גבעת הלבונה קעג

יעו"ש. אכן אינו מובן מדוע משונה שבות. זה מכל השבותים ואדרבה בכאן דהשבות הוא איסור מוקצה אין זה שבות חמור רק שבות קל משארי שבותים כמבואר באו"ח סי' של"ד ס"ב ובדג"מ סי' הנ"ל סכ"ו מזה. אכן לענ"ד נראה דהרי כבר נסתפק המל"מ בפ"ג מב"מ ה"כ אי מוציאין אותו מכל הר הבית או מניחים אותו במקום מוצנע בהר הבית דלכאורה כמו שמוציאין בחול מהר הבית כמו כן בשבת ואף דיש איסור הוצאה מרה"י לרה"ר מ"מ הרי ירושלים דין כרמלית לה וחזר והקשה דהרי מבואר בש"ס דאחרי שנפרצה חומת ירושלים דין רה"ר יש לה והאיך אפשר דהמשנה מיירי קודם שנתפרצה יעו"ש ועי"ז העלה דבהר הבית עצמה מניחין יעו"ש אכן לענ"ד קשה לומר דרק למקום הר הבית מוציאין דהרי א"כ נמצא דלר"ש בן ננס שמוציאין אותו רק ממקומות המוקדשים ביותר נמצא דהי' מניחים אותו בעזרה מחוץ למקומות אלו והאיך אפשר לומר כן דהרי מניחו בידים במקום שחייבין כרת וכבר העלה המנ"ח במצוה שס"ג דכל מקום בפני עצמו נקרא כניסה מיוחדת ואין המקדש כולו מקום אחד והאיך מכניסו למקום אחר שחייב עליו כרת ומניחו שם ובעכצ"ל דמוציאו מכל העזרה כמו כן לר"ע דמכל העזרה מוציאין אותו באמת מכל הר הבית לחוץ טרם שנפרצו חומות ירושלים ונעשה רה"ר. ועוד ראי' לזה דהרי כבר הקשה המל"מ שם בשם הבאר שבע דהאיך אפשר דאסור בשרץ משום מוקצה והרי לא גרע מגרף של רעי דמבואר בפרק משילין דמותר להוציאו ותירץ המל"מ שם דזה רק בבית דירתו אבל שם במקדש והר הבית אין כאן בית דירה ואסור יעו"ש. אכן לענ"ד עדיין יוקשה דהרי בזה נחלקו רשב"נ ור"ע מאיזה מקום מוציאין והמה הי' תנאים קדמונים ויוקשה לשיטת ר"ש דלית לי' מוקצה מר"ע רבו גם סתמא דמתני' דפ"ה דתמיד דפסכתר הי' משמש לזה מוכחת דזה דבר שכך הי' במציאות אם נמצא בשבת שרץ הי' כופין פסכתר ורק ר"ע ורשב"נ פליגי באיזה מקום הי' מוציאין ובאיזה מקום כופין פסכתר אבל זה דבר ברור לכ"ע שפסכתר הי' במקדש משמש לזה ובזה לא נחלק אדם דהמשנה דתמיד שם נשנית אליבא דכ"ע וזה עדות גמורה. שכך הי' נוהגין ושהפסכתר הי' ביחוד לזה ועוד לב' דברים אבל גם לזה. וא"כ לר"ש דלית לי' מוקצה אין כאן שום איסור להוציא שרץ. ולא מיבעיא לשיטתי' דרבא בשבת מ"ה ובביצה כ"ז דאף בבע"ח שמתו סובר ר"ש דאינם מוקצים בודאי דקשה רק אף לשיטת רב שם דמודה ר"ש בבע"ח שמתו. מ"מ הרי זה רק במתו בשבת. אבל אם נתנבלו מע"ש מותרים לר"ש אף שלא הי' דעתו עליו מאתמול דר"ש ל"ב הכנה ורק במקצה מדעתו אית לי' אבל הכנה ומוקצה לית לי' וא"כ בנמצא שרץ במקדש דאין ידוע אימת מת א"כ הרי קיי"ל בריש נדה כל הטמאות כשעת מציאותן ובודאי גם ביה"ש הי' מת ואף לר"ש שם בריש נדה מ"מ בה"ג באיסור דרבנן בודאי מקילין בספיקו ואמרינן שכבר הי' מת בע"ש וא"כ לר"ש אין כאן מוקצה כל עיקר. ובשלמא לר"י דאית לי' מוקצה שפיר יש לומר כיון שנמצא כעת בשבת ולא הי' דעתו עליו מע"ש הוה מוקצה. אבל לר"ש אין כאן שום סברא שיהי' אסור וא"כ אליבא דר"ש אין כאן שום צורך לפסכתר לענין זה וזה דבר דכ"ע מודים בו שהי' הפסכתר משמש לזה ויוקשה לר"ש מהך דפסכתר ומר"ע רבי' והקושי' עצומה. ולכן נראה להביא ראי' מזה לדברי המל"מ שם בצד הראשון דהמשנה מיירי קודם שנפרצו בה פרצות והאיסור משום הוצאה מרה"י לכרמלית כי הי' מוציאין מכל הר הבית ומיושב קושי' הנ"ל. והגם דבשבת כ"ט מוקי ראב"א דר"ע ור"א ס"ל כר"י ואעפ"כ פוסק הוא עצמו כר"ש יעו"ש. וא"כ דר"ע סובר כר"י במוקצה אין קושי' מהך דעירובין אבל עדיין יוקשה מהמשנה דתמיד דזה עדות שכך נעשה ובפרט לרבא בשבת כ"ט שם דחולק על ראב"א בודאי דצדקו דברינו דאליבי' אין ראי' דר"ע סובר כר"י וצדקו דברינו. ומעתה יתיישב קושית הרע"ב הנ"ל דהרי אין שבות במקדש. ובהנ"ל מיושב דהרי כבר כתב הרע"ב בפ"ג דעירובין לענין שבות ביה"ש דב' שבותין גזרו עליו אף ביה"ש והגרעק"א בתשובותיו סי' קנ"ט העלה כן גם בענין מקדש דב' שבותין גזרו אף במקדש יעו"ש. וא"כ הרי בכאן יש ב' שבותין שבות טלטול מוקצה ושבות דהוצאה מרה"י לכרמלית ואף במקדש גזרו ומיושב קושי' הנ"ל

ב) ובזה נראה לבאר דברי רש"י ז"ל בעירובין שם שכתב דכהן מוציאו בהמיינו בשבת ול"ח לטלטול דאין שבות במקדש יעו"ש. והנה דברי רש"י ז"ל תמוהים מאוד דאם בכאן ההיתר משום שבות במקדש א"כ מדוע נחלקו באיזה מקום הרי בכל המקדש אין שבות ובע"כ דל"ש בכחן אין שבות במקדש יהי' לאיזה טעם שיהי' ורק משום טומאת המקדש מותר להוציאו ובזה נחלקו באיזה מקום וכמו שפירש"י בעצמו בסוף העמוד דאם אין איסור טומאה לא נדחה שבות מקמי' ורק משום כבוד השכינה הותר יעו"ש. ואם הי' שייך בזה אין שבות במקדש א"כ בכל הר הבית ל"ש שבות זה ותמוהים מאוד דברי רש"י בזה. אכן עפ"י הנ"ל נראה לבאר דבריו דהרי כבר העיר המל"מ שם להביא ראי' מדברי רש"י הנ"ל דהכא משום איסור טלטול מוקצה נגעו בה. ולענ"ד נראה דאדרבה גם דברי רש"י יתפרשו בטוב דהאיסור כאן משום הוצאה היא. דהרי כבר הקשה המל"מ שם עוד מדוע נקטה המשנה דין זה רק בשבת ולא ביו"ט דאם האיסור משום טלטול גם ביו"ט אסור ובע"כ דאין כאן טלטול משום דהוה כגרף של רעי דמותר וה"ה שרץ. ואולם למה שהעלה המל"מ בסוף דבריו שם דזה רק בבית ושוב שייך בכאן איסור טלטול מוקצה שוב יוקשה מדוע נקטה המשנה רק בשבת והקושי' עצומה וחידוש שלא העיר בזה המל"מ. אכן לענ"ד נראה דבאמת כונת רש"י לבאר זה. דבאמת האיסור כאן משום הוצאה והוה ב' שבותים וגזרו אף במקדש. אכן ביו"ט דהותר הוצאה ויש רק איסור מוקצה שפיר מותר דאין שבות במקדש ובפרט שבות קל כזה כטלטול מוקצה. ורש"י ז"ל כונתו לתרץ זה בתר שכתב בשבת רצה לבאר מדוע רק בשבת ולא ביו"ט ולזה כתב ול"ח לטלטול ויהי' אסור אף ביו"ט דאין שבות במקדש ומשו"ה ביו"ט דאסור רק משום טלטול מוקצה מותר ורק בשבת דיש ב' שבותים אסור גם במקדש ורק משום איסור שהיית טומאה או משום כבוד השכינה התירו ולזה נחלקו באיזה מקום ומבואר לנכון דברי רש"י ז"ל ואדרבה גם הוא מפרש כדברינו דמשום איסור הוצאה נגעו בה ודוק ואין אתי הספרים על מס' עירובין גאון יעקב ובית יעקב לראות אם מדברים מזה ולדעתי הדברים קרובים למרכז בעזה"י

ג') אולם לפ"ז שוב יוקשה לר"ש דלית לי' מוקצה וא"כ אין כאן רק איסור הוצאה ושוב שייך לומר אין שבות במקדש ויוקשה לר"ש מהך דשרץ שנמצא במקדש דהרי מהראוי הי' להתיר בכל מקום. והנה לכאורה רציתי לומר דכיון דצריכין להוציאו חוץ להר הבית א"כ להך סברא בעירובין ק"ג ע"א דשבות במקדש במדינה לא התירו וא"כ כאן הוה שבות במדינה. אולם ז"א דהרי הי' בזה עצה לעמוד לפני השער של הר הבית ולזורקו לחוץ ואז יהי' שבות במקדש. ועוד דכיון דההוצאה במקדש א"כ ההנחה לבדה אין איסור בכרמלית דרק על הוצאה והכנסה גזרו חז"ל. ובפרט דכבר האריך הטו"א בר"ה כ"ט דאף אם השבות נעשה בירושלים מ"מ אם הוא בעיקרו משום העזרה וטפל להעזרה שייך גם בירושלים א"ש במקדש יעו"ש. וא"כ בנ"ד דעיקר הדבר מתחיל במקדש והוא משום נקיון המקדש שפיר מותר להוציאו גם לחוץ יעו"ש בטו"א ותראה דנ"ד הוה כ"ש מדינו של הטו"א שם בענין תקיעה בירושלים וא"כ יוקשה לר"ש מהך דהכא וכנ"ל. אכן נראה דהרי כבר