בעשה דוישלחו מן המחנה. ואולם זה רק אם השבתתו בכ"ד. אבל אם אב"ח אלא שרפה בע"כ דלנתוקי לאו שעבר אתי דעל להבא