גבעת הלבונה קפח

סי' נ"א

כבוד תלמידי חביבי החריף ובקי זית רענן ברק השנון המושלם הירא כמר שמרי' שמעריל פינסטערבוש שיחי' וכעת הרב האבד"ק ראחוב שליט"א

אחדשתה"ט, נהניתי ממכתבך ומדבריך היקרים והנני לתשובתך, א) הבאת קושית חריף אחד מתלמידי הישיבה בהא דמנחות ה' ע"ב מה לשבת שכן מצותה בכך. והרי לשיטת התוס' רי"ד בשבת קל"ו דשוחט טרפה בשבת פטור דמתה היא א"כ אם טרפה מותרת לגבוה ואעפ"כ התירה תורה להקריב בהמה בריאה א"כ בזה אין מצותה בכך ואעפ"כ התירה תורה. וליכא למימר דדייק מהקטרת אימורים דהרי הא דהקטרת אימורים דוחה שבת היא מטעם דכבר דחתה שחיטה וא"כ אם נשחוט טרפה דאין השחיטה מלאכה גם ההקטרה אינה דוחה שבת עכ"ק בקצרה ויפה העיר בזה. והאמנם מ"ש דא"א לומר דהראי' מהקטרה דהקטרה דוחה רק משום דניתנה שבת לדחות דיחוי זה חוזר ונראה דאף דבמנחות ע"ב קאמר הש"ס טעם זה אבל זה שייך רק באימורים. אבל חוץ לזה ישנם הרבה מלאכות שהותרו במקדש בשבת כגון המערכות וסידור גזירין וקטורת ולחה"פ ומנורה שכל אלו באים בקביעות ואינם ענין לשחיטה. ואמנם בלא"ה א"א לומר דכונת הש"ס מהקטרה ושארי עבודות משום דכיון שמצינו עכ"פ בשחיטה שדוחה שבת אף שאין מצותה בכך א"כ שוב יש לומר שבת תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ול"ש לומר מצותה בכך בשחיטה וכנ"ל ואין שום תירוץ מהקטרה ושאר עבודות ושוב יוקשה קושית החריף הנ"ל. והנה בגוף הקושי' לק"מ בפשטות דכבר הקשה הבית יצחק בחיו"ד סי' ז' על הרי"ד הנ"ל ממשנה מפורשת בפסחים ע"ג בשחטו ונמצא טרפה בסתר דפטור משום דאנוס דוקא וכתב דאין לתרץ משום דבקדשים הוה מפרק וכדברי הפ"י בביצה י"ב דכיון שטרפה היא ופסול א"צ לדם והוה משאצל"ג יעו"ש ובאמת כבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד ליישב כל הקושיות על הרי"ד בזה. ועכ"פ גם לדבריו זה רק אם טרפה פסול. אכן אם נאמר דטרפה כשר להקרבה שפיר לדם הוא צריך וחייב משום מפרק ושפיר קאמר הש"ס וז"פ וברור

ב) וע"ד הפלפול נראה בישוב הקושי' הנ"ל, דהנה בהא דמצריך במנחות שם קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה קשה לפמ"ש הרמב"ם בפ"ד מאיסורי מזבח ה"י דטרפה אסור לקרבן מטעם הקריבהו נא לפחתך כו' והכ"מ שם תמה עליו דהרי בסוגיין יליף לה מקרא יעו"ש. וכמו כן יוקשה בהיפוך דלמ"ל קרא דמן הבקר הרי נשמע מהקריבהו נא לפחתך וכמ"ש הרמב"ם וקשה על הרמב"ם ועל הש"ס וכבר כתבתי בזה בחידושי. וכעת נראה לתרץ הקושי' ונתרץ ג"כ קושית הכ"מ דמדוע הביא הרמב"ם קרא דהקריבהו הרי בש"ס קאמר לימודים אחרים ומה שתירץ הכ"מ דסובר הרמב"ם דדרשות הש"ס המה רק סמך בעלמא תמוה מאוד דהרי במנחות ותמורה פריך הש"ס דלמ"ל הקרא הרי נשמע ממקום אחר ומצריך צריכותא ואם הוא רק סמך בעלמא אין זה קושי' כלל. וגם התירוץ השני שכתב הכ"מ דכונת הרמב"ם דאפי' לא הי' האיסור מה"ת הי' לנו לפוסלה משום הקריבהו נא ג"כ אינו מובן. ולכן נראה בזה ונדייק בלשון רבינו הרמב"ם שם בה"ט הביא בהמת קדשים שנעבדה בה עבירה כו' לא קריבה ולא נפדית כו' ובהלכה י' הביא בהמה שנולדה בה אחת מטרפות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח הרי הוא אומר הקריבהו נא כו' ויש לדקדק הרי בש"ס מנחות שם יליף מקרא דמן הבהמה מוקצה ונעבד וטרפה ומדוע בנעבדה בה עבירה לא כתב אסורה למזבח רק לא קריבה וגם לא הביא הקרא, ובהלכה י' בטרפה כתב אסורה והביא הקרא. ולכן נראה דהנה עוד יש לדקדק דבהלכה י"א הביא הרמב"ם שחטה ונמצאת טרפה הר"ז תצא לבית השרפה וכן אם נמצא אחד מאברים הפנימים חסר אסורה למזבח ותשרף. ותמוה דבנמצאת טרפה לא כתב (אסורה למזבח רק דנשרפת ובחסר כתב אסורה למזבח וזה דקדוק עצום הראוי לעורר עליו ונו"כ לא הרגישו בזה. ואשר ע"כ נראה לבאר דבריו דהמה תפוחי זהב במשכיות כסף. דהנה הצל"ח בפסחים ע"ג כתב דאף שמצינו כמה מיעוטי מן הבהמה ומן הבקר כו' שפסלה תורה מוקצה ונעבד וטרפה וכיו"ב הרבה דברים שפסלה תורה לקרבן מ"מ אין בהם שום אזהרה שאסור לשוחטם ורק התורה פסלתם לקרבן ולא יעלו לרצון ורק בבע"מ וכיוצא מצינו איסור על הזביחה יעו"ש באורך. ולכאורה דבריו תמוהים מדברי רש"י בזבחים ע"ד ע"ב ד"ה נפולה שכתב וכיון דאיתחזק בה ספק טרפות אין מכניסין אותה בעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך יעו"ש וכדבריו משמע בש"ס דאל"כ הרי יכולין לבודקה אחר השחיטה ומדוע ימותו כולם ובע"כ דגם השחיטה אסורה באיסור ומבואר שלכ"ד הצל"ח. אכן נראה דמדברי רש"י יש ראי' למקצת דבריו של הצל"ח וסתירה למקצת דבריו, דהרי מבואר מדברי רש"י ז"ל דמיעוטא דמן הבקר אינו איסורא רק שלא יעלו לרצון ומשו"ה לא הביא הקרא דמן הבקר דמיני' ילפינן לטרפה משום דמזה אין ראי' לאיסורא וא"כ שפיר הי' יכולין לשחוט ולבדוק אח"כ ולזה הביא קרא דהקריבהו דאסור להביאו לעזרה ולשוחטו. וא"כ ממילא בכל הני דאין לימוד אחר רק קרא דמן הבהמה אין כאן איסור רק פסולא למזבח ורק בטרפה סובר כהרמב"ם דנתמעט ג"כ מקרא דהקריבהו וא"כ כיון דהנביא הוכיחם ע"ז בשם ה' וקרא שלחן מגואל וכלל זה בהדי פסח שהיא בע"מ ויש בו איסור בקרא א"כ גם בטרפה יש איסור. ומבואר מדברי רש"י דכל הני דנתמעטו ממן הבקר אין בהם איסור ורק פסול וכדברי הצל"ח ורק בטרפה שיש ג"כ קרא דמלאכי. ואולם זה רק בניכר בו הטרפות בשעת הבאה לעזרה אולם אם בעת השחיטה לא נודע בו שום טרפות ונמצא אח"כ טרפה בבדיקה בזה ל"ש פסול דהקריבהו וכמ"ש תוס' בע"ז ד"ו ע"א ד"ה תמים דבטרפה שאינו ניכר ל"ש הקריבהו נא יעו"ש, ורק משום קרא דמן הבקר ובזה אין איסור וכנ"ל. וזה מדויק בלשון רש"י בזבחים שם וכיון דאיתחזק בה ספק טרפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה כו' מבואר דרק כיון שנודע אין להכניסה מטעם הקריבהו ולא בנודע אחר השחיטה וכנ"ל

תורת העולה מן המדבר קדמות דבמוקצה ונעבד וכיו"ב אין איסור רק פסול הקרבה וכן בנמצא טרפה אחר שחיטה. אמנם בנודע קודם שחיטה שהיא טרפה יש בזה ג"כ איסור דהקריבהו מלבד הפסול דמן הבקר. והנה בקידושין מ"ח ע"ב מבואר נמצא מעיקרא נמי דזהב הוה ובקידושין נ"ז ע"א כגון שנמצאת טרפה בבני מעי' ויעו"ש ברש"י ותוס' דנמצאת הפירוש אח"ש דוקא יעו"ש וביבמות י"ב ע"א שנמצאת יעו"ש מכ"ז מבואר דנמצאת הפירוש אח"כ, ומעתה תראה איך לשון חכמים מרפא ורבינו הרמב"ם ז"ל כל דבריו המה בדקדוק גדול, בה"ט בנעבד כתב לא קריבה והיינו שפסולה לקרבן מקרא דמן הבקר ולא הביא לימוד ע"ז שהדבר מפורש בגמרא. ובה"י בנולד בה אחת מן הטרפות וניכר בה הטרפות כתב אסורה לגבי מזבח דיש בה ג"כ איסור והוסיף בטעמא הרי הוא אומר הקריבהו נא דמזה נלמד איסורא ג"כ ומשום דאין זה מפורש בגמרא ומשמיעינו דבר חדש הביא טעמו בצדו ובאמת מקור מקומו טהור של הרמב"ם ז"ל הוא מזבחים ע"ד הנ"ל דמבואר דאסור להקריב ספק טרפה אף דאפשר לבודקה ובכל