גבעת הלבונה קפז

הוה אצל"ג ג"כ יש ליישב הקושיות הנ"ל ממשנה דפסחים ומתוס' בחולין, דהנה נסתפקתי בהא דפסיק רישא דלא ניחא לי' דלדעת הערוך מותר לכתחילה ולשיטת התוס' בריש כתובות אסור מדרבנן האיך הדין אם בשעת מעשה ניחא לי' ואח"כ נתברר שלא נצרך לזה וממילא לא ניחא לי' אם בה"ג נקרא פס"ר דלא ניחא לי'. ולכאורה הדבר תליא בסתירת התוס' הנ"ל בענין משאצל"ג אי העיקר בשעת מעשה או אם צריך לגופו באמת ואם נאמר דתליא העיקר במה שהי' במחשבתו בשעת מעשה ש לומר דג"כ הוה ניחא לי' בה"ג ואם נאמר דבה"ג הוה אצל"ג כתוס' פסחים הנ"ל א"כ הוה ג"כ פס"ר דלא ניחא לי'. אולם לקושטא דמילתא נראה לענ"ד דבה"ג נקרא ניחא לי' לכ"ע דרק בצריך לגופו יש לומר דבעינין שבאמת יהא צורך לגופו ואם נתברר דאין צורך הוה משאצל"ג. אבל בענין פס"ר כיון דבשעת מעשה ניחא לי' שוב חייב מחמת הפס"ר ורק אם בשעת מעשה לא ניחא לי' הוה דשא"מ ול"מ פס"ר אבל אם בשעת מעשה ניחא לי' שוב הפס"ר מהני דלא ליהוי דשא"מ ובענין דשא"מ בודאי דתלוי העיקר בשעת מעשה והסברא ברורה לענ"ד דבזה חייב בודאי ומעתה לפ"ז הנה בגוף דברי הרי"ד והמנ"ח הנ"ל דבשוחט טרפה פטור יש להעיר דהנה כבר הקשה הפ"י בביצה י"ב לשיטת הרמב"ם דחובל בחי חייב משום מפרק מפסחים ע"ג בשוחט בחוץ בשבת חייב ג' חטאות והרי חייב ג"כ משום מפרק ותירץ וז"ל משום דחובל גופי' לא מיחייב משום מפרק אלא כשצריך לדם ליתן לכלבו דאל"כ הוה מקלקל ומשאצל"ג וא"כ בשוחט נהי דלענין נטילת. נשמה נקרא מתקן שמוציאו מידי אמה"ח אבל לענין איסור מפרק דהיינו בהוצאת הדם ודאי דל"ש בשוחט דהו"ל מקלקל ומשאצל"ג עכ"ד. והנה בהשקפה הראשונה תמהתי עליו דהרכיב ב' דברים מקלקל ומשאצל"ג ואמת הדבר דחובל הוה מקלקל אמנם בשחיטה דהיא תיקון אין לדון מתורת מקלקל דמעשה הזו שעשה וגרם הוצאת הדם הוא תיקון וא"כ גם לענין מפרק הוה מתקן כמו לענין נטילת נשמה ואף שא"צ להדם מ"מ אינו מקלקל כיון שהשחיטה בעצם היא תיקון. ואמנם הגאון ז"ל כנראה הרגיש בזה ולזה הוסיף דהוה משאצל"ג. ואמנם לא הועיל בזה כלום כיון דמטעם מקלקל אין לפוטרו כאן משום דהשחיטה הוה תיקון א"כ מה הועיל הא דא"צ לדם הא הרמב"ם פוסק משאצל"ג חייבין והעתיק הא דהשוחט בחוץ בשבת דחייב ג' וקשה דליחייב ד' משום מפרק ג"כ לשיטתו. דרק בחובל דמקלקל באמת בזה פוסק הרמב"ם דרק בצריך לכלבו דאל"כ הוה מקלקל כמבואר בשבת ק"ו אמנם בשחיטה דהוא תיקון אינו מגרע הא דאצל"ג. ותדע דהרי פסק הרמב"ם בפ"ח מה"ש ה"ח דחובל באדם אע"ג דא"צ לדם חייב משום מפרק הואיל ונתקררה דעתו יעו"ש. וא"כ מכ"ש בשוחט דהוא מתקן ומאוד הי' תמוהים בעיני דבריו שהרכיב ב' דברים

אמנם לתרץ דבריו נראה עפמ"ש הלח"מ בפ"ט מה"ש ה"ד ליישב דברי הרמב"ם שאינו מביא דהמבשל חייב ג"כ משום מבעיר דמבעיר חייב רק בצריך לאפרו וכאן א"צ לאפרו רק לבישול וכבר לוקה על בישול עכ"ד יעו"ש. ולכאורה דבריו המה כהלכתא בלא טעמא אמנם נראה בטעם הדבר עפמ"ש אחי וראש הגה"צ ז"ל באהל יהושע ח"ב סי' קמ"ו לחדש דאף דר"י סובר משאצל"ג חייב וחשיב לי' מלאכת מחשבת היא דוקא כשאינו עושה באותה מעשה מלאכה אחרת שצריך לה רק עושה דבר שא"צ לו כלל בזה הפעולה עצמה מחשבה למלאכה אבל אם ביחד עם זה עושה ג"כ מעשה מלאכה הצריך אלי' ומכוין אלי' אין המלאכה נקראת ע"ש המלאכה שא"צ לו רק ע"ש המלאכה הצריך לגופה עכ"ד יעו"ש. ופלפל בזה הרבה רק שלא הביא מקור לזה. ובדבריו יובנו היטב דברי הלח"מ דכיון שעושה ג"כ מלאכת הבישול ומכוין לזה אין המלאכה נקראת ע"ש הבערה רק ע"ש בישול הצריך לגופה וממילא דברי הלח"מ המה מקור נאמן לדברי אחי ז"ל והפלא שלא הביא דבריו. ומעתה צדקו דברי הפ"י דאף דחובל באדם חייב משום מפרק אך שא"צ לדם. הוא רק אם אינו חייב משום נטילת נשמה אמנם בשוחט שצריך לשחיטה ומכוין אלי' אינו חייב משום מפרק דאצל"ג כיון דחייב משום נט"נ וכדברי הלח"מ הנ"ל ומיושבים דברי הפ"י ז"ל

ומעתה זה רק בשוחט כשרה אבל בשוחט טרפה דל"ש איסור נטילת נשמה וכנ"ל א"כ שוב מהראוי שיהי' חייב משום מפרק לשיטת הרמב"ם ז"ל וקשה לכאורה עליהם שכתבו דפטור בטרפה, אכן נראה בדעתם דכבר דחה המנ"ח במוסך השבת אות י"א דברי הלח"מ הנ"ל מכח דברי הה"מ בפי"ב מה"ש שכתב בהיפוך. וא"כ א"א לתרץ קושית הפ"י כנ"ל דהרי גם בה"ג מהראוי שיהי' חייב ויוקשה קושית הפ"י הנ"ל. והנראה לתרץ הקושי' דהנה לכאורה בשוחט שמכוין לשחיטה ולא להוציא דם הוה על מפרק דשא"מ כסוגר ביתו ונמצא צבי ניצוד בתוכו דהוה דשא"מ לגוף המלאכה כמ"ש הכ"מ בפ"א מה' שבת בשם החסיד בהבדל בין משאצל"ג לדשא"מ וה"ה הכא אינו מכוין להוצאת דם כלל. אך הרי הוה פס"ר דכל שוחט יוצא דם בשחיטתו. ואף דמבואר בחולין ל"ג השוחט ולא יצא דם ומבואר דיצויר שלא יצא דם בודאי דזה דבר רחוק מאוד אחד מני אלף ובפרט דיש מינים שאין להם דם בשחיטה כמ"ש בהגהות הר"ץ לשחיטות בסי' כ"ח ויש לומר דמתני' מיירי באלו המינים אבל במינים שלנו לא יצויר בלא דם ואף אם יצויר הוא אחד מני אלף וא"כ לפמ"ש מהרש"ל בביצה ל"ו בח"ש בהא דזבובים והעלה דהא דכתבו תוס' דבחלון קטן שאינו ניכר ל"ה פס"ר הוא רק לס"ד דהמקשה ולמסקנא גם בה"ג הוה פס"ר כמ"ש המחה"ש בסי' שט"ז סק"ט וא"כ גם בנ"ד הוה פס"ר ואפשר אף המג"א דסובר כמהרש"א שם דגם למסקנא ל"ה פס"ר מודה בה"ג כיון דרחוק מאוד שלא יצא דם. ועוד דהרי קאמר הש"ס בכתובות דף ו' ע"ב שאינו בקי אסור וקאמר רוב בקיאים הם ומבואר דלאינו בקי הוה גם זה פס"ר וא"כ ה"ה בנ"ד שאין בקיאים לשחוט בלא הוצאת דם הוה כמו הטי' באינו בקי דהוה פס"ר אצלו וז"ב. אמנם נראה כיון דא"צ כלל להדם א"כ הוה פס"ר דלא ניחא לי' דאף להתוס' החולקים על הערוך ואוסרים מ"מ הוה רק מדרבנן כמ"ש בכתובות ד"ו שם וא"כ משו"ה אינו חייב משום מפרק בשוחט דרק בחובל אדם מחמת כעסו ניחא לי' בהוצאת הדם והוה פס"ר דניחא לי' ואפשר אף מכוין אליו אבל בשוחט הוה שפיר פס"ר דלא ניחא ליה ואסור לכל היותר מדרבנן ומיושב קושית הפ"י הנ"ל] ובאמת שלפ"ז א"צ למ"ש באות א' ב' דגם בשוחט אסור מדרבנן עכ"פ מטעם גזרה. ועפ"י הנ"ל בל"ז אסור מדרבנן מטעם מפרק ואיצתמדו דברינו באות א' ב' ואקצר] ומעתה כ"ז בחולין אמנם בקדשים דבשעת השחיטה הי' ניחא לי' שפיר חייב לשיטת הרמב"ם דמשאצל"ג חייב וכנ"ל בדברינו דאף דבסוף נתברר דלא הי' נצרך להדם מ"מ בשעת מעשה ניחא לי' וכנ"ל ומיושבים הקושיות הנ"ל מפסחים וחולין ודוק. ותלי"ת עלה בידינו לתרץ כל המקומות שנראו כסותרים לדבריהם ואדרבה בדבריהם יבוארו איזה סוגיות בישוב כמה קושיות בעזה"י.