גבעת הלבונה קע

אין לה כתובה כלל מה"ת ורק רבנן תיקנו כתובה באלמנה אבל בדאורייתא אין שום חילוק ורק דבתולה יש לה כתובה וא"כ כיון דמדאורייתא אין שום חילוק משו"ה אינו יכול להתנות בפחות כיון שלא מצינו חילוקים בכתובה דאורייתא ורק שהתורה חייבה בכתובה רק בנושא בתולה. וכן רבנן לא חילקו רק חייבו בכל אלמנה בשוה. ואף דבי"ד של כהנים הי' מגבין לבת כהן יותר זהו רק שנהגו סלסול בעצמם אבל אין זה מתקנת חכמים ולא קיי"ל כן. ואולם כ"ז אי כתובה דאורייתא אמנם אי כתובה דרבנן גם בבתולה וא"כ כבר מצינו שחילקו חז"ל בין בתולה לאלמנה, וא"כ שפיר הוה כמו בש"ח ויכול להתנות. ומעתה שפיר פריך הש"ס הא בדרבנן תנאו קיים דבהך ס"ד דכל כתובה גם של בתולה דרבנן א"כ אף אם נאמר דעשו חז"ל חיזוק כשל תורה מ"מ הרי בשל תורה ג"כ בכה"ג שחילקה בין זל"ז ולאו כל אפין שוין יכול להתנות ורק לר"י דסובר דעשו חיזוק יותר מש תורה יש לומר בדרבנן גם בה"ג תנאו בטל. אכן לר"מ דרק כשל תורה ובשל תורה בה"ג יכול להתנות וא"כ גם בדרבנן כן הוא ומיושב קושית התוס'. ומעתה שפיר משני הש"ס קסבר ר"מ כתובה דאורייתא וא"כ אף דבאלמנה דרבנן מ"מ כיון דלא עשו שום חילוק רק כל אלמנה כתובתה מנה דמה שבתולה מאתים זה הוא ד"ת ורבנן בשלהם לא עשו שום חילוק וכן התורה לא עשתה שום חילוק וחייבה מאתים. וא"כ כיון שלא עשו שום חילוק שוב גם בדרבנן תנאו בטל דעשו חיזוק כדאורייתא לשיטת ר"מ ומיושב קושית התוס'. ומעתה כ"ז למ"ד כתובה דאורייתא דהיינו דהתורה תיקנה רק בבתולה מאתים וחז"ל תיקנו רק באלמנה מנה וא"כ בין התורה ובין חז"ל לא עשו שום חילוק רק כ"א תיקן בשלו שפיר תנאו בטל. אכן למ"ד כתובה דרבנן ורק דעכ"פ עיקר כתובה דאורייתא וחז"ל תיקנו מאתים לבתולה ולאלמנה מנה וא"כ כיון שחז"ל חילקו בזה בין בתולה לאלמנה א"כ שוב אף בדאורייתא כה"ג יכול להתנות לפי תנאו וא"כ שפיר תנאו קיים כמו בש"ח ומיושב הקושי' הנ"ל על הנ"ש ודוק היטב בזה

והנני הכו"ח פה סאגרוב כסלו תרפג"ל

נפתלי הירץ באמבאך חופ"ק הנ"ל

סימן מ"ה

ב"ה בימי החנוכה תרפ"ד מאגרוב יצ"ו

לכבוד ב"א חביבי הרב הה"ג החו"ב בחדר"ת מוכתר בנימוסין וקילוסין כש"ת מו"ח חיים זאב באמבאך שליט"א האבד"ק זייביש

עתה באתי להשיבו על מכתבו הנעים וכה דברי

א') העיר כ"ת בדברי הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר ה"א שכתב מי שהי' לו מאה לוגין של יין טבול מה"ת ואמר שני לוגין שאני עתיד כו' לא יתחיל וישתה כו' אלא יפריש ואח"כ ישתה וא"א זה שהניח בסוף כאילו נברר מתחילה מפני שחיוב תרומ"ע מה"ת כו' יעו"ש. והוא הדין המבואר בש"ס בכ"מ בסוגי' דברירה ופוסק כמ"ד אין ברירה שם בסוגי'. וע"ז העיר מדוע שינה בלשון הש"ס דבש"ס קאמר הלוקח יין מבין הכותים והרמב"ם בכל מקום דרכו בחור לשון חכמים ובכאן שינה את טעמו הלא דבר הוא ופלפל בחכמה בישוב הדבר. והנה בפשוט נראה לענ"ד דהרי כבר כתבו הרע"ב והתויו"ט במשנה בפ"ז דדמאי ה"ד שם לפרש הן משנה דמיירי בע"ש בין השמשות ואסור לו להפריש אז וזה לא יצויר רק באם לקח דשלו הי' יכול להפריש קודם ומשו"ה נקיט מבין הכותים משום דישראל אסור לו למכור טבל ובע"ה הוה רק דרבנן ורק בכותי הוה דאורייתא וקנה ממנו בע"ש ביה"ש יעו"ש. וא"כ זה רק במשנה וברייתא וש"ס דנקט מקודם דברי המתיר לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וא"כ יוקשה דלמה לי' להפריש באופן הזה ורק משום דקנה בע"ש ביה"ש אצל הכותי ואין לו עצה אחרת משו"ה מוכרח לעשות כנ"ל. אכן הרמב"ם דפוסק שאסור ולא הביא דברי המתיר א"כ לאיזה צורך יביא לשון זה ולזה הביא סתם מי שהי' לו יין טבל אסור בעצה הנ"ל וז"פ מאוד

ב') ואולם ע"ד הפלפול נראה לומר בזה. ונקדים ליישב הקושי' העצומה שהקשו המפורשים בהא דהקשה הש"ס בחולין י"ד והא לית לי' לרבי יהודא ברירה והביא ההיא דהלוקח יין והרי יש לומר דשם בלוקח יין דהוא דאורייתא אית לי' אין ברירה ושם בחולין דמיירי במוקצה דרבנן אית לי' ברירה כמו דקאמר הש"ס בעירובין שם והקושי' עצומה. ולתרץ הקושי' נראה ומקודם ניישב קושית התוס' בבכורות י"ב מש"ס דעירובין דקאמר דלוקח יין מבין הכותים הוא דאורייתא והרי הוה לקוח ופטור מה"ת יעו"ש. והנראה לתרץ דהנה התוס' בבכורות שם תירצו דשם תרומה דאורייתא וכוונתם דיש לו עכ"פ עיקר בדאורייתא. ואולם לענ"ד קשה להמבואר בדברי מפורשי הש"ע באה"ע סי' כ"ח בהא דקידש באיסוה"נ דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר בדאורייתא יעו"ש. וא"כ לפ"מ דמבואר במנחות ס"ו דר"ש סובר מירוח הנכרי פוטר וא"כ הך דלוקח יין אליבא דר"ש לכאורה הוה רק דרבנן דהוה מירוח הנכרי ואמאי קאמר הש"ס דהא דלוקח יין הוא דאורייתא הרי שם הוזכר ג"כ ר"ש בין האוסרים. ועכצ"ל דעכ"פ יש לו עיקר בדאורייתא ומעתה שוב יוקשה קושית התוס' דהרי הוה לקוח מה תאמר דהוה יש לו עיקר בדאורייתא ז"א דהרי שוב הוה ב' דרבנן חדא דלקוח ועוד דמירוח נכרי וא"כ בתרי דרבנן הוה אין לו עיקר בדאורייתא ואמאי קאמר הש"ס דהא דלוקח יין הוא דאורייתא והקושי' גדולה. אכן נראה לתרץ דהרי כבר הקשו התוס' במנחות שם אהך דהלוקח יין והרי ר"ש סובר כותים גרי אריות הם וא"כ היין אסור בשתי' מטעם דהוא של כותים ותירצו דמיירי במטהר יינו של חבירו יעו"ש. וא"כ הרי הך דמטהר יינו של חבירו הוא גם בקנהו הישראל ממנו קודם עשיית היין והמשכה לגת כמבואר ביו"ד קל"א וא"כ כיון דע"כ מיירי במטהר יינו של כותי שפיר נוכל לומר דלקחו ממנו קודם מירוח ואין בזה משום מירוח הנכרי דבעת שנתמרח כבר הי' של הישראל ואין בזה רק משום לקוח ושפיר תירצו התוס' דשם תרומה דאורייתא. ואף דהתוס' בבכורות שם הביאו מקודם שיטת ר"ת דלוקח קודם מירוח חייב מה"ת וא"כ כיון דע"כ מיירי שקנהו קודם מירוח א"כ מה הוצרכו לתרץ דשם תרומה מה"ת הרי בה"ג אין לו דין לקוח. אך אמנם המעיין בשטמ"ק הנדפס בגליון ש"ס ווילנא שם בבכורות י"א אות מ"ג יראה דגורס בדברי התוס' שם בהך תירוצא דאפי' מיפטר כל לקוח מדאורייתא כו'. ולכאורה היא ללא צורך דהרי בלוקח יין הוא אחר מירוח. אכן להנ"ל צדקו הדברים דהרי בע"כ מיירי שקנהו קודם מירוח ואעפ"כ אין קושי' משם לשום שיטה אף אם לא נאמר כר"ת מ"מ שם תרומה דאורייתא אמנם כן כיון שאין בזה חשש מחמת מירוח הנכרי ורק משום לקוח נראה לענ"ד ליישב קושית התוס'. דהנה עוד יש להקשות על תירוץ התוס' דשם תרומה דאורייתא והרי למ"ד בגיטין מ"ז דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר וא"כ כיון דר"ש סובר גרי אריות הן וכנ"ל וא"כ בל"ז פטור מה"ת ושוב איכא תרי דרבנן חדא דלקוח וחדא מכח קנינו של הגוי. אולם נראה דהרי כבר נחלקו התוס' ורש"י בגיטין שם דדעת רש"י דהא דמירוח הנכרי פוטר תליא בהא דיש קנין ולמ"ד מירוח הנכרי פוטר בע"כ דסובר אין קנין והקשו עליו שם. ועכ"פ לשיטת רש"י נמצא דלר"ש דסובר במנחות שם מירוח הנכרי פוטר בע"כ דסובר אין קנין לנכרי בא"י וא"כ אליבי' ליכא למימר דפטור מטעם קנינו של הכותי.