גבעת הלבונה קסט

ו') ובהאי כללא יבואר לנכון סוגי' דיבמות דף פ"א אמר לי' ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולים עולה והיינו אף דהוא דבר חשוב ומהראוי דלא ליבטל מ"מ כיון דתרומה בזה"ז דרבנן משו"ה בטל יעו"ש בש"ס. והנה לכאורה קשה מאוד דהרי שם בתרומת תאנים מיירי ובל"ז היא דרבנן וא"כ אין ראי' דתרומה בזה"ז דרבנן ואמנם כבר העיר בזה רש"י ז"ל ותו"י בגליון ש"ס ווילנא ותירצו דאם הי' דאורייתא הי' גזרינין אטו דאורייתא יעו"ש. אכן לענ"ד מאוד תמוהים דבריהם דהרי הא דדבר שבמנין לא בטל הוא רק דרבנן וכמו שהאריכו האחרונים וא"כ איך שייך לומר דגזרינין אטו דאורייתא הרי גם בדאורייתא הא דלא בטל הוא רק דרבנן וא"כ אם נגזור דרבנן אטו דאורייתא הוה גזל"ג ממש והקושי' עצומה. אכן נראה דכונת הש"ס עפ"מ דמבואר בש"ס בכמה מקומות כל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון וא"כ כיון דחז"ל תיקנו תרומת פירות א"כ דינו כדאורייתא דלא ליבטיל בדבר חשיב ושפיר קאמר הש"ס. אמנם עפ"ז יוקשה מה הועיל בזה דתרומה בזה"ז דרבנן הרי גם בזה שייך כעין דאורייתא תקון כיון דחז"ל תיקנו תרומה בזה"ז הוא כעין דאורייתא דלא ליבטיל בדבר חשוב ובשלומא אם נאמר דהכונה מטעם גזירה י"ל דבזה"ז דליכא תרומה דאורי' ליכא למיגזר אכן אם נאמר דהוא מטעם כל דתקון כעין דאורייתא תקון א"כ גם בזה"ז שייך לומר כן והקושי' עצומה. אכן עפ"י הנ"ל נראה ליישב להמבואר בגיטין דף ס"ה כי אמרינין כעין דאורייתא תקון בדבר שיש לו עיקר בדאורייתא. וא"כ לפמ"ש לעיל דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר בדאורייתא א"כ שפיר קאמר הש"ס דבשלומא אי תרומה בזה"ז דאורייתא אף שזה תרומה דרבנן מ"מ שייך לומר כעין דאורייתא תקון אמנם אי תרומה בזה"ז דרבנן א"כ אף דגם בזה שייך לומר כעין דאורייתא תקון מ"מ בתאנים בזה"ז דהיא תרי דרבנן ואין לו עיקר בדאורייתא שפיר ל"ש לומר כעין דאורייתא ומשו"ה עולה. ובזה יבוארו לנכון דברי התוס' ביבמות שם בד"ה מאי האי שהקשו דהרי גם כלאי הכרם בזה"ז דרבנן ותירצו דכה"כ חדא דרבנן אמנם תאנים בזה"ז תרי דרבנן יעו"ש. ויוקשה נהי דהוא חדא דרבנן מ"מ הרי ל"ש לגזור אטו דאורייתא כה"כ כיון דהוא בזה"ז. אכן בדברינו הנ"ל מבוארים דבריהם דעיקר הטעם אינו משום גזרה רק משום כעין דאורייתא תקון וזה שייך רק בחדא דרבנן ולא בתרי דרבנן ודוק כי קצרתי

ז') ובזה נראה ליישב דברי התוס' בכתובות נ"ו ע"ב בהא דפריך הש"ס שם והא שמעינין לי' לר"מ בדרבנן תנאו קיים ומשני קסבר ר"מ כתובה דאורייתא וכתבו התוס' שם אע"ג דכתובות אלמנה דרבנן מ"מ עיקר כתובה דאורייתא וכעין זה אמרינין בסוף הערל אמר לי' ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן כו' פירוש ואי תרומה בזה"ז דאורייתא לא הי' עולה אע"ג דתאנים דרבנן מ"מ עיקר תרומה דאורייתא עכ"ל. ולענ"ד דבריהם מאוד תמוהים שהוצרכו להביא ראי' לזה מפרק הערל ובאמת אין משם ראי' כ"כ לפירוש רש"י ותו"י דשם הטעם משום גזרה ובנ"ד ל"ש גזרה כמובן דאין זה איסורא. והרי בל"ז הדבר מפורש בגיטין דף ס"ה הנ"ל דבדבר שיש לו עיקר בדאורייתא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וא"כ יש לומר גם בענין מתנה עמ"ש בתורה כן דבדבר שיש לו עיקר בתורה תנאו בטל כעין דאורייתא וזה מפורש כדבריהם דבעיקר דאורייתא עשו חז"ל חיזוק לדבריהם כשל תורה ומדוע הניחו גמרא זו דמפורש כדבריהם והביאו מיבמות דבשם אין שום ראי' דמטעם גזרה היא ובכאן ל"ש זה כמ"ש בעצמם בד"ה הא דבכאן אין שום איסור וא"כ ל"ש גזרה ותמוהים מאוד דבריהם ותמהני שלא ראיתי מי שהעיר בזה. אכן בדרכינו הנ"ל נראה לבאר דבריהם בעזהי"ת. דהנה זה כבר הקשיתי קושי' עצומה בש"ס דכתובות שם דפריך הא בדרבנן תנאו קיים והרי כבר האריך הנחלת שבעה בדיני כתובה שלו בסי' י"ב אות ל"ב להוכיח דגם למ"ד כתובה דרבנן אין הפירוש דכל הכתובה היא דרבנן רק דשיעור מאתים הוא דרבנן אבל גוף הכתובה לכ"ע מה"ת מקרא דכמהר הבתולות ומ"ד כתובה דאורייתא סובר דשיעור הוא מה"ת יעו"ש. [והפלא שלא ראה דברי הר"ן על הרי"ף בסוף כתובות שכתב בהיפוך דמ"ד כתובה דאורייתא סובר רק דמה"ת חייב כתובה והשיעור כמה שיקבעו ביניהם וחז"ל אמרו מאתים יעו"ש. מבואר מדבריו דמ"ד כתובה דאורייתא סובר כן ומ"ד כתובה דרבנן בע"כ סובר דכל הכתובה דרבנן] וא"כ מה פריך הש"ס הא בדרבנן תנאו קיים והרי בכתובה לכ"ע מה"ת ואף דגם אם פוחת יצא ידי כתובה דאורייתא מ"מ הרי התוס' מכתובות אלמנה ותירצו דעיקר כתובה דאורייתא וא"כ גם למ"ד כתובה דרבנן עיקר כתובה דאורייתא ומדוע הוצרך הש"ס לתרוצי קסבר ר"מ כתבה דאורייתא והקושי' עצומה אכן אחי מו"ר הגה"ק הנ"ל השיב לי עפ"מ דמבואר באה"ע כ"ח הנ"ל דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר בדאורייתא וא"כ שפיר פריך הש"ס בשלמא למ"ד כתובה דאורייתא א"כ גם אלמנה אף שהיא דרבנן חשיב יש לו עיקר בתורה אבל למ"ד כתובה דרבנן א"כ נהי דכתובת בתולה יש לה עיקר בדאורייתא אבל כתובת אלמנה שוב הוי תרי דרבנן דגם בבתולה השיעור דרבנן ומדוע גם באלמנה אם פיחת הוה בעולת זנות ושפיר הקשה הש"ס ומשני קסבר ר"מ כתובה דאורייתא וא"כ בבתולה כל הכתובה דאורייתא וא"כ באלמנה עכ"פ יש לה עיקר בדאורייתא עכ"ד היקרים. ומעתה מיושבים דברי התוס' דבאמת ידעו מהך דגיטין ורק דעדיין הי' קשה דגם למ"ד כתובה דרבנן יש לו עיקר בדאורייתא וכקושיתי הנ"ל עפ"ד הנ"ש וע"ז הביאו מהא דיבמות דמשם מוכח דרק חד דרבנן ולא תרי דרבנן ומשו"ה הוכרח הש"ס לתרץ כתובה דאורייתא ודוק היטב

ח') אכן בגוף הקושי' על הנ"ש הנ"ל נראה ליישב ונקדים ליישב גוף קושית התוס' דמאי משני כתובה דאורייתא הרי כתובת אלמנה דרבנן. והנראה דהנה התוס' הקשו בהא דפריך הש"ס הא בדרבנן תנאו קיים דהרי ר"מ אית לי' חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ותירצו משום קנסא. ואולם הקשו דהרי ר"מ סובר דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם עכ"פ כשל תורה גם בלא קנס ותירצו משום דאיסורא הוא וכאן אינו איסור. ואולם יוקשה הרי ר"מ סובר כל הפוחת הוה בעילת זנות א"כ ג"כ הוה איסורא כמפורש בכתובות נ"ז שם הלכה כר"מ בגזרותיו ויעו"ש ברש"י בדבר שהוא מחמיר באיסור והיתר מבואר דזה איסור ובפרט לשיטת התוס' בדף נ"א דאף דמהני הוה בעילת זנות יעו"ש בד"ה מני וא"כ מה פריך הש"ס. אכן נראה דהנה בהא דמשני הש"ס קסבר ר"מ כתובה דאורייתא הקשיתי קושי' עצומה לכאורה. דהרי התוס' הקשו בסוגיין מהא דמתנה שומר חנם להיות פטור דקאמר הש"ס אפ"ת ר"מ מעיקרא לא שיעבד נפשי' והא ההיא נמי לא קידשה ע"מ כן ותירצו משום דריבתה תורה שומרים הרבה ש"ח ושואל וכו' יכול כ"א נמי להתנות לפי תנאו. ומעתה יוקשה גם בכתובה אף אם היא דאורייתא מ"מ הרי חילקה תורה בין בתולה לאלמנה וא"כ מהראוי שגם הוא יוכל להתנות לפי תנאו והוה ממש כמו בהך דש"ח והקושי' עצומה. ובפשוט נראה לחלק דשם אין החילוק מצד הדבר הנשמר רק בתנאי השמירה וא"כ דבר זה הרי תלוי בדעתם האיך המה מתנים אם להיות ש"ח או שואל וכיון שתלתה התורה בדעתם משו"ה יכול להתנות ג"כ כמו שירצה אכן בכתובה אין הדבר תלוי בתנאם ורק מה היא אם בתולה או אלמנה אבל אין הדבר תלוי בתנאם משו"ה אין יכולים להתנות בפחות כן נראה בסברא. ואולם היותר נראה דבשלמא אם הי' גם כתובת אלמנה דאורייתא א"כ מבואר שהתורה חילקה בזה משו"ה גם הוא יכול להתנות אבל הרי אלמנה