גבעת הלבונה קסז

ואינו מותר מטעם סד"ר לקולא משום דאתחזק איסורא וכנ"ל וא"כ אז לאחר המליחה שוב הוה דם שמלחו ומותר מה"ת ורק מדרבנן אסור וא"כ לא, אתחזק מעולם באיסור תורה דקודם המליחה הי' מותר לאחר הדחה ראשונה ולאחר המליחה שוב היא דרבנן ושפיר מיקרי אתחזק. איסורא ומש"ה צריך לבא להתירא דמסל"ת ולא שייך כאן סד"ר לקולא ומיושב הקושיא הנ"ל. ומעתה כ"ז יתכן רק אם דם שמלחו אינו עובר עליו א"כ שפיר לא אתחזק מעולם לאיסור תורה ומשו"ה בעינן מסל"ת. אכן אם דם שמלחו עובר עליו אף שלאחר בישול אינו עובר עליו עדיין יוקשה הקושיא הנ"ל כיון שכעת היא מדרבנן לאחר בישול א"כ מדוע צריך לבא להתירא דמסל"ת הרי בל"ז מותר מכח סד"ר לקולא ול"ש לומר דאתחזק איסורא דהרי קודם בישול הי' אסור מה"ת אחר המליחה וכעת ע"י הבישול נעשה דרבנן וא"כ בה"ג ל"ש חזקה מדאו' לדרבנן וכנ"ל. ומעתה זהו כונת הב"י דהי' קשה על התירץ שתירוץ דכיון שהוא דרבנן עכו"ם נאמן דהרי א"כ אין צורך כלל בעדותו של העכו"ם דסד"ר לקולא ואי משום דאתחזק איסורא הרי אתחזק לאיסור תורה. ולזה ביאר דגם במליחה לחוד ליכא שוב איסור תורה ושפיר הוה חזקה ומשו"ה בעי' מסל"ת ומיושב קושית הד"מ הנ"ל דהב"י הוצרך להזכיר בתירוצו דהך בשר אזיל לי' איסור תורה ע"י מליחה אף שבל"ז הוא מבושל לפנינו ואזיל לי' איסור תורה מ"מ הזכור זה דגם ע"י מליחה הוה רק דרבנן בכדי שיהי' נקרא אתחזק איסורא ומשו"ה בעינן מסל"ת ומיושב קושית הד"מ הנ"ל

אמנם כן עדיין יש להקשות. דהנה נראה לחדש עפ"י דברי הר"ש הנ"ל דמדאורייתא לדרבנן לא הוה איתחזק נראה דה"ה אם הי' מתחילה חד דרבנן וכעת אם נאמר דאסור שוב הוה רק תרי דרבנן ג"כ בה"ג לא הוה אתחזק דהרי כבר הארכתי דתרי דרבנן קיל יותר מחדא דרבנן וא"כ האיך תוכל לומר אתחזק איסורא ותרצה להעמידו על החזקה דמעיקרא הרי בע"כ א"א לומר דהוא כעת כמו שהי' מעיקרא בלי השתנות דהרי מעיקרא הי' חד דרבנן וכעת היא תרי דרבנן וזה איסור אחר הוא ואין לו עיקר כלל בדאורייתא וכנ"ל וא"כ כמו דמדאורייתא לדרבנן לא הוה חזקה כמו כן מחד דרבנן לתרי דרבנן וזה דבר חדש וברור ע"פ דברי הר"ש הנ"ל. ומעתה לפ"ז הנה לכאו' דם שנמלח ונתבשל הוה תרי דרבנן חדא דדם שמלחו דרבנן. והשני דנתבשל ודם שבשלו ג"כ דרבנן וא"כ זה שנמלח ונתבשל הוה תרי דרבנן וא"כ שוב לא הוה אתחזק דבשעת מליחה הוחזק לחד דרבנן וכעת שנתבשל ג"כ הוא תרי דרבנן ולא מיקרי חזקה ושוב יוקשה מדוע צריכין למסל"ת הרי בל"ז סד"ר לקולא ואתחזק ל"ש הכא כיון שהוחזק לחד דרבנן וכעת אף אם אסור הוא הוה ב' דרבנן. אמנם נראה דהדבר נכון דגם אחר הבישול הוא רק חדא דרבנן. דהרי אין במליחה טעם אחר לזה שהוא מדרבנן רק משום דמליח כרותח והוה מבושל וא"כ הוה כנתבשל ב"פ דבודאי לא נעשה עי"ז תרי דרבנן דבשלמא אם הי' במליחה טעם אחר לזה דדם שמלחו דרבנן שפיר הי' מקום לומר דנמלח ונתבשל הוה ב' דרבנן כיון שנעשה דרבנן מתרי טעמי וכל א' בפני עצמו מתיר האיסור תורה ונעשה דרבנן ובהצטרפות שניהם יחד הוה ב' דרבנן. אבל כיון דהא דדם שמלחו אינו עובר הוא משום דהוה כנתבשל א"כ הוה ממש כמו שנתבשל ב"פ דבודאי לא יטעה שום איש לומר דנעשה עי"ז תרי דרבנן וה"ה בנמלח ונתבשל הוא ממש כן כיון דעיקר הטעם דדם שמלחו הוא משום דהוה כנתבשל וז"ב מאוד כשמש. וא"כ שפיר הוה אתחזק בה"ג כיון שאנו רוצים להעמידו על חזקתו הראשונה ממש כמו שהי' אחר מליחה והוה חזקה מעליותא. ומעתה נבא ליישב קו' מהרש"ל הנ"ל. דהנה כבר ביארתי כונת הב"י בזה שכתב דהוה דם שמלחו לתרץ הקושיא מדוע צריכין למסל"ת ולא מתירין מטעם סד"ר וכנ"ל. וא"כ שפיר צריך להזכיר דהטעם דדם שמלחו משום דהוה כמבושל בכדי שלא יוקשה דהוחזק לחד דרבנן וכעת היא תרי דרבנן ולזה קאמר דטעמא דדם שמלחו הוא ג"כ משום דהוה כמבושל והוה כנתבשל ב"פ וגם אחר הבישול הוה רק חד דרבנן ושפיר מיקרי אתחזק ומיושב קו' מ הנ"ל ודוק היטב בזה

ג) ובדרך זה נראה ליישב ולבאר דברי האו"ה והתו"ח בכלל פ"ה בהא דקיי"ל בנפל איסור לתוך רוב היתר ונשפך וספק אי הי' ס' דקיי"ל במב"מ כיון שעיקר ס' הוא מדרבנן דמה"ת בטל ברוב בזה אמרינן שהי' ס' ובמבשא"מ דשיעור ס' מה"ת בזה אסור בספק דהוה סד"א. והביא התו"ח בשם האו"ה דבנתערב בשר עוף בחלב שהוא דרבנן ונשפך אסור הואיל וטכ"ע דאורייתא יעו"ש. וצווחו עליו בבי מדרשא דהטו"ז והש"ך ז"ל ביו"ד צ"ח דמאי מועיל הא דטכ"ע דאורייתא כיון שגוף האיסור דרבנן א"כ סד"ר לקולא והקושי' עצומה מאוד באין מבין דברי האו"ה והתו"ח ודחו מכח זה הדבר מהלכה יעו"ש. אכן בדרכינו הנ"ל נפתח לנו פתחא רבא לבאר דבריהם. דהנה לכאורה יש להעיר בהא דמב"מ ונשפך אזלינן לקולא משום דכבר יש רוב והוה רק איסור דרבנן. והרי קיי"ל באיתחזק איסורא אזלינן לחומרא אף בספיקא דרבנן וא"כ כיון שבודאי הי' כאן איסור ונפל לתוך היתר וא"כ אין שייך לומר בזה סד"ר לקולא דהרי בודאי הי' כאן איסור ואיתחזק איסורא. ולכאורה רציתי לומר דנגד זה יש ג"כ חזקת היתר דהרי הי' ג"כ היתר וא"כ אם תרצה לאוסרו הוא נגד חזקת היתר וסמי חזקה נגד חזקה ושוב הוה סד"ר לקולא. אמנם עדיין קשה מלבד דכבר כתבו האחרונים דל"ש בזה חזקת היתר דאין אנו אוסרים ההיתר ורק שנאסר מכח תערובות האיסור וכנודע מתוס' יבמות פ"ב והר"ש עיין עליהם. אכן מלבד זה הנה כבר כתבו בטעמא דסד"ר לקולא משום דגם סד"א מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא ובדבריהם לא גזרו אף דכל סד"ר הוא איסור תורה מטעם לא תסור מ"מ כיון שגם בשל תורה רק מדרבנן לחומרא לא גזרו בדבריהם. וא"כ הרי באיקבע איסורא דהיינו חתיכה אחת מב' חתיכות לכ"ע ספק מה"ת אסור דהרי מביאין אשם תלוי וכנודע מדברי הראשונים שתירצו להרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא והרי מביאין אשם תלוי בספק דהוא משום דפוסק דבעינן א' מב' חתיכות ובה"ג מה"ת לחומרא. וא"כ גם בנ"ד בתערובות שהי' כאן ודאי איסור וגם ודאי היתר וספק אם נתבטל הוה איקבע איסורא ובה"ג מה"ת לחומרא באיסור תורה וממילא גם בדרבנן ספיקא לחומרא דהוה ספיקא דאורייתא מחמת הלאו דלא תסור. ואין לומר דזה לא הוה איקבע איסורא דאם נתבטל שוב אין כאן איסור והוה כמו חתיכה אחת וספק אי אסורה או מותרת. דז"א דבאמת אף אחר הביטול ברוב עדיין נשאר קצת ממשות איסור דאסור לאוכלו כאחד וכן חוזר וניעור אם ניתוסף שוב איסור ויש אתנו אריכות דברים בזה ויבואר במ"א אי"ה ועכ"פ הדבר ברור דבה"ג הוה איתחזק איסורא ומדוע נקיל בזה במב"מ. אמנם הדבר נכון עפ"י דברי הר"ש הנ"ל דמדאורייתא לדרבנן ל"ה חזקה א"כ בזה שנפל להיתר ורוב בודאי יש וא"כ קודם הביטול הי' איסור תורה וכעת ע"י הנפילה לההיתר אזיל לי' איסור תורה דנתבטל ברוב ורק ספק דרבנן אי הי' ס' או לא וא"כ בזה ל"ש איתחזק כיון דהוחזק לאיסור תורה וכעת הספק בדרבנן ומשו"ה אזלינין לקולא וז"ב. אמנם לפ"ז יש להעיר דלפ"ז נמצא דאם נפל איסור דרבנן מב"מ שפיר מהראוי להחמיר בספק דבזה שוב יוקשה הקושי' הנ"ל דהוה איתחזק איסורא ובזה ל"ש לומר דאיתחזק איסור תורה וכעת היא דרבנן דהרי גם מתחילה לא הי' רק דרבנן והוה שפיר חזקה טובה לאיסור וא"כ לכאורה יוצא מזה דאיסור דרבנן חמור מאיסור תורה בנפל למב"מ ונשפך וספק אם יש ס' וכנ"ל. אכן