גבעת הלבונה קפו

מדרבנן לכל השיטות א"כ שוב אסור לחתוך ממנו אבר ומותר לשחוט [אמנם בגוף הדבר אי בהריגה שייך איסור דצעב"ח זכורני בעודני טליא שמעתי מכבוד אאמו"ר הגאון מו"ה יוסף זצ"ל שהביא ראי' דרק במצר בהמה בחי' איכא איסור ולא בהריגה מחולין דף ז' ע"ב עקירנא איכא צעב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית יעו"ש ומוכח דבהריגה ליכא משום צעב"ח דאל"כ כיון שאמר עקירנא איכא צעב"ח מה אמר שוב קטילנא וע"כ דבזה ליכא משום צעב"ח וזה ראי' גדולה עכ"ד ודפח"ח. וצ"ע לפ"ז דברי הר"י בן מוגש הנ"ל דגם בהריגה שייך צעב"ח וצע"ג ואכמ"ל] כיון דגם איסור שחיטה בזה רק מדרבנן וכנ"ל ודוק

ד') ובזה יש לבאר מה דנחלקו במשנה ביצה כ"ה בבהמה מסוכנת דסובר ת"ק דבעי שהות ביום לאכול ממנו כזית צלי ור"ע סובר כזית חי מבית טביחתה ואינו מובן במה פליגי וכבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד. ובהנ"ל נראה לבאר דכבר הבאתי בקונטרסי שם מה שהקשה הברוך טעם בשער הואיל ומתוך ד"א בהא דמותר לשחוט כדי לאכול כזית חי והרי אכילת חי הוה שלכד"א ולדעת המרדכי בפרק כ"ש אין בו איסור כלל אפי' מדרבנן וא"כ בשביל אכילת חי א"צ שחיטה כלל ומותר לאכול בלא שחיטה עכ"ק. [והנה לדעת האור חדש בפסחים כ"ב והדו"ח בפסחים שם דאמה"ח אסור גם שלכד"א הואיל וחייבין במשהו בשר גידין ועצמות יעו"ש. לכאורה לק"מ דהרי בלא שחיטה הוה אמה"ח ואסור גם בחי. אולם ז"א דבכזית בשר אין האיסור משום אמה"ח רק משום במה"ח ובמה"ח שוב הוי כשאר איסורים. אך יש לומר דיצויר באבר שאין בו עצם כגון הטחול דאסורה משום אמה"ח ואסור אף שלא כד"א ויוכל היות דרוצה לאכול טחול וכדומה. וידוקדק לפ"ז מה שרצה הש"ס שם לפרש מבית טביחתה ממקום שטובחת המאכל מבני מעי' ומה נ"מ בזה. ובהנ"ל יבואר דאל"כ אסור לשחוט דיכול לאכול בלא שחיטה וכנ"ל ואולם למה דמסיק הש"ס שם מבית טביחתה ממש שוב אין בזה רק איסור כזית במה"ח ויוקשה קושייתו ואקצר] אכן להנ"ל מיושב דלאכול כך בלא שחיטה א"א דחתיכת אבר אסור משום צעב"ח וכן לחתוך ממנה בשר אסור משום זה וא"כ בע"כ מוכרח לשחוט. ואולם זה רק אם נאמר צעב"ח דאורייתא שפיר מותר לשחוט. אכן אם צעב"ח לאו דאורייתא איך מתירים בשביל זה איסור שחיטה דאורייתא. ומעתה בזה פליגי דת"ק סובר לאו דאורייתא ומשו"ה בעי רק כזית צלי ור"ע יסבור צעב"ח דאורייתא ומותר לשחוט אף בשביל אכילת חי ומובן טעם פלוגתתם בזה ואקצר כי כבר הארכתי בזה בקונטרסי הנ"ל. ובזה יש לבאר מה דפליגי בחולין ק"ב וק"ג אי בהמה בחי' לאברים עומדת ואינו מובן טעם פלוגתתם. ובהנ"ל יש לומר דבאמת איך אפשר לומר דעומדת לאברים הרי אסור לחתוך אבר משום צעב"ח אך אי צעב"ח לאו דאורייתא א"כ מה"ת מותר ומשו"ה לאברים עומדת. אכן מ"ד לאו לאברים עומדת סובר צעב"ח דאורייתא א"כ אסור מה"ת לחתוך ממנה אבר ואיך עומדת לאברים וזהו פלוגתתם ויש להמשיך בזה הביאור הרבה פלפולים ואכמ"ל

ה') עוד הקשה הבית יצחק שם מקושית תוס' בחולין י"א דנילוף בת"ר מכל הקרבנות שדוחין שבת ול"ח שמא טרפה היא. ומה קושי' הרי אם טרפה אין איסור וע"כ דגם בשוחט טרפה חייב עכ"ק. והנה לכאו' רציתי לומר דהרי בגוף החידוש הנ"ל דבטרפה פטור משום דחשיב כמת יש להעיר לפמ"ש מהרש"ל דטרפה אינה חי' היא רק ע"צ הרוב ומיעוטא חיים וא"כ ניחוש שמא טרפה זו היא ממיעוטא דחיות הנה ונהי דאין לחייב ע"ז הואיל והוא ספק עכ"פ אבל עכ"פ מהראוי שיהי' בזה איסור. אמנם לק"מ דהרי בכה"ת אזלינן בת"ר וגם בזה אמרינן דמרובא שאינן חיות היא ואין בזה איסור. ומעתה כ"ז לבתר דידעינין דאזלינין בת"ר. אכן אם לא ניזול בת"ר שפיר גם שוחט טרפה עובר באיסור תורה וא"כ ממ"נ מוכח משחיטת הקרבנות דאזלינין בת"ר ושפיר הקשו תוס'. אמנם יש לדחות דשפיר יש להתיר שחיטות הקרבנות אף אם ל"א בת"ר וכקו' הגאון הנ"ל דאם טרפה אין איסור ואף דאם ל"א בת"ר גם טרפה אסור דשמא ממיעוטא החיות היא. ז"א דכ"ז בכל טרפה חולין אבל בקרבנות איכא רק מיעוטא דמיעוטא לאיסורא דרוב כשרות ומותר ואף אם היא ממיעוט טרפות יש ג"כ רובא דאינם חיים להתירא והוה איסורא מיעוטא דמיעוטא ושוב שפיר מותר ממ"נ וכקושית הגאון הנ"ל. ועוד דכבר כתב הפליתי בסי' נ"ז דאם ל"א בת"ר גם מהרש"ל מודה דאין בזה אף מיעוטא וא"כ א"א לומר כנ"ל ושוב יוקשה

ולכן נראה דהנה עוד הקשה הגאון הנ"ל תמוה עצומה ממשנה מפורשת בפסחים ע"א ע"ב שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור משום דאנוס הא אל"ה הי' חייב משום שבת הגם שהיא טרפה יעו"ש והוא קושי' עצומה. ולענ"ד קשה עוד יותר מש"ס מפורש בפסחים ע"ג שם בסתר פטור הא בגלוי חייב מפורש דחייב בשוחט טרפה בשבת והוא תמהון גדול. אכן נראה ליישב גם זה בעזהי"ת. דהנה כבר רצה הבי"צ שם בעצמו לתרץ הקושי' דיש לומר דבקדשים דלדם הוא צריך חייב משום מפרק יעו"ש ובודאי כונתו לדברי הפ"י בביצה י"ב. ואמנם דחה זה דרק בקרבן כשר שייך לומר כן אבל בטרפה דהקרבן פסול אין צורך בדם ול"ה צורך לגופי' איסור מפרק יעו"ש בב"י. והנה לפי דבריו נוכל לתרץ קו' הפ"י בביצה י"ב שם דדילמא כב"ה ורק דמתוך שייך רק גבי איסור נטילת נשמה דשייך גם בחולין אבל באיסור מפרק דבחולין דא"צ לדם אין כאן איסור מפרק ורק בקדשים ול"ש מתוך עכ"ק ובהנ"ל יש לתרץ דכבר הקשה מהרי"ט בשוחט בשבת דנימא אעל"מ ותירץ דלא יתוקן האיסור וכ"ז רק באיסור נטילת נשמה. אבל גבי איסור מפרק דלדעת הבי"צ הנ"ל בטרפה ל"ש האיסור וא"כ שוב ראוי לומר דאעל"מ והקרבן פסול ויתוקן האיסור ואמאי חייב וע"כ דהאי תנא סובר משאצל"ג חייב וא"כ גם בחולין יש איסור מפרק ושייך לומר מתוך גם באיסור מפרק ושפיר הוכיח הש"ס דב"ש הוא ומיושב קושית הפ"י ז"ל

אכן לענ"ד נראה דגם בטרפה שייך איסור מפרק דרק כשאנו דנין אי הוה תיקון בזה אזלינן בתר סופו של דבר אם באמת תיקון או קלקול הוא ואף אם בשעת מעשה נראה שהוא תיקון אבל אם בסוף נתברר שהוא קלקול הוה קלקול. אכן אם הוא תיקון ורק אצל"ג בזה אם בשעת עשיית הדבר הי' לו צורך בו אף שטעה בזה ונתברר שלא הי' צורך מ"מ הוה צריך לגופו דבזה ל"א בתר עיקרן של דברים ורק בדעתו בשעת, מעשה הדבר תלוי. ותדע דאל"כ בחובל וצריך לכלבו אטו אם אח"כ נודע שהכלב לא רצה לאכול נאמר דפטור וע"כ דעיקר תלוי בשעת מעשה האיך הי' אז מחשבתו אם הי' לו בו צורך אז או לא והדבר מפורש בתוס' שבת ק"ו ע"א ד"ה בחובל וסנהדרין פ"ד לחלק בין תיקון דהיא רק אם באמת מתקן ובין משאצל"ג דאם סבור שיכול ליתן לכלבו אף שטעה מ"מ הוה צל"ג ועיין בלשון מהרש"א בשבת שם בציון תוס' ד"ה חוץ שכתב שם בפירוש דגם בטעה וסבר שצריך לו הוה צריך לגופה והאמנם מתוס' פסחים ע"ג ע"א ד"ה לדברי בהא שהקשו דבמתני' דליכא תיקון כלל אמאי חייב הרי הוה משאצל"ג יעו"ש מוכח דס"ל דבה"ג הוה משאצל"ג דאל"כ לק"מ קושייתם ובע"כ דפליגי על תוס' ומהרש"א בשבת הנ"ל ועכ"פ אין קושי' על הרי"ד והמנ"ח דס"ל כתוס' בשבת הנ"ל וא"כ שפיר בה"ג דמשנה פסחים ותוס' חולין הנ"ל כיון דלא ידע בשעת שחיטה שטרפה היא ובדעתו הי' צריך לגופה שפיר חייב ומיושב הקושי' הנ"ל

ו') אמנם אף לשיטת התוס' בפסחים הנ"ל דבה"ג