גבעת הלבונה קעח

ח) ועוד נראה בישוב קושית מעכת"ה עפ"מ שכתבתי בתשובה לידי"נ הגאבד"ק האראדענקא בעל דבר משה ליישב הקושי' בהא דאמרי' לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י והרי לפמ"ש המל"מ בפ"י מבכורים ה"ח בהא דפסק הרמב"ם דחייבין באחריות ראשית הגז דזה רק שם שאין המצוה בדבר מיוחד אבל בשאר מתנות כהונה שהמצוה בדבר מיוחד אין חייבין באחריות. וא"כ לפ"ז ה"ה בחלה דאין המצוה בדבר מיוחד חייבין באחריות כמו בראשית הגז וא"כ איך קאמרי' לא זהו חמץ שמוזהרין עליו והרי עובר עליו מדין קבלת אחריות והקושי' עצומה. וכתבתי לתרץ עפמ"ש האחרונים דב"י עוברין רק בכזית ולא בח"ש וא"כ קשה מה נחלקו כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט הרי מה"ת חלה אין לה שיעור ויכול להפריש ח"ש שאין עוברין בב"י ואף למ"ש הנובי"ת חיו"ד סי' ר"א דלצאת יד"ח נתינה לכהן צריך מה"ת להפריש כשיעור מ"מ בנטמא דאין לכהן מזה כלום וההפרשה היא רק לאפקועי איסורא דטבל וא"כ סגי בכ"ש וזה קושי' עצומה ובשחק עדי כי מצאתי אח"כ בדו"ח להגאון מוהרעק"א שקדמני בזה. וליישב נראה דהנה הפ"י הקשה בהא דאר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י לפמ"ש הוא בפ"ק דלחמץ ידוע מהני ביטול רק לענין הלאו ולא לענין העשה דאין ביעור חמץ אלא שרפה וא"כ מדוע אר"י דלא זהו חמץ שמוזהרין עליו הרי עכ"פ עדיין עובר בעשה יעו"ש בפ"י, ואנכי גברא חזינא ותיובתא לא חזינא דבשלמא בביטול חמץ ידוע שפיר כתב בפ"ק דעדיין עובר בעשה דתשביתו כיון דמצות התורה לשרוף חמץ שיש לו וא"כ בביטול לא יצא עדיין ידי חיוב מה"ת משא"כ הכא דהחמץ אינו שלו אינו מוזהר גם בעשה דתשביתו הואיל ולא הי' שלו. והרי יותר מזה כתבו האחרונים דבקיבל אחריות נהי דעובר בב"י דגלי קרא דלא ימצא מ"מ תשביתו ל"ש בזה דאין לנו קרא ע"ז ומכ"ש בנ"ד דאף קודם הפרשה יש בזה חלק גבוה שאינו שלו כמ"ש התוס' בפסחים ל"ח ובסוכה לענין מצה של טבל דל"ה שלכם יעו"ש ורק שאינו מבורר חלק גבוה וכשמפריש אח"כ והוברר שזה חלק גבוה ומעיקרא לאו דידי' היא ואין בזה עליו חיוב תשביתו כן נלענ"ד ברור. ובזה מיושב שיטת הר"י בתוס' פסחים כ"ט דאין לוקין אב"י דניתק לעשה. והקשו עליו ממשנה דכיצד מפרישין הנ"ל דהרי אין בזה שום איסור דמשהה ע"מ לבערו ובהנ"ל מיושב עפמ"ש הרב במחוקק יהודא בסי' תמ"ו דאף לשיטת הר"י דאינו עובר הוא רק בלאו דב"י אבל בעשה דתשביתו עובר וא"כ שפיר נחלקו כיצד מפרישין בכדי שלא יעבור בעשה והא דאר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י דב"י בל"ז ליכא לשיטת הר"י הכונה דכאן דאין בזה הלאו משום דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ממילא ל"ש כאן העשה וכנ"ל ומיושב שיטת הר"י ודוק. ומעתה לפ"ז הנה נראה לחדש דאף דב"י ליכא בח"ש מטעמא שכתב השאג"א דטעמא דח"ש משום דחזי לאיצטרופי וכ"ז שייך באכילה אבל בב"י אף אם יצטרף אליו עד כזית לא יעבור למפרע יעו"ש. וכ"ז רק לענין ב"י אמנם לענין עשה דתשביתו דבזה הלאו אינו עובר עד הלילה להרבה שיטות והעשה בע"פ וא"כ העשה באה בעיקרה כדי שלא יעבור על ב"י וא"כ בזה אף בח"ש שייך עשה דתשביתו כיון דחזי איצטרופי שיעבור בב"י מכאן ולהבא ושייך העשה בח"ש כדי שלא יבא לידי ב"י דזה עיקרה של העשה ודוק בזה. ומעתה מיושב הקושי' הנ"ל דיכול להפריש ח"ש. דעדיין יעבור בהעשה. ומעתה מיושב ג"כ הקושי' הנ"ל דעכ"פ הוא חייב באחריות לדברי המל"מ. ובהנ"ל מיושב דכבר הבאתי בשם האחרונים דבחמץ שאינו שלו ורק קיבל עליו אחריות ל"ש העשה וכמ"ש השאג"א בסי' ע"ח וא"כ שפיר קאר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י ואי דחייב באחריות הרי לזה שוב יש תקנה להפריש ח"ש דעשה בלא"ה ל"ש בזה ורק הלאו ושוב יש תקנה בהפרשה ח"ש וכנ"ל. ובזה מיושב קושית הישויע"ק בסי' תנ"ז בהא דקאמר הש"ס דטעמא דר"י משום דטוה"נ אינו ממון והרי עכ"פ גורם לממון הוה יעו"ש. ובהנ"ל מיושב דעכ"פ ל"ש בזה עשה דתשביתו ויכול להפריש ח"ש וכנ"ל. עכ"ד בתשובה שם והארכתי בזה. ומעתה מיושב ג"כ קושית כת"ה דבזה שנטמאת העיסה גם לדין המשנה יכול להפריש ח"ש ויוצא בזה מה"ת ושפיר יכול להפריש כמ"ש הטו"ז שיהא שיעור ביטול ואקצר כי הארכתי בזה בתשובה שם

ט') ובפשוט נראה בישוב הקושי' דד' הטו"ז שייכים רק בבישול וכגונא דמהרי"ו אבל באפי' הרי נאסר רק כדי נטילה וא"כ אי בעי בצע כל חדא וחדא עם כדי נטילה ורק בבישול נבלע הטעם בכולו ושפיר כתב הטו"ז ולא באפי' ועיין בש"ך בסי' שכ"ג סק"ה ובהגהות הגרעק"א זצ"ל ומיושב קושית מעכ"ת בפשוט. אמנם כן לענ"ד דברי הטו"ז תמוהים מטעם אחר דאפי' אם נאמר דמיירי בבישול מ"מ מדוע שרי לבטל לכתחילה דהיינו לבשל כל העיסה הרי ראוי לומר שיניח קצת מהפת ובלא"ה בעינין שישאר כדי שיהא שירי' ניכרים וכמבואר ברמ"א בסי' שכ"ג ס"א ואח"כ יפריש עם כדי נטילה וצע"ג לענ"ד דברי הטו"ז

את זה ראיתי להשיבו למען כבודו וביתר דבריו אין דרכי להשיג על זולתי בדבר הנוגע לפלפולא, והנני הכו"ח פה יאברוב ג' משפטים תרל"ח

ידידוש"ת באהבה יוסף באמבאך

סימן מ"ח

בענין הנ"ל

א') ולחיבת הקודש דברי כבוד אאמו"ר הרב ז"ל אפלפל קצת בדבריו. והנה במה שתמה באות ה' ע"ד הגאון מהרומליב ז"ל שכתב דכיון דהוה מום במקח שוב ל"ה לקוח והוה טבל דאורייתא ותמה אאמו"ר ז"ל האיך יעלה על הדעת דזה ל"ה לקוח הרי פטורא דלקוח משום דתבואת זרעך כתיב וא"כ נהי דלא קנה מ"מ לאו דידי' הוא ולא קרינין בי' תבואת זרעך ופטור מה"ת עכ"ד. ולענ"ד יש לפלפל בזה הרבה ובהיות שהדבר נוגע לכבודו של הגאון מהרומליב ז"ל נברר הדבר. והנה האמנם כדברי אאמו"ר הרב ז"ל כתבו רבותינו גדולי האחרונים אשר מפיהן אנו חיין דכל שאין התבואה שלו שוב פטור מה"ת מטעם דל"ה תבואת זרעך והפ"י בקידושין דף כ"ו כתב עוד יותר דגם בני ביתו של בעל הכרי פטורים על טבלו משום דלא הוה תבואת זרעך אצלם וכ"כ הפלא"ה בכתובות דף ע"ב דהבני בית פטורים על הטבל מטעם לקוח יעו"ש. ובזה נראה לפרש הא דיבמות פ"ו ע"א ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום יעו"ש. ואינו מובן האיך נשמע מזה שנותנת רשות לתרום ולא ראיתי מי שיבאר הדבר. ובהנ"ל נראה דהנה לכאורה יש להעיר בהא דתרומ"ע טובלת והרי בתוס' בכורות י"ב מבואר דגם בתרומ"ע פטור לקוח ועיין במל"מ בפ"א מתרומות הי"א וא"כ בכל תרומ"ע שתורם הלוי האיך יצויר כלל שיופטר לקוח דאם כן לא יצויר כלל תרומ"ע דאצל הלוי התורם ל"ה תבואת זרעך. ולשיטת הריב"ם בתוס' ב"מ פ"ח דרק בלוקח קודם מירוח פטור ולא בלוקח אחר, מירוח יש ליישב קצת כיון דזה נתמרח ביד הבעלים. ואמנם גם להריב"ם יש לומר כיון דהחיוב מתחיל רק אצל הלוי הוה כמו קודם מירוח דאז כבר הוא לקוח ויש לצדד לכאן ולכאן. אולם לשיטת הרמב"ם בפ"ב מה' מעשר דאדרבה בנגמרו ביד לוקח דוקא חייבים ובנגמר ביד מוכר פטור א"כ גם בתרומ"ע פטור. והגם שיש לומר דלהרמב"ם נחשב זה נגמר ביד לוקח ומשו"ה חייבין. ואולם שוב יוקשה ממ"נ או להרמב"ם או להריב"ם ובפרט לשיטת הראב"ד דסובר דבכל גווני פטור לקוח כמ"ש הכ"מ שם בודאי קשה האיך