גבעת הלבונה קסח

נראה עפמ"ש באות הקדום לחדש דכמו דכתב הר"ש דלא הוי איתחזק מאיסור תורה לאיסור דרבנן כמו כן לא מיקרי איתחזק מחד דרבנן לתרי דרבנן וכנ"ל, וא"כ שפיר גם בזה לא מיקרי איתחזק כיון דקודם שנתבטל ברוב הי' רק חד דרבנן וכעת שכבר נתבטל ברוב בודאי שוב הוה תרי דרבנן ולא הוה חזקה ואזלינין לקולא בדרבנן. ובאמת לפ"ז באיסור דרבנן שנשפך ויש ספק אי הי' רוב דלכאורה הי' ראוי לומר כמו באיסור תורה מב"מ ויש ספק אי הי' ששים מותר מטעם סד"ר לקולא ה"ה באד"ר ויש ספק אי הי' רוב ג"כ מותר מטעם ספיקא דרבנן. אכן להנ"ל בה"ג באמת אסור דבזה שפיר איתחזק איסורא כיון דנוכל להעמידהו כמו שהי' קודם שנפל ורק באיסור תורה שנתבטל ברוב ואינתק מדאורייתא לדרבנן ל"ה איתחזק וכנ"ל משא"כ בה"ג שפיר הוה חזקה ואף סד"ר לקולא ל"ש בזה וכנ"ל, ומעתה לפ"ז יוצא דבר חדש דאע"ג דבמב"מ בין באיסור תורה בין באיסור דרבנן ביש רוב בודאי מותר בנשפך. אמנם במבשא"מ דבזה כיון דטכ"ע דאורייתא וא"כ אף לאחר ביטול ברוב עדיין הוא רק חדא דרבנן וכמובן וא"כ בזה שפיר אין להקל מטעם ספיקא דרבנן לקולא כיון דבזה שוב הוה איתחזק איסורא דאף לאחר שנפל לרוב עדיין הוה דרבנן כמו שהי' דבזה הרוב לא מגרע מידי דטעם כעיקר דאורייתא. וא"כ כיון שהוה רק חד דרבנן כמו קודם שוב ספיקא לחומרא גם בדרבנן, והנה לכאורה לפ"ז נראה לחלק בין שאר איסורים לבב"ח דבאיסור דרבנן שנפל לאינו מינו שפיר הוה איתחזק איסורא וספיקו לחומרא. אמנם בבב"ח דאם נתבטל לא הי' איסור מעולם כיון שאין הדבר איסור בעצם ורק בתערובות אסור ואם נתבטל אין כאן איסור כלל וא"כ בזה ל"ש לומר איתחזק ושפיר מהראוי לומר דבבב"ח דרבנן אמרינן ספיקו להקל בנשפך. אמנם באמת זה אינו דנהי דהקדרה לא נאסרה מ"מ עכ"פ יש בה איסור למשל אם נפל בשר עוף בחלב ויש ס' בקדרה נהי דהחלב מותרת אבל הבשר הלא נאסר מחמת בב"ח כיון דבבשר ליכא] ששים נגד החלב שנבלע כדקאמר הש"ס בחולין ק"ח חלב נבילה הוא ומכ"ש הבשר בודאי דנעשה איסור ורק דאין לאסור מחמת זה כיון דיש ס' נגדו ועכ"פ אף שיש שיעור ביטול יש כאן איסור ודאי ורק שנתבטל. וא"כ באם נפל בשר עוף לחלב ונשפך ואינו ידוע אם יש ששים א"כ בזה שוב איתחזק איסורא ואף שיש רוב בודאי מ"מ הוה רק חדא דרבנן והוה כמו קודם שנתבטל ברוב ואזלינן בספקו להחמיר בין באיסור בב"ח דרבנן בין בשאר איסורי דרבנן אם הוא במבשא"מ. ומעתה וזהו הטעם של האו"ה והת"ח דבשר עוף שנתערב בחלב ונשפך אף שהוא דרבנן אזלינן לחומרא כיון דטכ"ע דאורייתא וא"כ אף אם נתבטל ברוב הוא רק חדא דרבנן ושוב הוה איתחזק ומיושב קושית הטו"ז והש"ך הנ"ל ודוק. שוב מצאתי בישויע"ק ביו"ד צ"ח שם פלפל בהא דנשפך דנימא איתחזק איסורא או התירא יעו"ש ותלי"ת בדברינו נתבאר הכל לנכון בעזהי"ת והרבה יש לפלפל בדבריו שם ואכמ"ל ונהניתי כי כונתי באיזה הערות שבאות הזה לדעתו הגדולה

ד) ובדרך זה נראה לומר בישוב שיטת האו"ה והת"ח הנ"ל באופן אחר קצת. דהנה כבר העירותי באות הקדום דבאיסור דרבנן במב"מ ונשפך מהראוי לומר ספיקו להחמיר דבזה שוב איתחזק איסורא. אולם נראה לומר דהנה נראה לחדש דהא דבאיתחזק איסורא גם בדרבנן ספיקו להחמיר זהו רק בחד דרבנן אמנם בספק תרי דרבנן דכבר כתבתי דתרי דרבנן קילא הרבה מחדא דרבנן וא"כ יש לומר דאף באיתחזק איסורא אזלינן לקולא ורק בספק חד דרבנן לחומרא באיתחזק ולא בספק תרי דרבנן וזה סברא ישרה. וא"כ במב"מ שנפל ונשפך ורוב בודאי הי' א"כ בזה אף אם לא הי' ס' מ"מ הוי תרי דרבנן חדא דהאיסור דרבנן ועוד דכבר נתבטל ברוב הואיל והוא מב"מ ורק מדרבנן צריך ס' וא"כ באיסור דרבנן בה"ג הוה תרי דרבנן וא"כ בספק אי הי' ס' או לא הוה ספק תרי דרבנן ובזה אף באיתחזק אזלי לקולא ומיושב הקושיא הנ"ל. ומעתה כ"ז במב"מ אמנם בבשר עוף שנפל לחלב ונשפך אף שהאיסור דרבנן מ"מ כיון דטכ"ע דאורייתא וא"כ אף אחר שיש רוב הוה רק חד דרבנן וא"כ בספק חד דרבנן שפיר אזלינן לחומרא באיתחזק איסורא ומיושב קושית הטו"ז והש"ך הנ"ל על האו"ה ות"ח ודוק

ה') ובזה נראה ג"כ ליישב הקושי' שהקשה הש"ך שם על התו"ח הנ"ל מהא דהביאו הרשב"א והר"ן ראי' לאיסור שהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו דאין תולין להקל מכח דאיסורו דרבנן דחלב שחיטה דרבנן יעו"ש והרי כיון שהוא מבשא"מ א"כ טכ"ע דאורייתא ומשו"ה אין תולין להקל ומאי ראי' משם ומכח זה דחה הש"ך דברי האו"ה, והת"ח הנ"ל. ואולם לפי הנ"ל נראה דהנה כבר כתבתי דטעמו של הת"ח משום דכיון דטכ"ע דאורייתא א"כ הוה חד דרבנן ואזלינין לחומרא במקום דאיתחזק. והנה זה כבר כתב לי אחי הגה"ק בעל אהל יהושע זצ"ל בתשובה אחת דהך מילתא אי סד"ר באיתחזק איסורא אי אזלינין לקולא או לחומרא תלוי במחלוקת קדום הרמב"ם והרשב"א אי סד"א מה"ת לחומרא או רק מדרבנן לפמ"ש במגלת אסתר על סה"מ לסייע שיטת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת לקולא דאל"כ אמאי סד"ר לקולא הרי גם דרבנן היא דאורי' מכח הלאו דלא תסור ובע"כ דרק מדרבנן אסור ובדבריהם לא גזרו. וא"כ זה רק בלא איתחזק או איקבע אבל באיקבע איסורא דבזה סד"א מה"ת לחומרא כמ"ש באות ג' וא"כ גם בדרבנן בה"ג אזלינין לחומרא כיון דסד"א מכח הלאו דלא תסור וכמ"ש באות הנ"ל. ורק בלא איתחזק דרק מדרבנן לחומרא בדאורייתא שפיר בדבריהם לא גזרו. אכן באיתחזק דספק מה"ת גם בדרבנן ספיקו אסור. וזהו רק לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא. אמנם לשיטת הרשב"א ז"ל דבכה"ת ספק לחומרא מה"ת ואליבי' צריכין לתרץ מה דסד"ר לקולא אף דספק תורה היא מכח הלאו דלא תסור משום דחז"ל לא גזרו האיסור רק על הודאי ולא בספק כמ"ש האחרונים וא"כ גם באיתחזק איסורא אזלינין לקולא בדרבנן דבפירוש הותנו שאין גוזרים רק בודאי ולא בספק עכ"ד בתשובה שם והאריך בזה בדברים נפלאים. ומעתה הנה מהרשב"א והר"ן בודאי דאין קושי' כלל דהרי המה מכת החולקים על הרמב"ם וס"ל סד"א מה"ת לחומרא וא"כ לשיטתם ספק דרבנן לקולא אפי' באיתחזק וא"כ ל"ש אליבייהו הטעם דטכ"ע דאורייתא דזה רק בכדי דיהי' איתחזק איסורא וכנ"ל באותיות הקודמים ואליבייהו זה לא מועיל כלל ושפיר הביאו ראי' מכחל דהיכא שהוא לפנינו אין תולין להקל. רק אף לשאר הפוסקים שהביא הש"ך שם שגם המה הביאו ראי' זו נכון הדבר אף אם אולי סוברים המה דסד"א מה"ת לקולא כהרמב"ם. דהנה גוף הדבר דבכחל אין משערין במה דנפיק מיני' רק בכחל עצמו הוא בחולין צ"ז ע"ב מימרא דרב אשי. וא"כ כבר כתב מהרי"ט דמאן דסובר באשם תלוי בעינין חתיכה אחת מב' חתיכות סובר כרמב"ם ומאן דסובר דאף בחתיכה אחת מביאין אשם תלוי סובר כרשב"א דסד"א מה"ת לחומרא וכנ"ל והדברים עתיקים. וא"כ רב אשי דסובר בכריתות י"ז דמביאין אשם תלוי בחתיכה אחת בע"כ דסובר סד"א מה"ת לחומרא וא"כ אליבי' הא דסד"ר לקולא הוא משום דכך התנו וא"כ גם באיתחזק איסורא או איקבע איסורא ספיקא לקולא בדרבנן וכנ"ל וא"כ לשיטתו אין לומר דמשו"ה אין תולין משום דטכ"ע דאורייתא דהרי אליבי' אף באיתחזק איסורא ספיקא לקולא ושפיר הוכיחו מדבריו דכשהוא לפנינו אין תולין להקל. אמנם אנן בדידן דקיי"ל חתיכה אחת מב' חתיכות ואיתחזק איסורא ספיקא לחומרא גם בדרבנן שפיר כתבו האו"ה ות"ח הנ"ל ומיושב קושית הש"ך ודו"ק: