גבעת הלבונה טז

בעניני הגוף יהי' מאושר אבל לעומת זה תסבול הנפש המשכלת שם במצרים ארץ מלאה גלולים ובפרט כשיהיה עבד מלך ולא בכאלה חלק יעקב ישראל סבא ובחר לנפשו לסבול מחסור בעניני הגוף בכדי שהנפש לא תתמלא מזוהמת מצרים, ולזה אמר יהודה ליוסף והי' כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ואולם בל תאמר מה זה אדרבה בודאי ישבע נחת מזה שנעשה עבד למלך מצרים לזה בא כמשיב ונפשו קשורה בנפשו. היינו אהבת ישראל סבא להבן הוא בעיקרו להנפש ולזה והי' כראותו ראי' שכלית כי אין הנער והכונה עפי"מ דמבואר בכתובות מ"ה הנערה שהיתה כבר וכן בזבחים כ"ה הפר שהי' כבר וכן כאן פירוש הנער הוא שהי' כבר והיינו כראותו ראי' שכלית שאין בנימין הנער שהי' כבר בביתו ונשתנה במהלך רוחו ולזה ומת כי העיקר אצלו הטובה הנפשית הרוחנית ולא הטובה הגופנית הגשמית ונפש המשכלת מה תהא עלי' לא זו הדרך שהורה אותנו האב הזקן ומבוארים הפסוקים הנ"ל ודוק בזה

יג) ומעתה יבואר ג"כ הא דמגילה ט"ו הנ"ל ונקדים לבאר דברי המדרש ילקוט בפ' תצא כי תצא למלחמה על אויביך על אויביך כנגד אויביך יעו"ש בילקוט, ורבות עמלו בונים בו בביאורו דמה בעי בזה, והנראה לבאר הדבר דהנה לכאורה צ"ב במצות יפ"ת הנאמר בקרא הזה דכי תצא והרי מבואר בקידושין כ"א לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר והרי קיי"ל מצוה גוררת מצוה ויוצאי מלחמה כלם הי' קדושים ואיך יתגרה בהם היצה"ר ועיין במאור ושמש שם מזה, ונראה דהנה במד"ר פ' תצא שם מבואר מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה כיצד כתיב למעלה כי תצא למלחמה וכו' וראית בשבי' כו' יעו"ש במד"ר ואינו מובן דמה עברה היא זו אף דהכתוב מדבר במלחמת הרשות מ"מ אין זה עברה ועיין מ"ש בזה הגאון מהרש"ק זצ"ל באמרי שפר

ולענ"ד נראה ונקדים אמרות טהורות ששמעתי בשם אדמו"ר הגה"ק אור ישראל וקדושו מוהרי"ד זצלל"ה מבעלזא שאמר לבאר דברי רש"י בפ' בחקותי על הקרא ונפלו אויביכם לפניכם לחרב שיהיו נופלים לפניכם שלא כדרך הארץ, ודקדק דהרי לשון זה נאמר ג"כ מקודם בקרא שם ומדוע לא פירש"י שם זה, עוד דיקדק בלשון רש"י בקרא דמאה מכם רבבה ירדופו וכי כך הוא החשבון כו' אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה עכ"ל, ודקדק דהרי בכאן מיירי במלחמה ומאי שייטי' דלשון את התורה לכאן הול"ל עושין מלחמה ואינו מובן. ודיבר בקדשו לבאר הדבר. דהנה גם בקרא יש לדקדק דמקודם אמר ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ואח"כ אמר ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ונפלו אוי אויביכם לפניכם לחרב וקשה כפילת הלשון כיון שכבר אמר ונפלו לפניכם לחרב למ"ל שוב ורדפו מכם חמשה מאה ובפרט מה שא' ב' פעמים ונפלו אויביכם לפניכם לחרב תמוה מאוד, וביאר דבעניני מלחמה ישנם ב' מינים. האחת במובנה הפשוט מלחמה בין הנלחמים בחרבות ורמחים וחניתות וכידונים ואולם אנחנו בני ישראל יש לנו עוד עצה ללחום עם שונאינו לא בחיל ולא בכח ובזה נשתנינו מכל אומה ולשון והיא בעסק התורה וכפירש"י בתהלים קמ"ט רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם שבזה נוכל לנצח דתורה ותפלה המה חרב פיפיות יעו"ש. ומעתה יבואר הקרא הנ"ל דמדבר מקודם במלחמה הטבעית ואמר ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב, ואח"כ מדבר במלחמת התורה שגם בזה נוכל לנצח ואמר ורדפו מכם כו' ונפלו לפניכם לחרב ובזה כתב רש"י מרובים העושים את התורה והכונה שעושים מלחמה עם התורה והתורה חרב פיפיות בידם ובזה כתב רש"י שפיר שלא כדרך כל הארץ דמלחמה זו היא שלכ"ד הארץ ומדוקדקים הכתובים ופירש"י עכ"ד הקדושים והנחמדים

ודבריו אלו יאירו בביאור הקרא אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח והיינו דהתורה נקראת זאת כדכתיב זאת התורה. ובתורה אני בוטח נגד האויב. ובזה נראה ג"כ לפרש קינת דוד על שאול ויאמר ללמד לבנ"י קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. והיינו דאחרי שנפלו הגבורים במלחמת חרב עינינו הרואות דלא זהו דרך המלחמה אשר ישכון אור ורק המלחמה היותר בטוחה היא בלימוד התורה ומלחמה זו היא כמו קשת שיורה למרחוק וגם בלימוד התורה יוכל ללמוד בביתו ושם ברחוק נופלים אויבים תחתיו. וזה הכונה ללמד לבנ"י קשת הלא היא כתובה על ספר הישר היינו בלימוד התורה דהיא הדרך היותר בטוח. ובזה יש לרמז כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. דתורתן של בנים קטנים שלא טעמו טעם חטא היא החצים היותר מוצלחים ללחום בהם ולזה כחצים ביד גבור כן בני הנעורים המה יוכלו לירות ברחוק מאוד כי תורתם נקי' בלי דופי והבן הדבר. ומעתה הנה נוכחנו לדעת שישנם ב' מיני מלחמה אחת טבעית הצריכה להיות בקירוב מקום עם האויב, והשנית שלא כדרך הטבע בלימוד התורה, ואם הננו זכאים נוכל לנצח במלחמה עם התורה, ואם אין אנחנו עוסקים בתורה ומוכרחים ללחום בדרך הטבע זה בעצמו כבר עברה ולזה עברה גוררת עברה כמאמרם ז"ל אין העריות מצויות אלא בלב פנוי מן התורה ונכשלין ביפ"ת, וזה כונת המד"ר דלתרץ בא קושית המאור ושמש הנ"ל מדוע יכשלו ביפ"ת וקאמר דעברה גוררת עברה והיינו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה דזה שלא למדו הביאם לזה שצריכים לצאת למלחמה כנגד האויב ובאמת כדברי רבינו מפורש בברכות ד"ז ע"ב לגירסת הרי"ף כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו ויעו"ש בתר"י שהתורה מגנת מן האויבים. וא"כ א"צ כלל למלחמת תנופת פנים נגד פנים וזה רמזו חז"ל בתיבת תחתיו היינו במקום שהוא וא"צ לצאת

ומעתה הן הן הדברים הנאמרים בילקוט הנ"ל ורצה ג"כ לתרץ הקושי' הנ"ל מדוע יהי' נכשלים ביפ"ת ואמר על אויביך כנגד אויביך היינו כיון שנצרכת ללחום בקירוב מקום דהיינו כנגד אויביך בדרך הטבע ולא בתורה שבאופן זה אינך צריך להיות כנגדו ורק ברחוק הרבה וא"כ בע"כ שאינך עוסק בתורה משו"ה צריך עצה נגד יצה"ר וכנ"ל והנה זה ג"כ הטעם בדרשת חז"ל בזמן שהקול קול יעקב נשמע בבכ"נ ובת"מ אין הידים ידי עשו שולטות, והוא ג"כ מטעם הנ"ל דהתורה חרב פיפיות בידם. והנה באמת ישראל קדושים המה ולא נחשדו ח"ו לבטל התורה במזיד ורק הסיבה יען רוצים ללמד לבניהם איזה מלאכה או עסק להכין טרף למו. ואולם באמת לא באלה חלק יעקב ובאמת לימוד התורה יש בה ג"כ כדי מחייתו כאשר הארכתי דמשו"ה מ' וס' בנס הי' עומדים, ולזה שלחה אסתר אולי עברו ישראל על התורה דכתיב בה מזה ומזה הם כתובים והיינו דזה להראות שיוכלו להחזיק מעמד ובתורה ימצאו די מחסורם בדרך הנס והמה עברו ע"ז וביטלו ילדיהן מת"ת ועי"ז אין קול קול יעקב נשמע וממילא ידי עשו שולטות. ועליהם לבטוח בה' ולחנך בניהם לתורה וברצו"ה לא יחסרו כל טוב כמאמר רבי נהוראי הנ"ל ומבואר הא דמגילה הנ"ל

יד) ונשובה למה שהתחלנו בדברי המדר"ת בקרא דפתח דבריך יאיר ועוד נראה לבאר דברי המדרש הנ"ל דהנה בענין לימוד התורה יש ב'