גבעת הלבונה קפה

שצריך בדיקה אם נטרף בהכאה זו וא"י לחיות או שיוכל להבריא וא"כ אם יכול להבריא שוב הוה דשיל"מ וזהו סברת האיבעיא אם נאמר דאם תמות הוא ע"י הטרפות והוה דשיל"מ דל"ש לומר שמא ימות. או דחיישינן שמא באמת לא נטרפה ואעפ"כ תמות מכאב ההכאה או נחלתה בסיבת ההכאה ואף אם כשרה היא וא"כ ל"ה דשיל"מ וזהו איבעיות הש"ס. או דהש"ס מסופק בזה אי בדשיל"מ ספיקא לחומרא בדרבנן ואף דר"א קאמר בריש ביצה דלחומרא מ"מ אין הדבר ברור ועיין בצל"ח ביצה שם דשיטת הרמב"ם דלא כותי' ושפיר יש לומר דרבי ירמי' מספק"ל זה. ומעתה כ"ז בנדרסה בכותל דהספק אם טרפה היא ואם תמות בע"כ דנטרפה והוה דשיל"מ. אכן במסוכנת דאין עלי' שום ספק טרפה ואף אם תמות ודאי בתוך איזה רגעים אם לא ישחטוהו מ"מ כשרה בנשחטה ופירכסה דאינה ספק טרפה כלל רק היא חולנית וקרובה למיתה וא"כ בזה אם נמתין בודאי תמות ול"ה דשיל"מ ומותר דהוה סד"ר דממ"נ אם תפרכס מותר לשוחטה ואם לא תפרכס א"כ מתה היא ולא עבר באיסור שחיטה מה"ת ורק מדרבנן וא"כ הוה סד"ר ולקולא דזה ל"ה דשיל"מ ומיושב קושי' הראשונה של התבו"ש הנ"ל. וא"כ יצא לנו דאדרבה מסוגי' זו ראי' להתוס' רי"ד והמנ"ח דבדבריהם יתיישב הסוגי' לנכון ודוק

ב) ובזה נראה לבאר סוגי' אחת שנראה ממנה ג"כ לכאורה דלא כהמנ"ח הנ"ל ובדרכינו יבואר הסוגי' באופן דיהי' עוד ראי' להמנ"ח. והיא בביצה כ"א ושחטנו להם עגל והאכלנום כו' ואמאי והא חזי למיכל מיני' אר"י עגל טרפה הואי והא חזי לכלבים כו' יעו"ש בסוגי'. ומאוד תמוהים דברי הש"ס בקושי' דחזי לכלבים דילמא לא הי' להם כלבים ודוחק לומר דהקושי' הואיל ומיקלעי כלבים דזה אינו במשמע ובפרט דלא שמענו הואיל כה"ג בכלבים ורק הקושי' דחזי למיכל מיני' מובנת דבעצמם יכולים לאכול או ע"י הואיל אבל הקושי' מכלבים תמוה מאוד. ועוד קשה לענ"ד דהרי כבר הקשו כולם דהאיך הי' ס"ד דהמקשה דכ"ע מודים דמותר לצורך כלבים הרי משנה מפורשת בעיסת הכלבים דאין הרועים אוכלים ממנה אסור לאפותה ותירץ מהרש"א דלצורך כלבים אסור לאפות דיכולים לאכול קודם אפי' ובפ"י שם ביאר דלתירוץ הש"ס דטרפה הי' לא בישלו רק שחטו יעו"ש. וא"כ קשה הרי לצורך כלבים א"צ שחיטה ויוכל לחתוך עבורם מהחי ובזה אין איסור מלאכה דהוה מקלקל דעיקר התיקון מאמה"ח כדקאמר בפסחים ע"ג. וא"כ אם יחתוך ממנו אבר מחיים אין כאן שום איסור כיון דלא תיקן כלום וא"כ בודאי דבצריך בשר עבור הכלב אף אם מותר לצורך כלבים מלאכה ביו"ט מ"מ אסור לשחוט דבשחיטה הוא מתקן ועובר באיסור יו"ט. אכן אם יחתוך אמה"ח ממנו הוה מקלקל וכאן ששחטו או נחרו לדברי הפ"י הוה מלאכה שלא לצורך ואסור ומה פריך הש"ס והא חזי לכלבים והקושי' עצומה. אכן בדרכינו נראה לבאר בעזהי"ת, דהנה לכאורה קשה מאוד בהא דקאמר ר"י עגל טרפה הואי דא"כ מה אמר לו ר"י בן בבא לכם ולא לנכרים והרי בעגל טרפה אין כאן איסור מלאכה כלל לשיטת הרי"ד והמנ"ח והקושי' עצומה ונתקשיתי בזה מחתני הרב הגאון מו"ה יוסף מרדכי שליט"א האבד"ק גאליגורא. ולכן נראה דהנה לכאורה צריך ביאור הא דשחטו עגל: טרפה דוקא והרי יותר הי' ראוי לשחוט עגל כשר שיהי' ראוי לאכילה לישראל ולא יהי' איסור מלאכה. עוד קשה מנא ידע רב יוסף באמת דעגל טרפה הוה הרי המעשה לא הי' בימיו. ולכן נראה דבאמת מכאן ראי' לשיטת המנ"ח דבעגל טרפה אין כאן מלאכה ומשו"ה שחטו בכונה עגל טרפה שלא יעברו באיסור יו"ט ודייק רב יוסף מלשונו של שמעון התימני, שאמר ושחטנו להם עגל ומדוע הוסיף תיבת להם הרי בודאי כל דבריו בדקדוק גדול אולם הוא רימז בזה ששחטו עגל שהי' ראוי רק להם היינו שהי' טרפה ורימז לו בזה שעשו דבר שאין בו איסור מלאכה ביו"ט וכדברי המנ"ח. אכן מה שהשיב ריב"ב תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם אף דאין איסור בטרפה בשחיטתה. נראה דהנה רש"י פירש שכר שנשתכרתם בממון יצא ואבד בשביל הפסד עונש שתענשו על חילול יו"ט והכונה לענ"ד עפ"מ דקיי"ל באו"ת תרנ"ו דצריך לבזבז כל הונו שלא לעבור על ל"ת וא"כ כיון שהמה רצו רק לחטוף ממונם א"כ הי' אסור להם לחלל יו"ט שלא לצורך אף במקום שיפסידו כל ממונם. ומעתה לפמ"ש הפרמ"ג באו"ח שם שי"ל דגם באיסור דרבנן דהוא בלאו דלא תסור צריך לבזבז כל ממונו שלא יעבור יעו"ש וא"כ כיון דאיסור דרבנן יש גם בטרפה וכנ"ל באות הקדום וא"כ שפיר אמר תמה אני כיון דגם באיסור דרבנן צריך לבזבז הונו. ויש לפרש בזה לשון אם לא יצא שכרכם דאין הכונה ממון רק רמז לו במה שרציתם לשחוט טרפה דוקא שתרויחו שלא יהי' איסור מלאכת יו"ט זה השכר יצא בהפסד דאדרבה הרי אמרה תורה לכם ולא לנכרי ואם הי' כשר הי' ראוי למיכל וטרפה א"ר רק לנכרי ומיושב. קושית חתני הרה"ג הנ"ל על שיטת המנ"ח. ומעתה לפ"ד כיון דלתירוץ רב יוסף דהי' עגל טרפה הי' איסור השחיטה רק מדרבנן שפיר פריך הש"ס והא חזי לכלבים והיינו דנהי דאיסור שחיטה לא הותר לצורך כלבים זה רק מלאכה דאו' אמנם שחיטת טרפה דאסור רק מדרבנן שפיר שרי דאף אם יחתוך אבר ג"כ אסור מדרבנן דאף שהוא מקלקל מ"מ גם מקלקל אסור מדרבנן עכ"פ ולשיטת רש"י בב"ק ל"ה נראה קצת דיש בזה איסור תורה וכבר פלפלו האחרונים בזה ועכ"פ איסור דרבנן בודאי יש וא"כ שפיר שרי גם לשחוט. ואף דאם יחתוך אבר יהי' רק איסור דרבנן ומקלקל כבר כתבו תוס' בכתובות דף ה' ע"ב דגם דשא"מ ומקלקל אסור וא"כ חתיכת אמה"ח אף שהוא מקלקל ודרבנן ג"כ אסור וא"כ מותר גם לשחוט ושפיר פריך הש"ס והא חזי לכלבים ומיושב קושיא שני' הנ"ל. ומעתה מיושב גם קושיא ראשונה הנ"ל דהרי הש"ס קאמר בביצה שם דמשו"ה מותר לכלבים ולא לעכו"ם משום דכלבים מזונתן עליך וכתבו תוס' בשבת י"ט ע"א ד"ה נותנים דכיון דעבור כלבים שרי גם מלאכה דאו' משום דמזונתן עליך א"כ גם נכרי חשוב מזונתן עליך לענין שבות דרבנן עכ"פ יעו"ש. ולפ"ז יש לומר דמשו"ה שחטו המה עגל טרפה אף דאסור מדרבנן משום דלענין דרבנן הוה מזונתן עליך ושרי. ומעתה זהו באמת קושית הש"ס והא חזי לכלבים והיינו דכיון דלכלבים שרי גם מלאכה דאו' א"כ אף אם לא הי' להם כלבים שרי מלאכה דרבנן וכנ"ל ושפיר משני הש"ס כתנאי והיינו דבאמת ריב"ב סובר דגם עבור כלב אסור וא"כ עבור עכו"ם אסור גם שבות דרבנן ובזה נחלקו באמת ריב"ב ושמעון התימני ומבואר הסוגיא בישוב כל הקושיות ומבואר דגם מסוגיא זו ראי' להמנ"ח ודוק בזה היטב

ג') ודע דאף אם נאמר דגם מקלקל אסור רק באיסור תורה ולא בדרבנן ודלא כתוס' כתובות הנ"ל יש לומר ג"כ דהי' רשאים לשוחטו אף דעבור כלבים הי' יכולים לחתוך ממנו אבר מ"מ מותר לשחוט עפ"מ דמבואר בב"כ דף כ' ע"א פסיק שדי לה לכלבים כיון דאיכא צעב"ח לא עביד ומבואר דבזה איכא איסור צעב"ח אי יחתוך ממנו לכלבים, אמנם בשחיטה ליכא איסור צעב"ח ח כמבואר בשטמ"ק בב"ב שם בשם הר"י בן מיגש שהקשה דנימא דשחיט לה ופסיק להאי אבר ושדי לכלב ותירץ דכיון דלאו בת שחיטה היא שחיטתה נמי צער ב"ח דהא הריגה היא ולא שחיטה עכ"ד יעו"ש. מדבריו יוצא דבר חדש דכל שהיא שחיטה אף שטרפה היא ואסורה באכילה מ"מ הואיל ובת שחיטה היא ליכא בזה איסור דצעב"ח ורק בהריגה או במינים הטמאים גם שחיטה הוה צעב"ח. וא"כ כיון דצעב"ח עכ"פ אסור