גבעת הלבונה קצ

בדרשה דכי תועבת. ולסוגי' דחולין יש לומר דאין בזה אזהרה וכן מפורש בקידושין נ"ז ע"ב מוקצה ונעבד אסורי ורובע ונרבע אסורי ושם בע"כ הפירוש דאסורי לא רק פסולים והיינו ע"כ מכח הספרי הנ"ל. ועכ"פ הש"ס בזבחים הנ"ל דלא הקשה מ"ש ומ"ש משום דנוכל לתרץ דגם רובע איסור כספרי הנ"ל. ועכ"פ הדבר מפורש בכ"מ דלא כהצל"ח הגם דמהרמב"ם משמע כהצל"ח לפי פירושי בדבריו. ואולם עיין ברמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח ה"ו דחי' טהורה בלאו הבמכ"ע דמן הבהמה וא"כ כל הני דנתמעטו מקרא דמן הבהמה אסור להקריב בלאו הבמכ"ע עכ"פ זולת אם נאמר כהכ"מ בפ"ב הנ"ל דדרשה דמן הבקר אסמכתא הוא ועכ"פ צע"ג על הצל"ח שלא העיר בכ"ז

ה') וכיון שאין דברי הצל"ח מוסכמים שוב נסתרה דרכי בישוב קושית הכ"מ הנ"ל וקושיתי הנ"ל בהא דהש"ס הביא קרא דמן הבקר והרמב"ם קרא דהקריבהו נא וממילא גם קושית החריף הנ"ל באות א' במק"ע. והנראה בזה דהנה עוד יש לדקדק בהלכה י' שכתב וז"ל בהמה שנולדה בה כו' ולשון זה משמע שנולד בה טרפות אח"כ. והרי הש"ס קאמר דממשקה ישראל נלמד בלא הי' לה שעה"כ וא"כ היכא שנולדה טרפה ראוי יותר לפסול ומדוע הביא הרמב"ם דוקא אותן שנולדה בה אח"כ טרפות ודוחק לומר דבלשון רבותא קאמר דאפי' בה"ג פסול. גם אין לומר דהואיל והביא לימוד לטרפה מקרא דהקריבהו וזה נצרך רק להי' לה שעה"כ דבלא הי' שעה"כ בל"ז נשמע ממשקה ישראל דכ"ז אינו דכיון דעכ"פ הלימוד דהקריבהו מועיל גם לטרפות מן הבטן אף שגם ממשקה ישראל נלמד מ"מ כיון דגם מהקריבהו בשמע א"כ הו"ל לכתוב סתמא בהמה טרפה דמשמע בכל אופן ומדוע דיקדק וכתב שנולדה בה אחת מן הטרפות הלא דבר הוא. ונראה דהנה מה שהביא הרמב"ם מהקריבהו לכאורה מנ"ל זה הרי בקרא מבואר רק פסח וחולה. וע"כ דסובר הרמב"ם כיון דחולה מפורש בקרא לאיסור א"כ בנטרפה אף שברגע זו נטרפה ולא חלתה עדיין מ"מ כיון דקיי"ל טרפה אינה חי' ובודאי תוך יב"ח תמות וכבר התחיל מעשה הטורף אין חולה גדול מזה דסתם חולה יוכל היות שיקום בריא מחוליו אבל נטרפה אף שלא נראו בה עדיין סימני חולה כיון שאין תרופה למכתה הוה כמו חולה וז"ב. ואולם זה רק למ"ד טרפה אינה חי' אכן אם טרפה חי' וכחול תרבה ימים וקאמר בחולין נ"ז דאליבי' יולדת ומשבחת. א"כ אף שכתבו תוס' בסנהדרין ע"ח דהורג טרפה פטור אפי' למ"ד טרפה חי' משום דסופו למות עי"ז יעו"ש. מ"מ כל עוד שלא ניכר בו סימני חולה ויולדת ומשבחת בודאי דל"ה בכלל חולה וז"ב מאוד. ומעתה נראה דסובר הרמב"ם דהך ברייתא דתו"כ שהביא הש"ס במנחות ה' דיליף טרפה מקראי סוברת טרפה חי' ול"ש בזה הקריבהו נא וצריך קרא או דהביאה קרא כדי שיהי' אליבא דכ"ע גם למ"ד טרפה חי'. אבל לפ"מ דקיי"ל טרפה אינה חי' א"צ כלל הני קראי דמרבי טרפה דבפירוש מבואר בקרא דהקריבהו דאוסר חולה וטרפה בכלל וכנ"ל ומיושב קושית הכ"מ גם קושיתי הנ"ל. ואף שכתבו תוס' בע"ז ו' ע"א דגם למ"ד טרפה חי' היא בכלל חולה זה רק לענין ב"נ דנתמעט מכל החי א"כ כיון שכתבו תוס' בסנהדרין ע"ח הנ"ל דסופה למות עי"ז שוב אינה בכלל חי אמנם בישראל אין לפוסלה מטעם חולה כ"ז שלא נראה בה סימני חולה והיא יולדת ומשבחת וכמ"ש וז"ב. ובפרט דאין הרמב"ם משועבד לסברת התוס'] והנה כבר כתב הרשב"א הובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז דטרפה מחמת יתרת לכ"ע יכולה לחיות. וא"כ בטרפה כזה ל"ש הקרא דהקריבהו כיון דיכולה לחיות אינה בכלל חולה ואעפ"כ אסורה למזבח מקרא דתמימים יהי' לכם כמ"ש הרמב"ם בהלכה י"א שם אבל מקרא דהקריבהו לא נלמד. וא"כ שפיר כתב הרמב"ם בדיוק בהמה שנולדה בה אחת מן הטרפות והיינו דרק בה"ג שנולדה בה אח"כ אבל בטרפה מבטן דהיינו יתרת ל"ש לימוד הזה ורק מקרא דממשקה ישראל או מקרא דתמימים יהי' לכם שהביא הרמב"ם בהלכה י"א ומבוארים דברי הרמב"ם ז"ל

ו') ומעתה נבא ליישב קושית החריף הנ"ל דהנה בגוף דברי הרי"ד והמנ"ח דשוחט טרפה בשבת פטור כבר תמה הבית יצחק בחיו"ד סי' ז' תמהון גדול ממשנה פסחים ע"א ע"ב שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור דאנוס הוא הא בלא"ה הי' חייב משום שבת אף שטרפה הוא יעו"ש ויותר הי' לו להקשות מפסחים ע"ג שם דקאמר בפירוש הא בגלוי חייב והקושי' עצומה מאוד ובקונטרסי הנ"ל הארכתי בזה. והנה לכאורה הי' נראה בפשוט דהתוס' רי"ד שם תמהו על הריב"ם שפוטר בשוחט טרפה בשבת דהרי טרפה חי הוא ואינו דומה לבן ח'. ועכצ"ל בשיטתו כיון דקיי"ל טרפה אינה חי' וא"כ הוי כנטולה נשמתה כבר דהרי שיטת רש"י בזבחים ס"ט ע"ב דלמ"ד טרפה אינה חי' מטמאה בחי' משום נבילה ונהי דתוס' שם בד"ה אי חולקים עליו בזה דלא מצינו טומאה מחיים אבל לענין חיוב נטילת נשמה שפיר אינו חייב דנחשבת כנטולה נשמתה ובזה אף התוס' מודים. ואולם זה רק אם טרפה אינה חי' אבל למ"ד טרפה חי' בזה בודאי דשייך נט"נ ואף לתוס' בסנהדרין ע"ח דפטור בהורג טרפה זה רק בהורג נפש דאין חייבין בחובל משום נט"נ ורק בהריגה שפיר בטרפה דעומד למות פטור. אמנם לענין שבת שחייב גם בחבלה משום נט"נ בודאי דלמ"ד טרפה חי' חייב משום נט"נ וכקושית התוס' רי"ד הנ"ל ורק למ"ד אינה חי' צדקו דברי הריב"ם וז"ב מאוד. וא"כ יש לומר דמשנה דפסחים סוברת טרפה חי' ומשו"ה חייב וריב"ם קאי לפי הלכה דאינה חי'. אכן קשה לומר דמתני' סוברת להיפוך מכפי ההלכה. אכן לפי הנ"ל נכון הדבר דהרי לפ"ז יוצא דבטרפה ביתרת אבר גם המה מודים דחייב עלי' בשבת כיון שיכולה לחיות כמה שנים וכדברי הרשב"א ורק שהתורה אסרתה אבל א"א לומר דנטולה נשמתה וז"ב וא"כ משכח"ל מתני' דפסחים בנמצא טרפה בסתר בה"ג דפסול הקרבן וחייבין משום שבת אם הי' בגלוי ומיושב קושית הב"י הנ"ל (וכעת בסדרי להדפסה העירני חתני הרה"ג המפורסים האבד"ק גאליגורא שליט"א דאי מיירי ביתרת מדוע אמרה המשנה ונמצאת טרפה הרי יתרת אפי' במקום שאינו טרפה פסול לקרבן מקרא דתמימים כמבואר בבכורות ל"ט יעו"ש עכ"ד. והשבתיו דבאמת המעיין בסוגי' שם יראה דמקרא דתמים נשמע רק יתרת או חסר מבחוץ ולא בפנים ורק מקרא דאת שתי הכליות ילפינן אף בפנים יעו"ש. וא"כ לפ"ד ברור לענ"ד דרק יתרת אבר בפנים פסול כמ"ש הרמב"ם בפ"ב הי"א שם מחוסר אבר או יתיר אבר. אמנם אם נמצא באבר א' איזה דבר יתר או חסר כגון יתיר אונא או ורדא דאינו אבר שלם רק שנמצא באבר האונא מעט יותר בזה אין שום פסול לא מטעם תמים כיון שהוא בפנים ולא מטעם דואת שתי הכליות דמשם נלמד רק ביתר אבר כמו בכליות ג' כליות דאבר א' יאר אבל בה"ג אין פסול ועיקר הפסול מטעה טרפות ושפיר אמרה המשנה ונמצאת טרפה בסתר ודוק כי קצרתי] ועכ"פ העולה מזה דהא דשוחט טרפה פטור הוא רק אם טרפה אינה חי' אבל אם טרפה חי' שפיר חייב. ומעתה שפיר קאמר הש"ס מצותו בכך מה תאמר דיכול לשחוט טרפה א"כ בע"כ אתה סובר טרפה אינה חי' וא"כ שוב אסור מטעם הקריבהו נא דעיקר מה: דהצריך הש"ס קרא דמן הבקר הוא רק אם נאמר טרפה חי' או לטרפה מן הבטן שחי' וכנ"ל באות הקדום וא"כ בטרפה כזו גם משום שבת חייב וממ"נ או דטרפה פסול מטעם הקריבהו נא או דחייבין עליו בשבת בטרפה דל"ש הקריבהו ושפיר הוה מצותו בכך ומיושב קושית החריף הנ"ל ודוק. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הבית יצחק שם מתוס' חולין י"א שהקשו דנילוף דאזלינן בת"ר מכל הקרבנות דדחי