גבעת הלבונה יז

אופנים אופן א' ללמוד התורה שבכתב ושבע"פ להבינה ולשומרה. ואולם יש אופן לימוד להוסיף אומץ ולחדש חידושים לפלפל ולסלסל בדברי התורה ובדברי חז"ל וכבר כתב הטו"ז באו"ח סי' מ"ז דעיקר החיוב הוא העיון והפלפול ולזה אנו מברכים לעסוק בד"ת שזה עיקר המצוה להגדיל תורה ולהאדירה, אולם נחקור נא החכמה מאין תמצא ובאיזה כח נוכל להגדיל תורה ולהוסיף אומץ, ונראה דהנה זה כבר ראיתי בשם אחד מהגדולים וכמדומה בשם הגה"ק בעל ברית כהונת עולם לפרש הפיוט לימים נוראים אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי שאינו מובן, וביאר דהנה בפרשת בראשית כתיב ויאמר א' יהי אור ויהי אור והכונה דיהי אור היא התפשטות האור ויהי אור הוא צמצום והיינו עפ"י המבואר דאור של ימי בראשית גנזו לצדיקים לעתיד לבא וזה הכונה דהשי"ת אמר יהי אור ויהי אור שניהם אמר ה' יהי אור הוא אור של ימי בראשית ויהי אור הוא אור שאנו משתמשים בו כעת וזה הפירוש אור עולם באוצר חיים היינו האור של ימי בראשית הוא באוצר חיים נגנז וכי תשאל מהיכן האור שאנו משתמשים בו אורות מאופל ע"ז אמר ויהי ומזה נמצא האור הצמצום שאנו משתמשים בו עכדה"ק, ויש להסביר ביותר הא דבאוצר חיים עפ"מ שכ' תלמידי הבעש"ט בשמו דאור ימי בראשית נגנז בתורה הקדו' וא"כ התורה הרי היא נקראת בשם חיים וזה באוצר חיים שנגנז בתורה, ומעתה זה שכל אחד מחדש בתורה הק' זהו מהאור הגנוז בתורה ומי שמייגע עצמו בתורה זוכה להאור הגנוז בתורה ובאמת כל ישראל יש להם חלק בתורה וכל מי שמייגע ובונה וסותר בתוה"ק זהו חלקו שזוכה מהאור הגנוז וכבר כתבו בספה"ק דישראל הוא ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה וכל אחד יש לו אחיזה באות מהתורה ומשם זוכה לחדש ולהוציא ציצים ופרחים להתורה

והנה באמת החילוק בין שני אופני הלימוד הנ"ל דמי שלומד ואינו מחדש רק מייגע עצמו ללמוד הכתוב כבר זהו לומד ואולם באופן השני שמחדש חידושים להגדיל תורה אצלו תורה הכתובה רק פתח לכנוס לטרקלין לתורה הגנוזה באור התורה. ומעתה זהו הכונה תחילת דבריך במעשה בראשית יהי אור והיינו שזה מורה על התפשטות אור וזה האור נננז בתורה ודדי' ירויך בכל עת למצוא בה טעמים חדשים ואורות הגנוזים משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה והיינו שלא יסתפקו בתורה הכתובה והמסורה מבלי לחדש ולהוסיף בה ציצים ופרחים ורק יפתחו בדברי תורה שזה רק פתח לכנוס לפנים ולהוליד חדשות ומועילות כפי אשר יתאמץ בה להגדיל תורה וזה עיקר המצוה לעסוק בדברי תורה וכנ"ל

ט"ו) המתבאר מזה דכל אחד מישראל יש לו חלקו בתורה ובזה אמרתי לבאר הא דמכילתא הובא ברש"י בפ' יתרו דז' שמות הי' לו יתר ע"י שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו יעו"ש. ואינו מובן מדוע הוסיפו לו אות ו' על שמו דוקא ועיין בגור ארי' שם מ"ש מזה. אכן לדעתי נראה. דהנה ראיתי בס' מעשה הצדקה בשם ספר לב ארי' לפרש הא דגיטין נ"ו ע"ב באונקלס הגר שבא להתגייר דשאל לטיטוס מה לאדבוקי בהו א"ל מילייהו נפישין ולא מצית לאדבוקי והקשה כיון שבא להתגייר א"כ כבר ידע מתרי"ג מצות ולמה אמר מילייהו נפישין ועוד מדוע לא אמר מצוותי' נפישין. ותי' דהוה שאלו מאן חשוב בהאי עלמא וא"ל ישראל ורמז בשמותם שהם דבוקים בששים רבוא אותיות התורה שזה נוטריקון של ישראל וכנ"ל וא"ל מהו לאדבוקי בהו ר"ל דקיים ג"כ התורה שלהם א"ל מילייהו נפישין ר"ל שכל מלה ומלה שיש בתורה הם נפשות שלהם ויש לכל אחד מישראל אות בתורה לכך המה דבוקים בתורה ולא כן הגרים שאין להם אחיוה בתורה עכ"ד והדבר נחמד מאוד

והנה לפ"ז לכאורה נסתם הדרך בפני הגרים הבאים לחסות תחת כנפי השכינה הואיל וישראל יש להם לכל נפש אות בתורה ולא כן הגרים. אכן נראה דבאמת השי"ת הכין מקום בתורה גם עבורם. דהנה לכאו' תמוה הא דיתרו נקרא יתר על שיתר פרשה אחת בתורה ואיך אפשר הדבר הרי התורה היתה קודם לבריאת העולם ואיך יצויר שמקודם היתה התורה חסרה פרשה זו ומאוד תמוה הדבר. אכן לענ"ד נראה דבאמת התורה היתה כמו שהיא ורק דהכונה דזה שהתורה יש לה ס"ר אותיות זהו חוץ פרשה זו ופרשה זו שהוסיף יתרו הוא בכדי שהפרשה הזו שנכללה בתורה ודינה ככל הפרשיות שבתורה תהיה עבור הגרים שהגרים יהי' להם אחיזה בפרשה זו שזו הפרשה הוסיף יתרו הגר ויהי' זה לתועלת הגרים ושפיר הא דיתר פרשה שבתורה וגם מצאנו מקום עבור הגרים. והנה לפ"ז נמצא שכל גר יש לו אחיזה בפרשה זו שבתורה וא"כ יתרו שהי' הגר הראשון וא"כ הי' לו אחיזה תיכף באות הראשון של הפרשה שהיא ו' של ואתה תחזה ומשו"ה כשנתגייר הוסיפו דו אות ו' של שמו, [ובזה ידוקדק הא שהביא רש"י שיתר פרשה ואתה תחזה והאי נ"מ איזה פרשה הוסיף. ואמנם בהנ"ל א"ש דהוא בכדי שיוצדק אות ו'. והא דהפרשה היא ואתה תחזה אף שהפ' מתחלת במקום אחר הוא משום דעד ואתה תחזה היא רק ספורי דברים וזה נמצא בתורה הרבה מאנשים אחרים ואין זה נקרא ע"ש האיש שידובר בו רק ואתה תחזה היא עצה ונעשה מעשה כדבריו זה נקרא על שמו והבן] ובאמת נראה דזהו הטעם שאונקלס הגר עשה תרגום אונקלס משום שטיטוס אמר לו שא"א להיות ישראל הואיל ואין לו אחיזה בתורה והוא רצה שהגרים יהי' להם ג"כ חלק לזה עשה התרגום אונקלס שג"כ קדושת התורה עליו ויוכלו הגרים להאחז בתרגום אונקלס שהוסיף הגר צדק. ואפשר שזהו הטעם שמבואר במגילה ד"ג שכחום וחזרו ויסדום דבאמת כל שלא הי' הרבה גרים הי' להם די בפרשה שבתורה. אכן כיון שגלה ישראל ומבואר בש"ס כדי שיתוספו עליהם גרים וא"כ לא הי' מקום בפרשה זו ולזה חזרו ויסדו התרגום שיהי' מקום עבור גרים הרבה ודוק בכ"ז כי הדבר חדש בעזה"י

ט"ז) ועוד נראה לבאר דברי התנחומא הנ"ל דהנה כבר אסרו חז"ל בפ"ק דאבות על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והכונה בג' דברים אלו, דנודע דמצות התורה נחלקו לב' סוגים חובות שבין אדם למקום, ובין האדם לחברו. ואמר דהעולם עומד על ג' דברים אלו התורה שהיא החכמה, והעבודה דהיא חובות אדם למקום. וגמ"ח דהיא בין אדם לחברו באלו ג' דברים העולם עומד, והנה התנא בודאי נקט הדברים כסדר חשיבותן ומקודם לכל היא החכמה דבלעדה לא יצויר שום דבר לא עם הארץ חסיד ודעת חסרת מה קנית א"כ התורה בודאי ראשונה במעלה. ואח"כ חובת האדם למקום קודם לחובת אדם לחברו כי כולכם חייבים בכבודו, והשלישית במעלה גמ"ח. ואולם לכאורה מנגד לזה המאמר המבואר בסוטה י"ד התורה תחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח דכתיב ויעש ה' א' לאדם כתנות אור יעו"ש, וא"כ דהתחלת התורה היא בזה משמע קצת דגמ"ח קודם במעלה לתורה. אמנם נראה דהרי הקרא דויהי אור כתיב קודם הך דכתנות אור ואור היינו תורה דתורה אור ושפיר התורה קדומה במעלתה לב' דברים הנ"ל. ומעתה זה הכונה בתנחומא הנ"ל פתח דבריך במעשה בראשית יהי איר דהיא תורה וזה כתיב קודם גמ"ח משם יבינו הכל לפתוח בד"ת דתורה היא ראשונה לכל הג' דברים ומבו' הלשון לפתוח בד"ת: